מראית העין על נדרים לב:

ואמר רמי בר אבא השטן בחושבניה תלת מאה ושיתין וארבעה. פירש"י ז"ל לבר מיום הכפורים דלית ליה רשות לאסטוני וכתב הרב הגדול מהר"י דוד ז"ל משם החכם השלם מהר"י אשכנזי ז"ל דהדין הוא אם העד הוחזק כפרן פסול וישלם מביתו והכא כל הימים הוא מדבר רע על ישראל וביה"כ אומר שאין אומה קדושה כישראל שהם כמו מלאכי השרת ואם כן הוחזק כפרן וישלם מביתו וזה טעם ונשא השעיר עליו את כל עונותם עכ"ד. ואני בעניי אומר דמלבד דהוחזק כפרן לוקח שחד. ונמצא דבעבור יום כפור לשוא צרף כל שס"ד יום דלמפרע חלף הלך הכל דהוחזק כפרן ולוקח שחד. וזה רמז יגער ה' בך השטן:

ואמר רמי בר אבא מאי דכתיב עיר קטנה וכו' עיר קטנה זה הגוף וכו'. יש לדקדק כמה דקדוקים. וזאת לפנים אני בעניי פירשתי ותורף הדברים דהנה לכאורה היצה"ר יש לו חזקה באדם נעל גדר ופרץ דהיינו נעל סתם האור אחז שמורות עיניו וכתבו ז"ל דכן נקרא ס"מ שהוא מקור היצה"ר כי מסמא עיני האדם והוא סמו"י מן העין ועיניו פקוחות. גדר עשה מחיצה בינו לשמים. ופרץ הרבה להשחית ופרץ י"ג פרצות גימטריא אחד שנגע ח"ו בכבוד ה'. גם נשתמש בשדה ואכל פירות כמה שנים והוא נשתמש. עין רואה נסתכל בנשים ובהבלי העולם. אזן שומעת דברי נרגן ולה"ר נבלות הפה וליצנות. ידיו אסורות וסגורות מלתת צדקה. רגלים לרוץ לרעה ולרקד עם הנשים. פה דובר נבלה ולה"ר, הרי שהיצה"ר שמש כל צרכו באברים דרך תשמישן כמה שנים והחזיק חזקה גמורה: ואולם בעבור זאת הבל יפצה פגום יוצא דקי"ל בח"מ סימן קמ"ט אין מחזיקין בנכסי קטן וכתב מור"ם דאפילו הגדיל ועברו ג' שנים אינה חזקה הואיל וירד לשדה כשהיה קטן. גם כתב הרב החסיד מהר"ל ז"ל בספר דעת חכמה פ"ד כי על ידי העונות נכנס טומאה בפנימיותו. וגם בחיצוניותו מלאכי חבלה סט"א יסובבוהו והכי אתמר בזהר הקדוש פרשת תזריע דף נ"א ע"א כי הן בעון בורחת ממנו הקדושה וסט"א שם מזומנת לשרות בו ע"ש. גם כתוב בפסקי תוספות הכא בדף זה דכשבא היצה"ר מוצא היצר הטוב באדם שהיה במעי אמו ומגרש אותו ואח"כ חוזר היצה"ט בהיותו בן י"ג שנה. ויש מי שכתב דדייקי מדכתיב ומצא בה איש מסכן וחכם. ובמקום אחר כתבנו דהני מילי דפסקי תוספות נעלמו מכמה רבנים אחרונים לא ע"ט האסף: ולפי זה אגלאי בהתיה דהיצה"ר דאין זה מחזיק רק גזלן ואלם ובליעל דהיצה"ט קדם והיה במעי אמו והוא באלמותו גרשו והוציא האדם להרבות רעה וברחה הקדושה שבקרבו ובאה הסט"א וישבה וכל זה גזל ומעשים רעים: והיינו דקאמר במאמרינו עיר קטנה זה הגוף להודיע כי היצה"ר החזיק בנכסי קטן שאינה חזקה וז"ש ואנשים בה מעט אלו אברים שהיו מעוטי הכח והשכל. ובא אליה בפנימיותה מלך גדול זה יצה"ר והוא גדול שעיקרו הגאוה ולבזות לחכמים ויראי שמים. וסבב אותה דמקיף מבחוץ מלאכי חבלה ולא עשה כלום דאין מחזיקין בנכסי קטן. ועוד אעיקרא דדינא פרכא והוא גזל דהרי ימצא בה איש מסכן יצה"ט ומגרשו. וחכם חוזר ושורה באדם ונעשה שר צבא אמיתי וישר ומוציא לאור ומחזיר האברים אליו ומלט את העיר בחכמתו בתורה ויראה ומצות ודוק: