מראית העין על מגילה טו

לשאר עמו למשים עצמו כשיריים ולרוח משפט זה הדן את יצרו וליושב על המשפט זה הדן דין אמת לאמיתו ולגבורה זה המתגבר על יצרו משיבי מלחמה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה השער שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אפשר לרמוז לשאר עמו למשים עצמו כשיריים דטבעו קשה והוא מכניעו להשפיל עצמו וז"ש למשים עצמו שהוא מכניע עצמו וזהו שבח כמ"ש הרמב"ם ז"ל שזה יותר חשוב מאדם שטבעו ותכונתו מעצמותו טובים. ובזה ולרוח משפט שדן את יצרו דמי שהוא עניו אין סט"א שולטת בו כמ"ש גורי האר"י ז"ל וא"כ דן את יצרו ומכיר בעצות ומרמות היצר ונמלט ממנו דאינו שולט בו א"נ דעל ידי התורה הוא ניצול מיצה"ר כמשז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין והתורה הוא חלק הרוח וז"ש ולרוח משפט כי בתורה שהוא ברוח דן את יצרו שהתורה עוזרתו להגן עליו. וליושב על המשפט זה הדן וכו' דעל ידי הענוה זוכה לכוין אל האמת כמ"ש פ"ק דעירובין דהלכה כבית הלל שנוחין ועלובין וכו' וכתבנו בעניותנו דתורה שבע"פ היא נגד השכינה ותורה לשמה היא להמשיך ללאה שהוא ענוה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל אם כן בית הלל שמכוונים ליחד קב"ה ושכינתיה בעוסקם בהלכה ה' כלה ובדיק בשמיהו בית הל"ל גימטריא אדני בית רומז לשכינה והם ענוים וממשיכים ללאה לזה מכוונים האמת בהלכה מכוונים פב"פ האמת ת"ת הלכה מ'. ובזה רמזתי אני בעניי פסוק על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך על דבר יחיד כמו ראוה מדברת אמ"ת ת"ת וענוה לאה צדק מ' ואמר וענוה צדק בסוד עקב ענוה וכו' כמ"ש רבינו האר"י ז"ל א"כ אתי שפיר לשאר עמו דמשים עצמו כשיריים ויש לו ענוה א"כ יושב על המשפט שדן דין אמת. ולגבורה זה המתגבר על יצרו דהעניו אינו שולט בו סט"א כמדובר. משיבי מלחמה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה ורמז משיבי שהם חוזרים ומהרהרים בתורה כמ"ש התוספות פ"ג בסוטה דסתם ת"ח מהרהר בתורה השערה בתי כנסיות שהוא מקום השראת שכינה ומשכימין ומעריבין לחבר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום: ועוד אפשר לרמוז לשאר עמו שמשים עצמו כשיריים דמי שהוא עניו הוא מרכבה לשכינה דהוא שם אלהים ושם אלהים דיודין גימטריא ש' רומז ש' דתיבת שאר אלף רומז לאלהים במילוי אלפין ר' רומז אלהים במילוי ההי"ן גימטריא ר' והעניו מרכבה לשכינה ורמוז אלהים בג' מילויים בתיבת שאר. גם רמז שהוא חושב תדיר שתקות אנוש רמה ר"ת שא"ר. ואפשר דעיקר מה שזכו אבות העולם היה בעבור הענוה ולכן זכו לעבוד ה' תק"ב שנים כמנין שאר עם הכולל. ובמקום שהמון העם בלכתם ילכו אחר הגשמיות והגופניות בשר ודם. שם נתעלו לעבוד הכל ברוחניות בש"ר תקב שנים שחיו כמנין בשר הכל בקדושה שלמות רוחניות ר"ת בשר. ונמשך להם שפע מן' שערי בינה ותקנו בשר ודם בש"ר הוא אשר עם הכולל הרומז לאימא והוא בשר עם הכולל ודם גימטריא ן' שנשפע להם מן' ש"ב. וזו מעלת האבות שתקנו בשר ודם ברוחניות. וזה רמז לשאר דהעניו אם תהיה ענוה כתקנה יומשך לו שפע מבינה שהיא רומזת אשר אותיות שאר: ובזה אתי שפיר מ"ש רז"ל עתיד הקב"ה לתת עטרה בכל צדיק יכול לכל ת"ל לשאר עמו למשים עצמו כשיריים דכיון דזכה לענוה כמ"ש לשאר עמו משאר זכה ראש אותיות שאר ויעט"ר לו ה' עטרה בראש והיינו דקאמר בזהר הקדוש פתח רב מתיבתא מאן דאיהו זעיר איהו רב דמי שמשים עצמו כשיריים שאר עמו שאר נעשה ראש. ומאן דאיהו רב דעושה עצמו ראש. יהיה שאר שיריים. ומסכים לזה מ"ש דהעניו זוכה שהלכה כמותו כאלו היה ראש שחייבים לקבל דבריו ואפשר לתת רמז מ"ש רז"ל דהעניו מרכבה לשכינה דאותיות שאר אחריהן אותיות שבת שרומז לשכינה ודו"ק: