מראית העין על קידושין מא.

דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. כבר כתבנו בעניותנו שכל דברי הש"ס כגחלי אש דת ואפילו שיחה קלה ומשל בעלמא בקרבו או"ר בו ולא לחנם נכתב בתלמוד הקדוש. והנה רש"י ז"ל פירש דהא דאמר ריש לקיש טב למיתב וכו' וז"ל משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה עכ"ל ולכאורה יפלא על ריש לקיש בר פלוגתיה דרבי יוחנן ישא בשיחו ויקבע למימרא שלו מאי דאמרי הני נשי ההולכות אחרי הבעלי"ם ואין זה כבודו אי מצד עצם הדברים ומהותן ואי מצד ערך האומרן. ולא סגי כמו הצע"ר עלה על אחד המיוחד מגדולי האמוראים ריש לקיש אלא יגדל הכאב על שנקבע בתלמוד מימרא בשם ריש לקיש דבר זה: אי לזאת לו בקסת"י אפתח פתח כל שהוא להבין דברי חכמים וחידותם הנה ראיתי בספר אור הישר דף ח"י כתב שהגידו בחלום להגאון מהר"ר אברהם עפשטיין ז"ל אב"ד דק"ק בריסק בר"ח אדר שנת שע"ה דשאל בישיבה של מעלה שאומרים קדוש קדוש קדוש ואין אומרים ה' צבאות מלא כל כל הארץ כבודו עד אחר פעם ג' וגילו לו כי ג' פעמים קדוש הם כנגד ג' בניני בית המקדש כי בכל פעם שנבנה בית המקדש היה יחוד קדושה והקליפה נפרדת ושרשם ת' איש דעשו וזהו תיבת קדוש ד"ו באמצע זיווג כמשז"ל טב למיתב טן דו ותיבת ק"ש הם הקליפות נפרדות ק' בראש ש' בסוף וזה כנגד בנין ראשון הקליפה בפירוד והקדושה בחיבור ובעוה"ר נחרב ואין ראוי לומר אחר זה מלא כל הארץ כבודו וכן קדוש שני כנגד בית שני ונחרב בעוה"ר. ובמהרה בימינו יבנה בית שלישי קדוש ויהיה קיים ואז ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו ע"כ דבריו ז"ל: ובמה שהגידו להרב ז"ל כי ד"ו באמצע הוא לשון זיווג יש להרחיב הענין כי ד"ו רמז לזו"ן קב"ה ושכינתיה כי ד' בסוד מלכות ואות ו' רומז לז"א כידוע והוא סוד זיווג זו"ן. והנה אמרו ביומא דף ט' שאלו את רבי אליעזר ראשונים גדולים או אחרונים אמר להם תנו עיניכם בבירה איכא דאמרי עדיכם בירה כלומר בנין בית המקדש הוא העד שחזר לראשונים. והנה כתוב במאורי אור כי אות ט' הוא רומז ליסוד דאות יוד בתוכו. ואפשר שזה רמז ר"ל דיותר חשובים ראשונים שהיה בית שני אע"ג דחסרו ה' דברים יותר מאחרונים שלא נבנה בית המקדש כמ"ש ר"א עדיכם בירה וזה רמז טב למיתב טן שהוא ט' רמז ליסוד ן' לן' שערי בינה. א"נ טן עם הכולל טנ"א שרומז למ' כמ"ש במאורי אור. ד"ו שהיה זווג זו"ן והיה בית המקדש מלמיתב ארמלו ח"ו בסוד היתה כאלמנה. ובסוד מאנה להנחם על בניה כי איננו כמ"ש בזהר הקדוש והם דברי ר"א דקמאי עדיפי שחזר להם בית המקדש ודו"ק: