מראית העין על כתובות ס

לאו משום דמיחזי כאפקירותא אלא משום דלא מסתייעא מילתא. כתבו התוספות ונפקא מינה היכא שהרב מוחל על כבודו דשרי ואפ"ה אל יורה דלא מסתייעא מילתא הואיל ורבו אצלו עכ"ל. וכן כתב באגודה בשם ר"י. ומשמע דאם הרב מחל ואינו בעיר שרי ומסתייעא מילתא דהא כתבו התוספות הואיל ורבו אצלו: ויש להסתפק לדעת הגהות אשרי פרק הדר דהיכא דידוע דאין רבו מקפיד עליו ליכא משום מורה הלכה ובענין זה דאין רבו מקפיד יש מקום לומר דמסתייעא ליה מילתא דדוקא אי איכא משום מורה הלכה והוצרך למחילה אז הוא דלא מסתייעא מילתא. אבל היכא דמעיקרא ליכא משום מורה הלכה דידוע דאינו מקפיד אז מסתייעא מילתא. או דילמא לא שנא. ומלשון הגהות אשרי שכתבו מכאן שיכולים להורות במקום דידוע דלא קפיד רבו משמע דמסתייעא מילתא ממ"ש בפשיטות שיכולים להורות ומייתי ראיה מפ"ק דמגילה דאמרו דחולדה מתנבאה במקום ירמיה דקרובתו הויא ולא מקפיד עלה. אמנם בהגהות אשרי בסוף הלשון כתב וקצת גמגום יש. ואפשר דכונתו דלענין הוראה יש מקום לומר דהא דלא קפיד הוי כמוחל וכי היכי דבמחל הרב לא מסתייעא מילתא גם כי קפיד לא מסתייעא מילתא ולעיל בעירובין בפתח עינים על דף ס"ג הבאתי דברי הגהות אשרי הללו ופירשתי בעניותי דמ"ש וקצת גמגום יש היינו אעיקרא דדינא פרכא דיש לחלק בין הוראה לנבואה דעלה קאי הש"ס בחולדה. ושם ובשם הגדולים ח"ב דף פ"ט יישבתי מאי דקשה על הגהות אשרי מאלעזר ויהושע ע"ש ולכל הדברות ל"ק על התוספות ממ"ש בברכות דף ל"א דשמואל מורה הלכה בפני רבו הוי ואפ"ה הורה כהוגן דיש לחלק בין היכא שהוא תלמיד ממש ומחל לו. לשמואל שלא למד עדיין מעלי אלא דחשיב מורה כיון שבא ללמוד או משום דהוא גדול הדור דחשיב כרבו כמ"ש התוספות שם. ובמציאות זה מסתייעא מילתא ועמ"ש בעניותי בראש דוד פרשת תרומה בס"ד: