מראית העין על ברכות יג.

כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. הרב עיון יעקב משם הרב מהרש"א ז"ל כתב דאמאי לא זכרו הפוסקים זה דהגם דנימא דהוא אסמכתא הול"ל שהוא אסור וצ"ע וכתב על זה הרב הנזכר ולפי מ"ש התוספות במ"ק דף כ' דאין למדין מפסוק שקודם מתן תורה יש לומר שזה דעת הפוסקים ועיין בתשובתי שבות יעקב ח"א סימן כ"ו עכ"ל. והרואה יראה דבתשובתו הנזכר שרמז שם כתב הרב עצמו דכמה זמני למדין מפסוק קודם מ"ת והיכא דהוי מילתא דמסתברא למדין ע"ש. והנה לכאורה יקשה על התוספות דמ"ק הנזכר דהרי פריך בסוגיין מדכתיב אשר בחרת באברם ואצטריך לשנויי דנביא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא וכפי דברי התוספות מאי פריך ומשני והא אין למדין מפסוק שקודם מתן תורה ואי אנן לא גמרינן כ"ש נביא לא יליף. ומוכרח לומר דלא אמרו התוספות אלא כגון ההיא דקיימי עלה דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים דהוא דבר המצוי ורגיל שימות האב ובכגון זה הוא דאמור דאין למדין מפסוק שקודם מ"ת דכיון דהוא רגיל ומצוי הו"ל כדבר שהיה אחר מתן תורה אבל במידי דלא הוה אלא חד זימנא והיה קודם מ"ת אז למדין משם כגון מאי דקמן דאברהם אע"ה היה בזמנו והקב"ה שם שמו אברהם. ואברהם אע"ה היה קודם מ"ת בזה למדין כיון דהך עובדא דשם שמו אברהם היה בו בפרק דוקא ולהכי פריך מדכתיב אשר בחרת באברם ומשני שפיר ובהכי עמדה ונשאת חקירת הרב מהרש"א ז"ל אמאי הפוסקים לא השמיעונו כזאת:

אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי התם הקב"ה אמר לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. אפשר לפרש דרך דרש במ"ש הרב עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל דכשהאיש והאשה שוים במעלתם אי אפשר שיולידו וזה רמז משז"ל אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד ואברהם ושרה היו שוים במעלתם ולא היו מולידים וה' פקד את שרה לשון חסרון שחיסר ממעלתה ויעש ה' לשרה כאשר דיבר שתלד מעין דוגמא ללבנה שנתמעטה והרבה צבאותיה כוכבי אור זהו תורף דבריו בקצור נמרץ. ולפי דברי הרב ז"ל אפשר לפרש דפריך שפיר דגם שרה אמרת בתחילה שרי לאומתה ולבסוף שרה לכל העולם ואם כן גם שרה אם קרא שרי עובר וא"כ אמאי נקט הקורא לאברהם אברם והל"ל וכן לשרי. ומשני איברא דגם שרי בתחילה שרי לאומתה ולבסוף שרה לכל העולם. אמנם עיקר הדבר דכדי לזכות לבנים נתמעטה ואם אברהם אומר שרי היינו שיש לה שררה עליו ולכן יקראנה שרה דהיא שרה לכל העולם אבל לא עליו וזה עיקר השינוי היה בשביל מעלת אברהם וז"ש התם הקב"ה אמר לאברהם לא תקרא שמה שרי דנראה דיש לה שררה עליך ולזה הקורא שרי אינו עובר דהעיקר הוא להודיע דמעלת אברהם גדולה עליה:

אלא מעתה הקורא ליעקב וכו' שאני התם דהדר אהדריה קרא וכו'. אפשר לומר עוד טעם שנשאר לו שם יעקב כי הנה למראה עינים נשא שתי אחיות אבל לאה ורחל בסודן למעלה כחדא חשיבי וכמו שביאר רבינו האר"י ז"ל בסוד פרשת עקב ענוה יראת ה' ורמוז בשם יעקב יוד רומז לרחל דהיא ספירה עשירית מ'. עקב היא לאה בסוד עקב ענוה ולכך נשאר לו שם יעקב לרמוז דלאה ורחל כחדא נינהו ולא עשה איסור ח"ו. ובזה יש לרמוז פסוק ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב וכו' הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן דאפשר דרחל חששה דלא יש לה בנים מחמת שנשא שתי אחיות ולז"א ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב מסיבת יעקב שנשא שתי אחיות ותאמר הבה לי בנים להודיע שלא יש חטא ואם אין מתה אנכי שיאמרו שאני חטאתי לינשא לך. ויחר אף יעקב כלומר חרה אפו מצד שם יעקב דנקרא יעקב לרמוז לרחל ולאה דכחד חשיבי ולכן נודע דמשום מחשבה זו מנע ממך פרי בטן שעשית פירוד למעלה ח"ו: