מראית העין על בבא מציעא פה.

אהורייריה דרבי כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלת מילי הוה מכוין בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא ואפ"ה מעבר קליה לקלייהו. מכאן ק"ק על הרב מהר"ם דלונזאנו ז"ל דהשיג על מהר"י ן' חביב ז"ל שכתב בירושלמי פ"ט דכלאים שלא מתה חיה וכו' כדי שלא יאמרו דמחמת קולות רבינו הקדוש מתות או מפילות וע"ז תמה דלא היה צועק כלל אלא ע"ד חליינו הוא נשא עש"ב בספר שתי ידות דף מ"ז דהרי הוא מבואר בש"ס הכא דמעבר קליה לקלייהו דחיותא ונראה דהיה נשמע ג' מילין. הן אמת דהכא בחלאים אחרים והתם בחולי שינים ברם הא אשכחן דצעיק צעקתא טובא. איברא דג' מילין פלא וכ"ש בכל א"י. והרב יפה מראה הקשה על מהר"י ן' חביב ופירש כהרמד"ל אך ק"ק דלא הקשה דבכל א"י הוא נמנע כמו שהקשה הרמד"ל. ויש לישב קצת למהריב"ח דעיקר היה כדי שלא יאמרו דמחמת רבי מתו' ומפילות והואיל שהיו ניצולות מטעם זה הסמוכות לו בזכותו ניצולו בכל א"י ודוק והארך כי קצרתי:

ולמה ליה כולי האי דאמר רב יהודה אמר רב וכו'. אפשר דהכונה דרבי היה דורש כך ולא דרבי עשה כן משום דרשת רב דבימי רבי רב הוה זוטר אלא דהש"ס דידע מימרת רב קאמר דה"ט דרבי דהוה דריש כרב:

כל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב וכו' וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו וכו'. אפשר לומר הטעם דמלמד בן חבירו תורה. התורה היא מתוקנת יותר כמשז"ל לקמן בלב נבון תנוח חכמה זה ת"ח בן ת"ח ועושה נחת רוח לחבירו החכם בג"ע שבנו יהיה חכם ומשו"ה זוכה ויושב בישיבה של מעלה. אך המלמד לבן ע"ה תורה דלפי הטבע גם בנו היה ע"ה והוא זכה לשנות הטבע לזה מבטל הגזרה בשבילו. וגם דבזה מפרסם דהתורה אינה ירושה ובני ע"ה יכולים להיות ת"ח ומעביר מדלת העם סברא זו דבני ע"ה אינם יכולים להיות ת"ח ומקיים משז"ל הזהרו בבני ע"ה שמהם תצא תורה רק שצריך זהירות כמ"ש הזהרו בבני ע"ה לכן אלים זכותיה דהקב"ה בשבילו מבטל גזרה. והרב ישרש יעקב ז"ל הקשה דיליף מקרא כפי תהיה ומורה דשקולים ואם הקב"ה מבטל גזרתו נמצא דהוא גדול מהשי"ת דצדיק מושל לבטל גזרותיו גם בפ"ג דמ"ק תחכמוני תהא כמוני קשה דהול"ל יותר ממנו שהוא מבטל גזרותיו וצ"ע עכ"ל. ולק"מ דאפילו לפי דבריו הכא קאמר אפילו הקב"ה גוזר גזרה מבטלה בשבילו ור"ל דבזכותו הקב"ה מבטלה מעצמו ולא שהוא מבטלה והיינו דכתיב כפי תהיה כמו שאני גוזר כך מועיל זכותך שאבטלנה. ואעיקרא ח"ו לומר שהוא גדול וכו' ולשון צדיק מושל וכו' הוא לשון מושאל דהקב"ה מלא רחמים ומדת הדין מקטרגת וע"י הצדיק דמליץ טוב ושואל לבטלה מגביר הרחמים ומתבטלת הגזרה דאהני טובא מה שאומר הצדיק לבטל המקטרג וכמ"ש פרק אין דורשין דאמר אליהו זכור לטוב דהקב"ה לא אמר הלכה משם ר"מ דלמד מאחר ואמר רבה בר שילא רבי מאיר תוכו אכל קליפתו זרק ואמר אליהו זכור לטוב השתא אמר הקב"ה מאיר בני אומר והוא פלא דברגע שדיבר רבה בר שילא אהני והיינו דהוא מלא רחמים רק שיש מקטרג וכאשר צדיק בעה"ז פתח פיו לזכות מהני לבטל הקטיגור:

מאי מעתה ועד עולם וכו'. אני עני בפתח עינים כתבתי ע"פ דברי ספר חסידים והוא ע"פ מ"ש בסימן שע"ד. ועתה נזכרתי דבסימן תקנ"ז פירש הרב ז"ל עצמו דהגם שפוסק חוזרת פעם אחרת ע"ש ועפ"ז אפשר לפרש מ"ש בסוגיין אמר ה' אני ערב בדבר כלומר דהגם דיפסוק עוד יחזור להיות בניהם ת"ח דהגם שלפי שנתחתנו עם עמי הארץ ובזווגים שאינם הגונים פסק הדבר עוד ישוב הענין להתקן וזהו אמר ה' כ"י אני ערב בדבר והיינו בזכות תורה וז"ש ערב בשביל התורה והדר מפרש מאי מעתה ועד עולם תורה מחזרת על אכסניא שלה מחזרת דייקא שהגם שפסקה היא מחזרת ומשתדלת לשוב להתקן שיהיו ת"ח מאחר שהיו ג' דורות ברואין זה את זה והויא חזקה מעליא זכות התורה תגן שאף שנפסק עוד יחזור לכמות שהיה מעתה ועד עולם ודוק:

רבי זירא כי סליק לארעא דישראל וכו'. כתב מהרש"א ז"ל דהתענה ש' תעניות שהוא שנה מלבד שבתות וי"ט ע"ש ואפשר כי ש' בגימטריא יצר דכיוין נמי לבטל יצ"ר הרע: