מראית העין על עבודה זרה ג.

יבא בלדד השוחי וכו'. הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות הקשה אמאי לא נקט בלעם ואביו שהיו מנביאי א"ה ותירץ הרב עיון יעקב ז"ל דבלעם שונא גדול ופסול להעיד שרצה לקלל ישראל ואביו רשע ופסול להעיד עכ"ד והגם דנמרוד ונבוכדנצר הם שונאי ישראל ורשעים גדולים. מ"מ אלו היה דבר מפורסם בכל העולם וכל דורם ידעו בדבר ואין זה עדות כי הוא נודע לכל. ולבן גם זה מפורסם בדורו שרדף לבן אחר יעקב ולא מצא מאומה ולא שהם ראוים וכשרים להעיד רק שהדבר היה מפורסם ונודע לכל בני דורם. וא"צ עדות. וגבי בלעם יש טעם אחר שאלו יאמר יבא בלעם. יבא ויעיד שחטאו בעריות בשיטים ומתו ע"ז כ"ד אלף:

מצוה קלה יש לי וסוכה שמה. צריך להבין אמאי דקדק לומר וסוכה שמה הול"ל וסוכה היא ואולי לפי שהם רוצים לקבל מחדש התורה ואמרו תנה לנו מראש ונעשנה כלומר מראש דהתחיל עשרת הדברות אנכי וז"ש מראש דייקא דהתחיל אנכי דרומז לשכינה כלומר דהם יכוונו ליחוד וכבר נודע מדברי רבנו האר"י ז"ל תוקף ידיעת פרעה והמן שח"ו היו בקיאים בסודות ולפ"ז אפשר דשאלו התורה בכונה זו ליחוד עליון ולזה אמר מצוה קלה יש לי וסוכה שמה דייקא אם האמת אתכם הרי זו מצוה ליחוד וראו סוכה שמה שהוא כ"ו ה"ס שם הויה אדני וז"ש סוכה שמה דייקא. והם ברשען בעט"ו גימטריא אני ה' שפרקו ח"ו ביחוד אני רמז למ' ה' קב"ה כלומר דחשוב שבעטו ח"ו אמנם אין פוגמים ח"ו למעלה כידוע ולכן יושב בשמים ישחק ומרוב אהבתו ית' עם ישראל זכר ברית אבות הרמוזים בס"ת יושב בשמים ישחק ס"ת אברהם ישחק יעקב ור"ת בשמים ישחק י"ב רמז לי"ב שבטים וא"ש ההי"ב:

ומי מצי אמרי הכי והאמר ריב"ל מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם וכו'. דקדק הרב עיון יעקב ז"ל דאמאי לא פריך תכף אמאי קרי להו מצוה קלה קודם הקושיא והתירוץ הלז. ותירץ דהיא באמת חמורה אלא שהקב"ה קרי לה מצוה קלה לפניהם כדי שלא ימנעו מלקבלה ואח"כ יבעטו בה אבל עכשיו שאמר שאין הקב"ה בא בטרוניה ומקשה שפיר עכ"ל ועם נשיקת הרצפה קושיתו לק"מ על תירוצו יש להשיב דמה שדקדק דהו"ל להקשות תכף אמאי קרי לה מצוה קלה אין זה דקדוק כלל דאדרבה סדר הש"ס נכון ומתוקן דברישא פריך על מ"ש תנה לנו מראש ואח"כ מקשה על מה שהשיב להם הקב"ה ונמצא דסדר הש"ס נכון מאד דתפס על ראשון ראשון ועל מה שתירץ יש להשיב דחס לנו לומר אפילו בס"ד דח"ו הקב"ה לא אמר האמת ואף דהיא חמורה א"ל שהיא קלה: האמנם יש מקום דקדוק דמאי פריך ומי מצי אמרי הכי והאמר ריב"ל הלא כבר אמר שהקב"ה השיב להם שוטים שבעולם מי שטרח בע"ש אוכל בשבת ומי שלא טרח בע"ש מהיכן אוכל בשבת וא"כ מאי פריך מדריב"ל שוב ראיתי שהרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות נתעורר בזה. ומה שתירץ הרב ז"ל לא הרוה צמאונינו ודברי הרב ז"ל בזה דחוקים והנם רחוקים. ואפשר דהכי פריך דמדברי הקב"ה נראה דליכא בהא אלא דמה יאכל בשבת. והו"ל להקב"ה לומר בקצרה עתה אינו זמן לקיים המצות כמ"ש ריב"ל ולא למחר לעשותם ועתה עבר הזמן והגם דכפ"ז עיקר הקושיא כדברי הקב"ה עם כל זה מתורת דרך ארץ נקט בקושיתו לשון זה ומי מצו אמרי הכי והדברים מובנים כונת קושיתו. ומשני אלא לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כלומר מה שאמר להסב לשון הזה ומה שאמר מצוה קלה יש לי הוא כי רב חסד הוא ועושה לפנים משורת הדין. ועדיין נשאר לדקדק שני דקדוקים קלים חדא לשון אלא לפי שאין הקב"ה וכו'. דלשון אלא הוא לעקור סברא אחרת והכא לא שייך דליכא אלא הקושיא אחת והו"ל לתרץ לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא ומאי אלא דקאמר. ותו דלא הול"ל שאין הקב"ה בא בטרוניא שר"ל עלילה אלא הול"ל דעושה עמהם לפנים משורת הדין ומה הלשון אומרת שאינו בא בטרוניא. ואפשר לישב דרך דרש וחידוד דהכא על מה שהקשה מדריב"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם. התירוץ פשוט דכביכול עושה לפנים משורת הדין. אמנם במדת טובו ורחמיו מה שעושה לפנים משורת הדין נראה בעיניו שאין זה חסידות אלא שאינו בא בטורניא על בריותיו כי זה מדת רחמיו. וזה פשט הכתוב צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו פירוש שכביכול מדת רחמיו שהוא צדיק ועושה הדין בכל דרכיו אבל זהו מרוב טוביותו ותוקף רחמיו כי האמת שהוא חסיד בכל מעשיו והכל חסידות וכמדת טובו נראה בעיניו שהוא צדיק לבד לגבי גודל רחמיו וענותנותו. ואפשר שזה רמז בסוגיין אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא כלומר לא תימא שהוא עושה לפנים משורת הדין שאין זה רצונו כביכול רק מדת טובו וענותנותו הוא שנאמר לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא ומשו"ה אמר אלא לעקור הסברא דלפנים משורת הדין הוא עושה. וכבר נודע דכל דברי רז"ל כגחלי אש כלומר עיקרי הדת וזה רמז כגחלי אש שאפילו סדר הדברים ומשלים הכל כגופי תורה וז"ש וכל דבריהם הכל ריבה סדר הדברים ויתור הלשון ומשלים הן הן גופי תורה וז"ש כגחלי אש ר"ל עיקרי התורה הנמשלה לאש. והגחלים הם עיקר האש כך כל דבריהם כגחלי אש וה"ט שהכל ברוח הקדש. ולזה אמרו ברוח הקדש בסוגיין אלא לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא וכו' כלומר לעקור הסברא פשוטה דלפנים משורת הדין הוא דעבד דמרוב ענותנותו ומדת טובו נראה דמה שעושה הוא שאינו בא בטרוניא עם בריותיו. ואם זה הוא עושה עם א"ה משם נשכיל כמה גברו רחמיו וחסדיו עם ישראל העם בחר לו יה גזע האתנים האבות קדישי עליונין:

והאמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא למחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם. ידוע מאי דרגילי המפרשים ז"ל לפרש כשאומר מאי דכתיב שרומז שיש לו בכתוב דקדוק אחר חוץ מהמפורש והכא המובן מדבריו שבא לישב תיבת היום שנראית יתירה ולז"א היום לעשותם ולא למחר ולא היום ליטול שכרם. וחוץ מזה אמר מאי דכתיב אשר אנכי מצוך דמשה רבינו ע"ה הוא מדבר כמ"ש בתחילה שהכל דברי משה רבינו ע"ה ולמה אצטריך לומר אשר אנכי מצוך והא מר ניהו המדבר לא מרובכם וכו' כי מאהבת ה' אתכם וכו' וידעת כי ה' אלהיך וכו'. ולזה דריש ריב"ל דדקדק לומר אשר אנכי מצוך כמ"ש רבני אשכנז ז"ל דטעם דשכר מצות בהאי עלמא ליכא היינו שתרי"א מצות נצטוינו ע"י משה רבינו ע"ה והשוכר פועלים ע"י שליח שניהם אינם עוברים בבל תלין השליח שאינם פועליו והבע"ה שהוא לא שכרם. ועוד נקדים דכשהמלך מצוה ע"י שליח או ע"י כתב אין לו דין עובר על מצות המלך וכמ"ש בעניותנו בדרושים מיסוד הרב ש"ך עה"ת והרב גנת ורדים וזה דרש ריב"ל דלכן אמר אנכי מצוך היום דכיון דנצטויתם ע"י שליח ליכא בל תלין היום לעשותם ולא ליטול היום שכרם דכשהוא ע"י שליח לכן שכר מצות בהאי עלמא ליכא. וגם יש טיבותא דאינו עובר על גזרת המלך כיון שהוא על ידי שליח כדבר האמור. ועוד יש טעם גדול שהשכר יהיה בסוף והיה עקב תשמעון ומאז"ל אדם שיש לו מנורה וכו' כמ"ש אני עני בראש דוד פרשת עקב ע"ש באורך בס"ד: