מראית העין על עבודה זרה יז.

והנאני הדבר. לכאורה יש להעיר דמוכח דהיה זה במחשבה לבד ולא הוציא מפיו שום דיבור. והרי אמרו דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ואמאי נענש על זה. ואפשר במ"ש הרב אספקלריא המאירה פי' הזהר דף ע"ו דבג"ע העליון מענישין על המחשבה ע"ש ונראה הטעם כי הנה ג' שותפין באדם אביו ואמו והקב"ה והקב"ה נותן לו הבינה דעה והשכל ורוח ונשמה וכו' ומאביו ואמו בשר עצמות וגידין וא"כ נמצא דהחוטא במחשבה חוטא בחלק שנתן לו הקב"ה וראוי היה ליענש הרבה אלא שהקב"ה בענותנותו ורוב רחמיו מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה. ומיהו בג"ע העליון לפי גדולת נשמתו מענישין על המחשבה שיהיה טהור מכל סיג ויהיה נקי ובר לפי ערך יקר נשמתו: ובהכי אשכחנא פתרי למה שפירש הרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות בסוף מכות במ"ש נח לאדם שנברא וי"א נח לאדם שלא נברא נמנו וגמרו נח לאדם שלא נברא וכו' דכשנברא יכול לקיים העשין שהם רמ"ח ואם לא נברא אינו עובר על שס"ה ל"ת ולכן נמנו וגמרו נח שלא נברא דהלאוין הם שס"ה זהת"ד והקשה הרב זרע ברך ז"ל ח"ג דאם נברא מקיים העשין רמ"ח ויש לו שכר על המחשבה הם תצ"ו ואם לא נברא אינו עובר אלא על שס"ו דדוקא מחשבת ע"ז מצטרפת והם שס"ו והעשין יותר זהת"ד. ואפשר לישב דרך הרב חידושי אגדות ולהעמיד דבריו אף שהרב ז"ל לא כיוין לכך. דכיון דהחוטא במחשבה חוטא בחלק הקב"ה וגם מענישין בג"ע העליון על המחשבה אמטו להכי בא חשבון מחשבת הלאוין ג"כ וא"כ היו יותר וא"ש נמנו וגמרו דלפי פשט דברי מהרש"א ז"ל לא יתישב נמנו וגמרו דנראה דהוא חידוש ודבר זה גם נערי בני ישראל יודעים דשס"ה לאוין הם יותר מרמ"ח עשין. אך לפי האמור צריכה רבה וחכמה להכריע והרי הוא כמבוא"ר: אמור מעתה דלפי גדולת רבי אליעזר ושרשי נשמתו הקדושה דקדקו אחריו ונענש קצת על המחשבה שהנאהו בלבו:

עולא וכו' הוה מנשק לאחוותיה אבי ידייהו ואמרי לה אבי חדיהו. הרב תורת חיים ז"ל דקדק דמדלא קאמר אידיהו ואחדייהו משמע דלא הוה מנשק על היד ועל החזה גופייהו אלא על בית היד ובית החזה דהיינו על המלבוש וכו' ע"ש ומדברי רש"י ז"ל שכתב אבי ידייהו בזרועותיהן אבי חדייהו חזה דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו בארכובה או בפס ידיו עכ"ל נראה דעולא היה נושק על ידיהן ועל החזה ממש וכ"כ רבינו בעל הערוך ז"ל במערכת חד וז"ל מנשק להו לאחותיה אבי חדיהו פירוש על החזה שלהן עכ"ל הרי מוכח דרש"י והערוך פירשו דהיה מנשק על היד ועל החזה ממש. ואין ראיה מדקאמר אבי ידייהו ואבי חדייהו דמלבושם הכי הוה אמנם כשמנשק מנשק על היד ועל החזה ממש הגם דהיה שם קצת מלבוש וטעמייהו דרש"י ז"ל והערוך דכיון דעולא לגבי דידיה הוה דמיין עליה ככשורי כמ"ש התוספות הכא ופ"ק דשבת א"כ מי דוחקני לומר דלא היה נושק אלא דווקא על המלבוש דמפשט הש"ס. ומדקאמר ופליגא דידיה אדידיה מוכרח דהיה נושק על יד וחזה ממש:

עולא כי הוה אתי מבי רב הוה מנשק לאחותיה אבי ידיהו וכו'. פירש רש"י ז"ל דרך בני אדם כשיוצאין מבית הכנסת מיד הוא נושק לאביו ולאמו ולגדול ממנו בארכובה או בפס ידו עכ"ל ורבינו האר"י ז"ל כתב דיש סוד בנשיקת האדם ידי אמו בליל שבת קדש. ובלקוטי גורי האר"י ז"ל מצאתי בסימן מ"א שמי שמבקש להתברך מגדול ישק ידו ויברכהו ויש סוד גדול בדבר ע"ש באורך: ולפי מה שכתבתי אני עני בברכי יוסף י"ד סימן ר"ס אות טו"ב דמשמע מסתמות הפוסקים ומדברי רבינו האר"י ז"ל דחייב לכבד לאחיו הגדולים ממנו בין זכרים בין נקבות אפשר דאחותיה דעולא היו גדולות ממנו ולכבדן הוה נשיק להו אבי ידייהו להאי לישנא ודוק:

יצאת בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיה מזומן לחיי העה"ב. לכאורה משמע דמותר להמית עצמו בשביל תשובה לכפרת עונו אבל יש לדחות דרבי אלעזר בן דורדיא לא כיוין להמית עצמו אלא מפני צערו ובכייתו ממילא יצאת נשמתו ומשו"ה יצאת ב"ק שהוא מזומן לחיי העה"ב. ועתה באו לידי ואני כארח נטה לשבת עראי תשובה מהרב אברהם אליגרי ז"ל וראיתי בסוף בקונטריס רוח חיים סימן כ"ח שכתב שהרב מהר"י חאביליו ז"ל נסתפק אם מי שעבר עבירה שחייב מיתה מותר שימית עצמו בתשובה. ושם הביא מההוא כובס דסוף כתובות ונעלם ממנו דכן כתבו מהרימ"ט ז"ל בחידושיו ורבינו בצלאל ז"ל בשם רבינו קלונימוס ז"ל בשיטה מקובצת שם. ועוד הביא ראיה מעובדא דיקים איש צרורות ונעלם ממנו דהר' יפה תואר שם על מאמר זה אסר. הן אמת דשם רמז לתשובת שבות יעקב. ובברכי יוסף י"ד סימן שמ"ה כתבתי דהרב שבות יעקב ז"ל הזכיר דברי הרב יפ"ת ז"ל ודחאם ע"ש. ועמ"ש עוד שיש להשיב עליו:

ההרים והגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו נבקש עליך וכו'. בעין יעקב כתב בשם הריטב"א ז"ל וז"ל לא שההרים מבקשים אלא כך בעי למימר בעל הברייתא כלומר הוא עצמו אמר בלבו למי אלך להרים ולשמים ולכלהו הן עצמן צריכים לבקש רחמים בשבילם ואלו היה להם פה היו משיבין לא נוכל לבקש עליך וכעין זה מצינו בכמה מקומות וכו' וכן פרק שירה שהעופות והחיות מקלסין לאו שהם אומרים כלום אלא סברא הוא שאם היה להם פה לדבר יש להם לומר כך וכך עכ"ל ובחידושי ע"ז להריטב"א ז"ל לא ראיתי לשון זה. אך אין זה ראיה דהריטב"א ז"ל חיבר מהדורות בחידושיו כידוע. אך יש לתמוה על לשון זה הכתוב בעין יעקב על שם הריטב"א ז"ל דהתינח מה שפירש במאי דקמן דקאמר דאמר להרים והגבעות וכו' אבל מה שרצה לומר על פרק שירה הדבר תמוה איך הונח לרבינו לומר דכל כך ברייתות שנו רבותינו כמעט על מגן וכמה מעלות שאמרו רבותינו והפליגו בשבח האומר פרק שירה הן כל אלה על מאי דלא הוה. ותו איך העלים עין רבינו ז"ל מהכתוב אם תשים משטרו בארץ ואמרו בבראשית רבה פרשה יו"ד אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו גדל הדא הוא דכתיב אם ידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ לשון שוטר עכ"ל ומאחר שכן הדבר ברור דפרק שירה אומרים אותו השוטרים והממונים לכל אילן וירק ועשב וכיוצא והוא ממש כפשטו והממונה ושוטר לכל דבר שר לו נאמר. ואתיין הברייתות כפשטן ומשמען. ורבו יתירה לאומר פרק שירה ומכוין בו: וכן כתב מר זקנינו הרב בספר חסד לאברהם ז"ל בעין כל נהר ז' וז"ל כלם יש להם שרים מופקדים עליהם למעלה ואותן השרים הם ישבחו וישוררו לבוראם ושירם וזמרם עולה ומושך אור א"ס עליהם ומחיה אותם וז"ש הללו את ה' מן השמים וכל המזמור וזה נקרא פרק שירה וכו' ע"ש ובעין יעקב נהר ג' ובספר הלקוטים מרבינו האר"י ז"ל כתב בסימן תי"ב וז"ל פרק שירה וסודו הוא כי כל הנבראים יש להם שר במרום להמשיך להם שפע וחיות על ידו וצריך שיאמר שירה תחילה ואח"כ יקבל השפע לחלק לאישי המין שהוא ממונה עליו וכשם ששר של מצרים מצרים שמו כך שר של שמים שמים שמו וכן כלם ועוד האריך הרב בענין זה ואין כאן מקום להאריך ואולם אנכי העירותיהו למי שרואה דברי הרב ז"ל להודיעו קשט אמרי אמת ודי בזה: