מראית העין על עבודה זרה יז:

ניזיל אפתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא. לכאורה יש להעיר מה הלשון אומרת ונקבל אגרא והרי שנינו היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס. ואפשר לישב במה שתירץ הרב מהר"ש פרימו ז"ל לקושית התוספות פ"ק דר"ה דאמרו שם האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או בשביל שאזכה לעה"ב הרי זה צדיק גמור ותירץ הרב הנזכר דעושה המצות בעצמן כסדרן והלכתן דהא שנינו דצריך לעשות שלא ע"מ לקבל פרס אך בעושה יתר על חיובו שרי בזה היתר לעשות ע"מ לקבל פרס וז"ש האומר סלע זו לצדקה כלומר נוסף על החיוב בהא שרי כדי שיחיה בנו וכו' זהת"ד וממנו נקח דעושה מה שאינו חייב יכול לעשות ע"מ לקבל פרס וה"ה הכא דאינו מחוייב ללכת דרך פתחא דבי זונות והוא הולך לכוף את היצר שרי ע"מ לקבל פרס והיינו דקאמר ונקבל אגרא ומלתא אגב ארחיה קמ"ל דשרי בהא ע"מ לקבל פרס אבל לא שהיה מכוין לזה: והתוספות כתבו וז"ל נזיל אפתחא דבי זונות מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח ע"א כל מה שיכול משום דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ומוקמי לעיל בע"א שהרי היה רוצה ללכת יותר אפתחא דבי זונות עכ"ל ודבריהם קשים מאד דמה רוצים ללמוד והש"ס קרי בחיל ניכפייה ליצרין ונקביל אגרא אלמא מפרש בהדיא טעמא דאזיל אפתחא דזונות לכוף היצר וליטול שכר ולאו משום להרחיק מע"א ותו דכתבו דלעיל מוקי לא תקרב לע"א ובפירושא אתמר דמוקי למינות ורשות. וכבר אני בעניי כתבתי בזה בפתח עינים ע"ש ועתה אכתוב בקצרה קצת בסגנון אחר דהתוספות ס"ל דכיון דקי"ל דבגזרת רז"ל אף שבטל הטעם תקנה לא זזה ממקומה ק"ו למאי דקמן דהגם דנכיס יצריה דע"ז לא תקרב כדקאי קאי. וכבר נודע דהגם דאיכא כמה דרשות מ"מ פשטיה דקרא תדיר איתיה לעולם וזהו כונת התוספות דהגם דהשתא נכיס יצרא דע"ז לא תקרב איתיה והגם דלעיל מוקי בענין אחר מ"מ פשטיה דקרא אינו זז ממקומו. והתוספות קשיא להו דכיון דקמא אמר ניזיל אפתחא דע"ז דנכיס יצריה איך כי אמר ליה ניכפייה ליצרין איך נתרצה בזה והלך עמו והי"ל לומר לו דאמאי נניח הדרך הטובה שאין בה שום ספק ונלך למקום שהיצר שולט. ואדרבא ראינו שהסכים ללכת עמו אף שהוא לא ידע סגולת התורה והי"ל חידוש אח"כ כשראה שנכנעו הזונות ואמר לו מנא לך הא. ומזה מוכח דאל תקרב לפתח ע"ז כדקאי קאי אף דנכיס יצריה. ולחדודי הוא דבעא ולראות מאי דעתיה א"ל ניזיל אפתחא דע"ז דנכיס יצריה. וכשהשיב לו ניזיל ונכפייה ליצרין הסכים עמו דאל תקרב לע"ז איתיה דהכי פשטיה דקרא ומה שכתבו דלעיל מוקי לא תקרב לע"א. פירוש הוא ראשי תיבות לענין אחר כלומר דמ"מ פשטיה דקרא קיים. ועוד יש לצדד ודוק כי קצרתי:

ומאי טעמא קא שבקת עבדך לחירות. פירש רש"י והן גזרו על כך לפי שהוא דת יהודית עכ"ל ודברי רבינו ז"ל נאמנו מאוד. ומ"ש הרב עיון יעקב ז"ל לפי שהמשחרר עבדו עובר בעשה כדאיתא בגיטין עכ"ל אין דברי הרב ז"ל בזה מחוורין. ויש מי שפירש לפי שהמשחרר עבדו חייב בכל המצות והם אינן רוצים שיתחייב במצות וגם זה יש להשיב עליו והעיקר כדפירש רש"י ז"ל:

דאמר רב הונא כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה. פירש"י ז"ל להגן עליו והטעם דלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ותלמוד גדול שמביא לידי מעשה. וכבר כתבנו לעיל דהמצות הם בנפש והתורה ברוח ואם אינו מתקן הנפש איך יתקן הרוח: