מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ט:ט

תו כתב הרמב"ן וז"ל והענין מצריך אותי לצרף בכאן מ"ש בראשון של תמורה כו' והעלו שם תיובתא דאביי תיובתא (וגירסת רבינו רבא אמר אין לוקין) מה שלא עשו וכו' שמות חלוקים לאו אחד לא תקריבו אלה לה' ואשה, ולאו אחר לא תתנו מהם וכו' שהוא דין מיוחד בו כמו שפירשתי וכו' עכ"ל. והנה על פירושו שפירש לפי שהם דורשין בכתוב הזה שמות מחולקין לאו אחד לא תקריבו ואשה ולאו אחר לא תתנו מהם, כבר הקשה בעל זוהר הרקיע הביאו בעל מגילת אסתר קושיא חזקה וזה תוכן קושיתו דאכתי מאי תיקן בזה דאף לפי פירושו אנו מוכרחים לומר דס"ל להאי תנא לוקין על לאו שבכללות דנהי דכולו ומקצתו באין משני לאוין אכתי השתא לפי פירושו איסור בל תקדישו ובל תקטיר כולו מחד לאו קאתו שהוא לא תקריבו אלה לה' ואשה וא"כ לא הוי אלא ד' לאוין ואמאי קתני עובר בה' לאוין, א"ו דהאי תנא ס"ל לוקין על לאו שבכללות, זו היא קושית בעל זוהר הרקיע. והנה לולא שהודה הרמב"ן במין השני מלאו שבכללות שלו, היתה בידי ליישב קושית בעל זוהר הרקיע שהקשה על הרמב"ן, דה"פ בדברי הרמב"ן שאמר אלא שהיה סובר אביי שכיון שלא בא בהקטרת בעלי מומין אלא לאו אחד אי אפשר לחייב בו שתים אע"פ שנאמר בו בין כולו בין מקצתו ר"ל ואשה הוא כולו ומהם הוא מקצתו וא"כ הויין האיסורין מפורשים וקאי לאו אכל אחד ואחד כמ"ש התוס' בב"מ (דף קט"ו:) בד"ה שנאמר לא יחבול והביאו ראיה שגם רש"י פירש כן בפ' בתרא דמכות גבי לא תוכל לאכול בשעריך, אפ"ה א"א לחייבו שתים משום דשם הקטרה אחת היא וכמו שתירצו כן התוס' בסוף ד"ה שנאמר לא יחבול הנ"ל אמה שהקשו על תירוצם שתירצו דכיון שאיסורים מפורשים קאי לאו אכל אחד ואחד מהא דכריתות דאכל חלב שור וכשב ועז דלא לקי אלא חדא משום דהוי לאו שבכללות אע"ג דהאיסורים מפורשים ותירצו דשאני חלב שור וכשב ועז דשם חלב אחד הוא, ועלה בתיובתא לפי שהם דורשים בכתוב הזה שמות מחולקין לאו אחד לא תקריבו אלה לה' ואשה ולאו אחד לא תתנו מהם, וא"כ הקטרת אימורין של בעלי מומין אע"ג דשם הקטרה אחת היא חייב שתים משום דאתי מתרי לאוי ובל תקדישו שהוא לא תקריבו ואשה שהוא הקטרת כולו לא הוי לאו שבכללות כיון דהאיסור של ואשה מפורש קאי לאו אכל אחד ואחד, דהקדש והקטר שני שמות נינהו ושני שמות שמפורשים איסורן אע"פ שהם עטופים על לאו אחד אמרינן דהלאו קאי על כל אחד ואחד כמ"ש התוספות ורש"י הנ"ל, אמנם אחר שהודה הרמב"ן במין השני מלאו שבכללות שלו גבי לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, ושאור ודבש, ומשפט גר יתום, אע"פ שהאיסורים המפורשים הם שני שמות כיון שהמה עטופים על לאו אחד הוי לאו שבכללות לא יכון לשיטתו תירוץ זה דא"כ למה מודה בכל הנ"ל דמאחר שעלה רבא בתיובתא וא"כ ע"כ הא דחייב מקדש בעלי מומין בחמש מלקיות צ"ל משום דכיון דואשה עטוף על לאו דולא תקריבו וכל שהאיסורין מפורשים אע"פ שהם עטופין על לאו אחד לא הוי לאו שבכללות דאמרינן דהלאו קאי על כל אחד ואחד, ודוק: אמנם י"ל קושית בעל זוהר הרקיע בכמה אנפי אלא מפני שהם קצת דוחק לא העליתי פה, ולא אעלה אלא אחד מהם הנראה לי המחוור יותר, דהא יש לדקדק אחר שהעלו רבא בתיובתא ע"כ צ"ל דחכמים דורשין בכתוב הזה שמות חלוקין לא תקריבו לה' ואשה לאו אחד, ולאו אחר לא תתנו מהם, דהא גופא קשיא מנא להו למשדי ואשה אלא תקריבו ולא על לא תתנו מהם דמסתברא טפי למשדי ואשה אלא תתנו מהם, והטעם יוכיח שבתיבת אלה יש אתנחתא, וע"כ צ"ל דבא להם זה בפירוש מקובל ממשה כמו שרגיל רבינו הרמב"ם לומר כן, וכיון שכן ע"כ מוכרח דלא תקריבו ואשה לא הוי לאו שבכללות דאי נמי הוה לאו שבכללות תקשי על התורה גופה אמאי לא כלל הקטרת כולו ומקצתו בחד לאו ואמאי ערבינהו מין בשאינו מינו הוא הקדש והקטרה, א"ו דלחלק אתי, ודוק: והשתא ל"ק דאמאי פסק באתנן זונה ומחיר כלב ואינך דהויין לאו שבכללות דשאני התם דליכא הוכחה לחלק משא"כ בהקטיר כולו ומקצתו דאיכא הוכחה לחלק מדלא עטפינהו כולו ומקצתו אחד לאו ועטפינהו על לאו דמקדש בעלי מומין, ודוק:

אמנם במ"ש על רבינו הרמב"ם שפירש דהברייתא אתיא כמ"ד לוקין על לאו שבכללות וז"ל, וזה דרך משובשת אינה כדרכי התלמוד וכו' ודברי האמור לוקין מתקיימין ממנה עכ"ל, ודרך כזה אני רואה שגם רש"י דורך בה והוא מה שפירש רש"י בפסחים (דף מ"א) בברייתא דיכול אכל כזית חי יהא חייב ת"ל נא ובשל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר ת"ל כי אם צלי אש ומפרש דהאי תנא ס"ל אין לוקין על לאו שבכללות, והנה גם עליו ר"ל על רש"י נמי קשיא כקושית הרמב"ן א"כ ה"ל להש"ס להקשות מברייתא זו דכי אם צלי אש אמ"ד לוקין על לאו שבכללות בכל מקום, וא"ל דרש"י מוקי הברייתא דמקדש בעלי מומין עובר משום חמשה שמות כמ"ד לוקין על לאו שבכללות כמו שפירש הרמב"ם וא"כ אין קושיא לא למר ולא למר דלכל אחד איכא ברייתא דמסייעא ליה, דז"א דהרי אע"פ שנאמר גבי מעלה בעלי מומין דלוקין שתים אכתי קשיא למ"ד אין לוקין על לאו שבכללות דכי אם צלי אש ואין לוקין על לאו שבכללות דמכל אשר יעשה מגפן היין גבי נזיר דדלמא שאני גבי מעלה בעלי מומין דהאיסורים מפורשים דואשה הוא איסור דכולו ומהם הוא איסור דמקצתו וכל היכא דהאיסורים מפורשים כתב רש"י דלא הוי לאו שבכללות אע"פ שהם עטופים על לאו אחד כמו שפירש רש"י במכות גבי לא תוכל לאכול בשעריך הביאו גם התוס' בב"מ הנ"ל, אמנם לרבינו הרמב"ם אין אנו צריכין לומר שדרך בדרך הזה שחשבו הרמב"ן למשובשת דודאי מצאנו ברייתא מפורשת הזכירה הרמב"ן עצמו והוא ברייתא דכריתות (דף ד') הבאתיה לעיל דתניא כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל אחת ואחת דברי ר' ישמעאל וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת ואמרינן עלה נימא בהא קמיפלגי דר"י סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין על לאו שבכללות ודחינן לעולם קסבר ר"י אין לוקין על לאו שבכללות ושאני הכא דמייתרי ליה קראי, ושקלינן וטרינן התם טובא אי מייתרי קראי או לא כדי שלא נעמיד ר"י כמ"ד לוקין על לאו שבכללות, ומ"מ אף לכשתמצא לומר דבלאו שבכללות פליגי קיימא לן כחכמים דרבים נינהו וכ"ש למאי דמהדרינן לאוקמי טעמא דר"י ביתורא דקראי וכולהו ס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות, הרי לך ברייתא מבוררת דס"ל לחכמים או אפי' לר"י אין לוקין על לאו שבכללות, ועיין בתשובת הרשב"א סימן קמ"א דמכריח מברייתא זו דכל חלב שור וכו' לפסוק כמ"ד אין לוקין על לאו שבכללות, ואולם אפשר לומר שגם מהרמב"ן לא נעלמה ברייתא זו אלא דס"ל דליכא מהאי ברייתא סייעתא למ"ד אין לוקין על לאו שבכללות, דשאני חלב שור וכשב ועז דשם חלב אחד הוא כמו שתירצו כן התוס' בב"מ (דף קט"ו:) הנ"ל, והיינו דדקדק הרמב"ן בלשונו לומר דכיון דלא באת ברייתא או משנה באין לוקין על לאו שבכללות אם היה כשאר לאוין שבכללות, ובהני תיבות אם היה כשאר לאוין שבכללות רימז דאין מברייתא דחלב שור וכשב ועז סייעתא למ"ד אין לוקין על לאו שבכללות, דחלב שור וכשב ועז לא דמי לשאר לאוין שבכללות מפני ששם חלב אחד הוא משא"כ שאר לאוין שבכללות שמות מחולקין הן, ואע"ג דמשמע ממה שהביא הרמב"ן במין השני מלאוין שבכללות שלו ראיה ממה שאין לוקין על לאו דחלב שור ועז אלא אחד משום דהוי לאו שבכללות דלא תביא אתנן זונה ומחיר כלב ואינך דהוו נמי לאו שבכללות דלא נחית להאי סברא שתירצו התוס' דשם חלב אחד הוא דאי נחית לסברא זו א"כ מנליה ללמוד מלאו דכל חלב שור וכשב דהוי לאו שבכללות לאתנן זונה ומחיר כלב דהוו נמי לאו שבכללות, דדלמא שאני לאו דכל חלב משום דשם חלב אחד הוא וכמו שחילקו באמת בזה התוס' דב"מ הנ"ל, ויש ליישב: ואיך שיהיה אם נאמר דגם הקטרת כולו ומקצתו הוה שם אחד כמ"ש במה דהיה אפשר ליישב קושית בעל זוהר הרקיע על הרמב"ן, ליתא לקושית הרמב"ן על רבינו הרמב"ם, דלא הוה בכח הש"ס למיפרך בכל מקום על מ"ד אין לוקין על לאו שבכללות מברייתא דבעלי מומין לפום מה דהעלה רבינו הרמב"ם דהאי תנא ס"ל לוקין על לאו שבכללות, משום דאיכא ברייתא דכל חלב דפליג על הא ברייתא דבעלי מומין, דבשלמא אי מעלה כולו ומקצתו הויין שמות מחולקין קושית הרמב"ן חזקה דמברייתא דכל חלב שור ליכא סייעתא למ"ד אין לוקין על לאו שבכללות אפי' היכא דהאיסורים העטופים על לאו אחד המה שמות מחולקין דשאני כל חלב דשם חלב אחד הוא וברייתא דבעלי מומין הוה תיובתא, משא"כ אם מעלה כולו ומקצתו נמי הוי שם אחד ועיקר הקושיא שהיה בכח הש"ס להקשות הוא מכח כ"ש ומה כולו ומקצתו דהוי שם אחד לוקין עליהם שתים כ"ש היכא דהאיסורים המעוטפים המה שמות מחולקין דלוקה על כל אחד ואחד, לקושיא זו הפירוק מבואר הא איכא ברייתא דכל חלב דפליג אהאי ברייתא דבעלי מומין, ודוק: והא דפריך בתמורה מההיא ברייתא דבעלי מומין על רבא לגירסת רבינו דס"ל המעלה בעלי מומין והקטיר כולו ומקצתו דאין לוקין עליו משום דהוי לאו שבכללות, י"ל דהמקשה והמתרץ לא ידעו מברייתא דכל חלב שור וכשב ועז, ועל רבינא ורב אשי מסדרי הש"ס נמי ל"ק אמאי הניחו דברי רבא בתיובתא כיון דאיכא ברייתא דפליג על הא ברייתא, די"ל דהיינו לפי שהיה רוצה המתרץ לומר דאפי' ברייתא דבעלי מומין ס"ל דאין לוקין ואפיק הקטרת מקצתו ועייל קבלת דם, זאת אסיקו בתיובתא ר"ל דזה שרוצה המתרץ לומר דגם הברייתא דבעלי מומין ס"ל אין לוקין על לאו שבכללות תיובתא דהא מדסיפא ר' יוסי בר' יהודה רישא רבנן, ודוק. והניחו לשון תיובתא כדי שיהיה ברייתא דבעלי מומין סייעתא לאביי ולא תקשי עליה מברייתא דכל חלב שור וכשב כנ"ל, ודוק היטב: ובר מן כל דין קשיא לי טובא על מה שתירצו התוס' דשם חלב אחד הוא כנ"ל הא מצינו דהש"ס קרי כה"ג שמות מחולקין, והוא בקידושין (דף ע"ז.) וז"ל אמר מר אלמנה אלמנה אלמנה אינו חייב אלא אחת האי אלמנה ה"ד אילימא שבא על אלמנת ראובן ועל אלמנת שמעון ועל אלמנת לוי אמאי אינו חייב אלא אחת הרי גופים מחולקין הרי שמות מחולקין, הרי לך מבורר דאע"ג דשם אלמנה אחת היא אפ"ה מדנקראת אלמנת ראובן ואלמנת שמעון הויין שמות מחולקין, ואמאי לא נימא ג"כ גבי חלב שור וכשב ועז דאע"ג דשם חלב אחד הוא אפ"ה מדקרינן חלב שור חלב כשב חלב עז הויין שמות מחולקין מאי שניא דא מן דא, ואין בכחי המצייר והמפריד לחלק ביניהם. וגם מתשובת הרשב"א סימן קמ"א הנ"ל נראה דלא ס"ל תירוץ התוס' הנ"ל דשם חלב אחד הוא דאי ס"ל האי תירוץ של תוס' דשם חלב אחד הוא תקשי אמאי הניח בצ"ע מה שלא הקשה הש"ס על מ"ד לוקין על לאו שבכללות מברייתא דכל חלב שור וכשב הא הפירוק מבואר דשאני לאו דכל חלב דשם חלב אחד הוא משא"כ כל לאוין שבכללות דס"ל דלוקין עליהם כוללים איסורים חלוקי השמות א"ו דלא ס"ל תירוץ התוספות, והאמת שלהתוס' הביאם ההכרח לומר כן לשיטתם דסבירא להו דהיכא דהאיסורים מפורשים אע"ג דהמה עטופים על לאו אחד לא הוי לאו שבכללות והוקשה להם מלאו דכל חלב שור וכשב ועז דהאיסורים מפורשים ואפ"ה הוה לאו שבכללות ומפני הלחץ זה הדחק הוכרחו לומר תירוץ זה דשם חלב אחד הוא, משא"כ לשיטת רבינו הרמב"ם דס"ל דאע"פ שהאיסורים מפורשים אם הם עטופים על לאו אחד הוו לאו שבכללות ל"ק ליה מידי ואינו צריך לתירוץ של תוס' לומר דשם חלב אחד הוא, ואדרבה יש לו הוכחה דאי אפשר לומר כתירוצם כמו שהבאתי ראיה מגמרא דקידושין הנ"ל, ולשיטת רבינו דאסיק דברייתא דבעלי מומין ס"ל לוקין על לאו שבכללות ל"ק נמי מה שהקשה הרשב"א בתשובה הנ"ל והניח בצ"ע דאמאי לא הקשו בש"ס מברייתא דכל חלב למ"ד לוקין על לאו שבכללות דהא חכמים הוא דקאמרי אין לוקין על לאו שבכללות ופשיטא למאי דמהדרינן דגם ר' ישמעאל ס"ל אין לוקין על לאו שבכללות, דלשיטת רבינו הפירוק בזה מבואר דאע"ג דמצינו ברייתא דכל חלב דחכמים ור' ישמעאל סבירא להו אין לוקין על לאו שבכללות לק"מ על מ"ד לוקין כיון דאיכא סתמא דברייתא דבעלי מומין דס"ל לוקין על לאו שבכללות וסתם סתמא נמי הוי דרבים כמ"ש מהר"ם מלובלין בחידושי הלכות ב"ק (דף ע') בד"ה כסתם יחידאה בביאור דברי התוס' הזה ולקמן אעתיק לשונו, דבשלמא הרשב"א לפום דלא ס"ל תירוצו של תוס' דשם חלב אחד הוא, הוצרך להניח קושיא זו בצ"ע משום דאיהו ס"ל דברייתא דבעלי מומין אתי נמי כמ"ד אין לוקין על לאו שבכללות וכמו שפירשה הרמב"ן דהרי כתב בתשובה הנ"ל וז"ל ומיהו הדברים עתיקים שענין לאו שבכללות בגמרא אין כולו על צד אחד אלא יש שכולן מודים בו שאין לוקין עליו כאותה שאמרו בסנהדרין בפ' ד' מיתות במגפף ומנשק ויש שלוקין עליו בפ' ראשון של תמורה גבי המעלה איברי בעלי מומין לגבי מזבח, ויש שנחלקו בהן אביי ורבא בנא ומבושל וזג וחרצן ורחיים ורכב אביי אמר לוקין ורבא אמר אין לוקין או בחילוף כפי חילוף הגרסאות והלכה בהן כמו שאומר אין לוקין וכו', הרי לך מבואר דס"ל דברייתא דבעלי מומין אתיא נמי כמ"ד אין לוקין על לאו שבכללות, משא"כ לרבינו דמסיק דברייתא דבעלי מומין ס"ל לוקין על לאו שבכללות ניחא כנ"ל: וראוי שתדע דאם אמרינן דר' ישמעאל וחכמים פליגי גבי לאו דכל חלב שור וכשב ועז בלוקין על לאו שבכללות דחכמים ס"ל אין לוקין ור"י ס"ל לוקין, תהוי תיובתא דמ"ד לוקין דרבים הוא דאמרי אין לוקין ור"י דאמר לוקין יחידאה הוא, ולא תספיק השתא דלמ"ד אין לוקין נמי איכא סתמא דברייתא גבי בעלי מומין דס"ל לוקין על לאו שבכללות, דאמרינן כיון דמצינו יחיד שחולק בהדיא אחכמים וס"ל לוקין, סתמא דברייתא נמי יחידאה היא כמו שאכתוב בשם התוס' ע"פ ביאור מוהר"ם מלובלין, משא"כ א"א דגם ר' ישמעאל מודה דאין לוקין על לאו שבכללות לק"מ על מ"ד לוקין מברייתא דכל חלב דהרי איכא נמי סתמא דברייתא גבי בעלי מומין דס"ל לוקין וסתם סתמא דרבים הוא, כמ"ש מוהר"ם מלובלין כנ"ל. וכדי שתעמוד על הדבר בבירור אעתיק לך פה לשון מוהר"ם מלובלין בחידושי הלכות (ב"ק ע') וז"ל בתוס' ד"ה כסתם יחידאה לא אמר וכו' וא"ת והא האי סתמא נמי וכו' וי"ל דדלמא ר' יהודה כל שליקטו נמי שרי וכו', לפום ריהטא דברי התוס' תמוהים דמאי תירצו דאדרבה דלפ"ז תקשה יותר דהאי סתמא דאין הגונב אחר הגנב אתי דלא כמאן, וי"ל דבשלמא אי היה מוכר שס"ל לר' יהודה כל שילקטו דוקא וס"ל דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו אז אמרינן דמסתמא אתי ההוא סתמא דאין הגונב אחר הגנב כר' יהודה כיון דלא ידעינן שום תנא בהדיא דס"ל הכי כי אם ר' יהודה, אבל השתא כיון דגם מדברי ר' יהודה אינו מוכרח דס"ל כל שילקטו דוקא א"כ ע"כ צ"ל דהאי מתניתין דאין הגונב אתי לא כר' דוסא ולא כר' יהודה אלא כתנאי אחריני דס"ל הכי בהדיא וכיון דנשנית בלשון סתם משנה מסתמא אתיא כרבים כרוב סתמי משניות דאתו כרבים עכ"ל, הרי מבואר כמו שבארתי לך. וממוצא הדברים ראיתי אור, והוא שכבר הערתי דתרי סוגיי סתרי אהדדי, דגבי כל חלב שור וכשב ועז מסיק הש"ס דר' ישמעאל נמי סבירא ליה אין לוקין על לאו שבכללות והא דקאמר אכל חלב שור וכשב ועז חייב על כל אחת ואחת משום דמייתרי ליה קראי ואף על גב דשור וכשב לא מייתרי דאיצטריכו למשרי חלב אליה קאמר א"כ ליכתוב שור וכשב, ועז למה לי, ש"מ לחלק, חזינן דס"ל להש"ס דאע"ג דשור וכשב לא מייתרי כיון דעז מייתר אמרינן מדעז לדרשא לחלק שור וכשב נמי לחלק, וכמו שאומר כן הש"ס גבי רך וטוב מדרך לדרשא טוב נמי לדרשא, ואילו גבי לחם וקלי וכרמל מסיק הש"ס דקלי מייתר לחלק ופריך הש"ס ואימא אקלי דמייתר לקי חדא לחם וכרמל דלא מייתרי לא לקי אלא חדא ומסיק א"כ ליכתוב רחמנא לחם כרמל וקלי או קלי לחם וכרמל מ"ש דכתב רחמנא לקלי באמצע אלא לאגמורן על כולהו דמחלקי, הרי לך מיתבא דעתיה דהש"ס בהא דקלי מייתר לחודיה בלא כתיבא באמצע ולא אמרינן מדקלי לחלק לחם וכרמל נמי לחלק, כמו דבהא הוה ניחא גבי חלב שור וכשב, ודוק: ונ"ל דבהא פליגי אביי ורבא, דאביי דס"ל לוקין על לאו שבכללות ס"ל דאמרינן מדעז לחלק שור וכשב נמי לחלק אע"ג דלא מייתרי, ורבא ס"ל דלא אמרינן מדהאי דמייתרי לחלק הנך דלא מייתרי נמי לחלק, וכיון שכן אין לוקין על לאו שבכללות, והוא ע"פ מה שהבאתי לעיל בשם מוהר"ם מלובלין דאביי דס"ל לוקין על לאו שבכללות, משום דמצינו סתמא דברייתא גבי מקדש בעלי מומין דס"ל לוקין על לאו שבכללות כמו שהעלה רבינו הרמב"ם ואי משום דמצינו ר' ישמעאל יחידאה דס"ל לוקין על לאו שבכללות גבי כל חלב שור וכשב ועז וחכמים פליגי עליה וס"ל דאין לוקין א"כ האי סתמא דברייתא דבעלי מומין דס"ל לוקין ר' ישמעאל היא, והוי סתמא כיחידאה ולא פסקינן כוותיה ס"ל לאביי דבאמת גם ר' ישמעאל ס"ל אין לוקין על לאו שבכללות והא דקאמר אכל חלב שור וכשב ועז חייב על כל אחת ואחת היינו משום דעז מייתר אתי לחלק ואע"ג דשור וכשב לא מייתרי דאיצטריכו למשרי חלב אליה אמרינן מדעז לחלק שור וכשב נמי לחלק אע"ג דלא מייתרי וכיון דלא מצינו שום תנא דס"ל בהדיא דלוקין על לאו שבכללות וא"כ ע"כ האי סתמא דבעלי מומין דס"ל לוקין על לאו שבכללות אתיא לא כחכמים ולא כר' ישמעאל אלא כתנאי אחריני, וכיון שנשנית בלשון סתם ברייתא מסתמא אתיא כרבים כרוב סתמי דאתו כרבים, וכמ"ש מוהר"ם מלובלין בפירוש התוס' הנ"ל, אמנם רבא ס"ל דלא אמרינן מדעז לחלק שור וכשב נמי לחלק דאמרינן עז דמייתר אתי לחלק משא"כ שור וכשב דלא מייתרי לא אמרינן דאתו נמי לחלק וא"כ תקשי על ר' ישמעאל למה מחייב על כל אחת ואחת, אע"כ צ"ל דר' ישמעאל ס"ל לוקין על לאו שבכללות וכיון שכן ראוי לפסוק אין לוקין על לאו שבכללות כחכמים דפליגי עליה דר' ישמעאל ואע"ג דמצינו סתמא דברייתא גבי מקדש בעלי מומין דסבירא לה לוקין על לאו שבכללות לא פסקינן כוותה דאמרינן סתמא כיחידאה היא כיון דמצינו יחידאה דהוא ר' ישמעאל דס"ל לוקין על לאו שבכללות כמ"ש מוהר"ם מלובלין הנ"ל בפירוש התוס', ודוק: והשתא הני תרי סוגיי לא סתרי אהדדי, דהא דמשני הש"ס גבי שור וכשב ועז דלעולם ר' ישמעאל ס"ל אין לוקין והא דקאמר חייב על כל אחת ואחת היינו משום דעז מיותר וכיון דעז מיותר לחלק שור וכשב נמי לחלק אף על גב דלא מייתרי היינו דמשני הכי לאביי כי היכי דלא תקשי עליה מהא ברייתא דחלב שור וכו' דחכמים ס"ל אין לוקין ור' ישמעאל ס"ל לוקין א"כ אמאי פסק כיחידאה ואי משום דמצינו סתמא דברייתא דבעלי מומין דסבירא לה לוקין על לאו שבכללות האי ברייתא נמי כיחידאה היא כיון דמצינו יחידאה דס"ל לוקין, וע"ז משני דר' ישמעאל נמי ס"ל אין לוקין וא"כ לא מצינו שום יחידאה דס"ל לוקין ומצינו סתם ברייתא דס"ל לוקין אמרינן דסתמא דרבים היא כנ"ל, וגבי קלי פריך לרבא דפסק אין לוקין על לאו שבכללות ותקשי עליה למה פסק אין לוקין והא איכא סתמא דברייתא גבי בעלי מומין דס"ל לוקין על לאו שבכללות, וע"כ צ"ל דס"ל לרבא דלא אמרינן מדעז דמייתר לחלק שור וכשב אע"ג דלא מייתרי נמי לחלק וא"כ ע"כ ר' ישמעאל ס"ל לוקין על לאו שבכללות דאל"כ אמאי אחלב שור וכשב מיחייב תרתי וכיון שכן אין ראיה מסתמא דברייתא דבעלי מומין דס"ל לוקין דההיא סתמא דברייתא כיחידאה היא הוא ר' ישמעאל כיון דמצינו יחידאה דס"ל לוקין כנ"ל בשם מוהר"ם בפירוש התוספות בב"ק דף ע', פריך שפיר ואימא קלי דמייתר לקי חדא ואלחם וכרמל לקי חדא משום דלא ס"ל למימר מדהא דמייתר לחלק הנך דלא מייתרי נמי לחלק, ודוק: