מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ט:ז

וז"ל הרמב"ן והנה נודה בדינו של הרב כו' ש"מ ללקות על כאו"א מן הפרטים עכ"ל. ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו היכי מצי למילף מדפרט בנא ומבושל דליחודי לאוי קאתי דלמא לעולם לא הוי אלא לאו שבכללות ולא לקי אלא חדא ואפ"ה איצטריך לפרוט נא ומבושל כדי למעט אכל כזית חי ממלקות כדתניא שם בפסחים (דף מ"א.) יכול אכל כזית חי יהא חייב ת"ל נא ובשל מבושל במים נא ובשל אמרתי לך ולא חי, והרי הוא בעצמו ר"ל הרמב"ן מודה שאין לוקין על החי שכתב אחר שפירש מה שפירש בכוונת פלוגתא דאביי ורבא וז"ל