מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ט:ד

תו כתב הרמב"ן וז"ל והפירוש שפירש הרב בפוטיתא לוקה ארבע שזה המין כו' וא"א אפוטיתא נמי לילקי משום שרץ השורץ על הארץ וכו' עכ"ל. העתקתי קושיא זו לעיל, וכבר ישבתי אותה דלא תקשי על שיטת רבינו כלום ע"ש:

תו כתב הרמב"ן וז"ל וטעות אחרת במאמרו שהשרץ השורץ על הארן כו' בעי ר"י פירשה לאויר העולם וכו' עכ"ל. העתקתי קושיא זו לעיל וישבתי דברי רבינו בדברים ברורים ונכונים, והבאתי סייעתא שגם הרשב"א ז"ל עומד בשיטת רבינו:

תו כתב הרמב"ן וז"ל וכן לא רבו אותם מפסוק וכו' שלא מיעט בו על הארץ עכ"ל. נ"ל שגם רבינו הרמב"ם מודה כשפירשה מן האוכל וריחשה על שום דבר באויר העולם וחזרה למקומה דאסור לא משתמע מקרא דלכל השרץ על הארץ דדלמא דוקא כשלא חזרה למקומה הוא דאסורה, אבל כשחזרה למקומה אימא תחזור להיתרה הראשון, לכך הוצרך לרבות חזרה למקומה מכתוב השני שהוא אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ שלא מיעט בו על הארץ, אבל גוף האיסור כשפירשה מן האוכל ויצאה לאויר העולם ושרצה וריחשה על שום דבר באויר העולם אע"פ שאינו גוף הארץ זה יוצא מן הכתוב דלכל שרץ השורץ על הארץ שפירושו שכל שיצאה מן האוכל לאויר העולם ושרצה על שום דבר באויר העולם אע"פ שלא ריחשה על גוף הארץ, וכדמייתי הש"ס מקרא זה גבי לא לישפי אינש שיכרא בצבייתא בליליא דלמא פריש ממנא לצבייתא והדר נפיל לכדא וקא עובר משום השרץ השורץ על הארץ וצבייתא לאו גוף הארץ הוא, וכן גירסת הש"ס שלפנינו לכל השרץ השורץ על הארץ לרבות יבחושין שסיננן וכו' ומסננת לאו גוף הארץ היא ואפ"ה אסור משום שרץ השורץ על הארץ ש"מ דהש"ס מפרש מקרא הזה דעל הארץ שישרוץ על שום דבר באויר הארץ. זו היא סברת ושיטת רבינו, ודוק:

תו כתב הרמב"ן וז"ל וטעות אחרת שהרב אומר כי השרץ וכו' וזה דבר ידוע בטבע עכ"ל. השגה זו תתישב מתוך מ"ש בעל זוהר הרקיע ומתוך מ"ש הרב בעל לחם משנה. וז"ל בעל ספר זוהר הרקיע הביאו בעל מגילת אסתר שגם שתתהוה מעיפוש יכול להיות פרה ורבה לפי מה שאומרים שהעכבר המתהוה מעפר הוא פרה ורבה עכ"ל, ולא תקשה לך מחולין (דף קכ"ז) דשם איירי מעכבר שחציו בשר וחציו אדמה שזה בודאי אינו פרה ורבה עד שיגמר כולו ויהיה ראוי לפרות ולרבות, ודוק: והרב לחם משנה כתב בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות בד"ה ואם היתה מן המינין שפרין ורבין לוקה חמש ע"כ צ"ל שהיא אינה פרה ורבה אלא שהיא מן המינין שפרה ורבה שאם היה ג"כ פרה ורבה למה תלקה על לאו דרומש על הארץ האי לאו ההוא לא הוי אלא באינו פרה ורבה אלא כדכתיבנא עכ"ל. ומדברי שניהם טובים כאחד ליישב השגה זו ודוק:

תו כתב הרמב"ן וז"ל וכן יש בלשון הרומש אף הפרה ורבה כענין שכתוב תבנית כל רומש באדמה וכו' שהאריך שם בראיות מן הפסוקים שיש בכלל רומש אף הפרה ורבה, השגה זו תתישב מלשון הרב המגיד משנה בפ"ב מהל' מאכלות אסורות ה' י"ד וז"ל אלו המינין שנבראו באשפות וכו' בתורת כהנים ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ אע"פ שאינו פרה ורבה יודע רבינו שהפסוק הזה לא בא לדבר אחר אלא לרמשים שאין פרין ורבין, אבל הרמב"ן ז"ל כתב שהוא כולל כל שרץ הארץ ואף הפרין ורבין ונתוסף בהן כאן לאו מחדש, ומריבוי תיבת בכל דרשו שאינן פרין ורבין, ורבינו מיחד לאו לפרין ורבין ולאו זה לשאינן פרין ורבין ואע"פ שלשון רמש כולל הכל כמבואר בכתוב בכמה מקומות ולמעלה הזכרתי שדרשו בכל אשר תרמוש האדמה בח' שרצים סבור רבינו שבכאן בא בפירוש מקובל שזה לאו מיוחד לשאינן פרין ורבין בלבד עכ"ל. והידיעה שבאה לרבינו שלאו זה דבכל השרץ הרומש על הארץ הוא לאו מיוחד בשאינן פרין ורבין בלבד הוא ממימרת אביי עצמו שאמר אכל פוטיתא לוקה ד' נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש, ולפי מה שהשריש רבינו בראיות שאין לוקין שתים בשני לאוין מיוחדים שבאו כפולים בענין אחד, תקשה א"כ היכי משכחת לה ארבע מלקיות בפוטיתא חמש מלקיות בנמלה ושש בצרעה, א"ו שבא לאביי בפירוש מקובל דלאו זה מיוחד לאינן פרין ורבין בלבד, והשתא משכחת לה שפיר וכמו שביאר רבינו במצות ל"ת קע"ט, ודוק:

ותו כתב הרמב"ן ועוד טעות גדולה בפירוש הזה שאמר וכו' והרב עצמו כו' משום אלה תשקצו מן העוף עכ"ל. הנה מ"ש שאין עוף טמא בעולם אלא כ"ד עופות טמאים שפירשן הכתוב, לא כן דעת התוס' בחולין (דף ס"א) בד"ה מה נשר מיוחד וכו' אף כל כיוצא בו טמא וז"ל שם פירש"י דהאי אף כל לא מרבי אלא מין נשר שאין עוף טמא בעולם אלא כ"ד האמורין בתורה כדאמר לקמן לפיכך מנה הכתוב בטמאין והנך כ"ד האמורין דאיכא בכולהו סימן טהרה חוץ מן הנשר, ואין זה ראיה דדלמא ה"ק לפיכך מנה הכתוב בטמאים משום דע"י כ"ד אלו וסימניהן וכל להכיר כל הטמא שבעולם, אבל אם היה בא למנות בטהורים היה צריך למנות יותר וכו'. וזו היא סברת רבינו ג"כ. ואם אמנם כבר נשמר מזה הרמב"ן וכתב הרב עצמו ביאר זה בחיבורו הגדול, והוא מה שכתב רבינו בפ"א מהל' מאכלות אסורות ה' י"ד סימני עוף טהור לא נתפרשו מן התורה אלא מנה מנין הטמאים בלבד והשאר מיני העוף מותרין והמינין האסורין כ"ד הן ואלו הן הנשר וכו', ובהלכה ט"ו כתב כל מי שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן ה"ז אוכל כל עוף שאינו מהן ואין צריך בדיקה עכ"ל, מכל זה אין ראיה שס"ל לרבינו שאין בעולם יותר עופות טמאים מכ"ד אלו, דודאי אין בעולם עופות טמאים שאין בהם אלא שם עוף טמא בלבד יותר מכ"ד, אבל עופות טמאים שיש בהם עוד שמות דשרץ העוף ושרץ הארץ, באמת יש נוסף על ב"ד אלו, ולפיכך כל מי שהוא בקי בכ"ד עופות טמאין ובשמותיהן מותר לו לאכול כל עוף שאינו שרץ הארץ או שרץ העוף בלא שום בדיקה לפי שאין שום עוף טמא בעולם משם עוף טמא בלבד אלא כ"ד אלו, ולשיטת רבינו זו מתישב טפי הא דקאמר בגמ' ולעופות אין מספר ופריך עופות טמאין כ"ד נינהו, דהתוספות נדחקו בישוב גמרא זו לשיטתם, אבל לרבינו ניחא דפריך הש"ס שפיר מדקאמר לעופות אין מספר ולא קאמר לשרצי עופות אין מספר ש"מ דמעופות שאין להם שם דשרץ העוף מיירי וע"ז פריך דעופות טמאים שאין להם שם אחר אלא עוף טמא כ"ד נינהו ותו לא, אבל עופות טמאים שיש להם גם שם דשרץ העוף טובא איכא, והיינו דקאמר בברייתא מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירא וזפק וקורקבנו נקלף ודורס ואוכל אף כל כיוצא בו טמא דמרבה אפילו שאר מינין שאינן מין נשר אלא מינין שיש להם עוד שם דשרץ ללקות עליהם עוד מלקות משום עוף טמא נוסף על מלקות דשרץ העוף וזה ברור בשיטת רבינו, ודוק:

תו כתב הרמב"ן וז"ל ואם יתכן שתהיה הצרעה הזו דורסת וכו' והנאות בלשון המקראות עכ"ל. כתב ע"ז בעל מגילת אסתר שאין דברי הרמב"ן מוכרחים וזה החילוק לא יסבור אותו הרב עכ"ל:

תו כתב הרמב"ן וז"ל ומה שאמר הרב הלא תראה כו' והנה כו' בשם רמש או שרץ ושם חיה עכ"ל. ודעת רבינו הרמב"ם מבוארת שס"ל דמקרא הזה מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים מבשרם לא תאכלו, פשטיה דקרא לא איירי אלא בבריאות שהמה צורת דגים כמו שביאר דעתו בחבורו הגדול בפ"ב מהל' מאכלות אסורות

וכמו שאמרו בספרא הביאו הרמב"ן והרב המגיד משנה אתה אומר לכך נאמר במים כו' מרבה הגלים ואת הצפרדעים וכו' עכ"ל, הרי שמפשטיה דקרא לא היינו אוסרין אלא בעל עצמות פרה ורבה דומיא דמין שהתיר הכתוב שהמה כולן צורת דגים וכל שארי המינין שאינן בעלי עצמות או שאינן פרין ורבין כולן באים מריבוי הכתוב מכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים ואין זה לאו גמור להתחייב עליו מלקות לשיטת רבינו שאינו מלקה על דברים שבאים מריבוי הכתוב הלכך הוצרך רבינו להביא כל הנך שאינן בעלי עצמות או שאינן פרין ורבין לחייבן מלקות מלאו הכללי אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ שכולל גם שרץ המים וכמ"ש הרב המגיד, וז"ל ואולי שרבינו רצה להביא מלקות שלהן מהפסוק הזה הכולל, ולא להביאם מן הריבוי וזה יהיה נמשך אחר שיטתו בענין המצות והמלקיות שלא להביאם מן הריבוי וכו' עכ"ל. אמנם עם כ"ז קשה לי לפי מה שבררתי לעיל מדברי רבינו שאין דגים טמאים נכללים בלאו הכולל אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ואמאי והא הכתוב קראן שרץ המים כדכתיב מכל שרץ המים וגו' מבשרם לא תאכלו ודוק וצ"ע: כתב רבינו הרמב"ם ומה שראוי שיחובר אל זה השורש מה שאני מספרו וכו' כמו שנבאר עתה וכו', ואזיל וחשיב ג' מיני לאוין שבכללות. וראיתי לבאר תחילה המין השני מלאוין שבכללות לפי שהמין השני הזה הוא שנתעצמו בו רבינו הרמב"ן והרמב"ם, וז"ל רבינו הרמב"ם המין השני שיבא לאו אחד יאסור דברים רבים וכו' והאמת שהוא לוקה אחד בין שאכלו נא ומבושל או נא או מבושל אחת בלבד לוקה וכו' עכ"ל הרמב"ם. והרמב"ן בהשגותיו הודה במקצת וחלק עליו במקצת