מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ט:ג

תו כתב הרמב"ן וז"ל וכבר הראית לדעת מן השמועה וכו' פוטיתא ונמלה ארבע וחמש עכ"ל. וכבר כתבתי והארכתי לעיל שאף לפי פירוש הראשונים בפוטיתא דאביי שהוא כפירש"י אין ראיה לשילקה שתים על שני לאוין כפולים שבאו בענין אחד, וגם הבאתי ראיה מגמ' דכריתות (דף ד') לפי דברי הרמב"ן עצמו שהודה שיש ללמוד מחטאת למלקות, וגם ישבתי הסוגיא דפסחים לפירוש רבינו הרמב"ם בפוטיתא ע"ש:

תו כתב הרמב"ן וז"ל והלעג שלעג עליהם הרב כו' וכמו שביארתי למעלה עכ"ל. לעיל כתבתי בכוונת קושית רבינו מדמיון הכלאים שמקשה לשיטת האומרים שלוקין על שני לאוין כפולים שבאו בענין אחד שתים ע"ש, אמנם לפי מה שבררתי מדברי רבינו שגם רבינו הבין ממפרשים הקדמונים בפירוש פוטיתא שהביאם שדעתם שאין לוקין שתים על שני לאוין כפולים שבאו בענין אחד, זולת אם לאו השני בא מלאו הכולל שאז לוקין שתים מפני שהוא דומה לאיסור כולל אז לוקין שתים כנ"ל, לא יכון תירוצי בזה כנ"ל. ובמצות ל"ת קע"ט אכתוב בס"ד היאך קושית רבינו מדמיון הכלאים נמשכת על הקדמונים דסבירא להו דאם לאו השני בא מלאו הכולל דאז לוקין שתים:

תו כתב הרמב"ן וז"ל ואני תמה על הרב כו' וביארו הרב במצות ל"ת קס"ח עכ"ל. לעיל כתבתי ישוב לקושיא זו ע"ש: