מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ט:ב

שוב כתב הרמב"ן וז"ל וראיתי לרב ז"ל במצות ל"ת קע"ט בשמועתו של אביי דברים מתמיהין מאוד כו' ובידוע שראה דברי הרב בה"ג והוא כתב בהלכות דגים כפירש"י שיש בשרץ הארץ שלשה לאוין, ושני לאוין כוללים שהוא אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, והשני לאו תטמאו שכוללים כל מיני שרץ, ושני לאוין בדגים טמאים אחד בפרשת שמיני והב' במשנה תורה, ואחד בשרץ העוף, ולפיכך האוכל פוטיתא שהיא שרץ דג טמא לוקה ארבעה, ב' משום ב' לאוין המיוחדין בדגים טמאים, וב' משום ב' לאוין הכוללים שהוא אל תשקצו ולא תטמאו, והאוכל נמלה לוקה ה', מפני שהיא שרץ הארץ ולוקה שלש משום שלשה לאוין מיוחדין שבאו בשרץ הארץ, ושתים משום שני לאוין הכוללים הנ"ל, והאוכל צרעה שהיא שרץ הארץ ושרץ העוף לוקה שש, ג' משום ג' לאוין המיוחדים בשרץ הארץ והד' משום שרץ העוף, וב' משום ב' לאוין הכוללים כל מיני שרץ כנ"ל, הרי שש, וסיים שרבינו לא הבין פירושה עכ"ל. וכתב ע"ז בעל מגילת אסתר וז"ל ואיני חושד הרב שיאמר על שלא שמע שמעתי ועל שלא ראה ראיתי, ואם הרמב"ן ראה שהגאונים והבאים אחריהם פירשו הסוגיא ההיא באופן אחר מאשר כתבה הרב בשמם, תנאי שקלת מעלמא, הנה בדורו של הרב וגם מלפנים היו אחרים שפירשוה כאשר כתבה בשמה, וגם לומר עליו שלא הבין כוונתם חס ליה לזרעיה דאבא שאומר על המהולל ברוב התשבחות דבר זה עכ"ל. ואע"פ שבודאי ראה דברי הרי"ף שכל חיבורו הגדול מיוסד ע"פ דבריו, וברי"ף סוף פרק אלו טריפות מפרש כפירש"י וכמו שכתב הרמב"ן וז"ל וכך מפורש בהלכות הרי"ף, י"ל שבגירסת הרי"ף שלפני רבינו היתה כמו שהביא רבינו בשם הקדמונים, ובספרים שלפנינו נתקנה, תדע שהרי גם עתה עדיין יש טעות בדברי הרי"ף עיין ברבינו ניסים: והנה אובין לפניך טעמם של אותן הקדמונים שהביאם רבינו הרמב"ם, שפירשו המימרא דאביי בפוטיתא כאשר ביאר רבינו בשמם, ולא פירשו כפירש"י, הוא משום דבספרים שלפניהם היתה הגירסא בעירובין (דף כ"ז) ואם איתא ר"ל דדגים גידולי קרקע נינהו אפוטיתא לילקי חמש משום שרץ הארץ כמו שהביא גירסא זו הריטב"א במס' עירובין, וגם רש"י כתב ולא גרסינן ולילקי חמש, ולפי הגירסא שהיתה לפניהם ולילקי חמש משום שרץ הארץ, ע"כ צ"ל דליכא ג' לאוין בשרץ הארץ, דאל"כ אלא דאיכא ג' לאוין בשרץ הארץ תקשי מאי לילקי חמש דקאמר לילקי שבע מיבעי ליה למימר כמו שהקשה רש"י ומחק משום קושיא זו הגירסא דלילקי חמש וגריס סתם ולילקי אפוטיתא נמי משום שרץ הארץ, אע"כ דליכא בשרץ הארץ ג' לאוין אלא כמו שפירש רבינו דאחד מלאוין דשרץ הארץ לתולעת שפירש עצמו מן האוכל ושרץ על שום דבר באויר העולם אע"פ שאינו גוף הארץ כמ"ש לעיל, והשני לשרץ הארץ שאינו פרה ורבה, ולא נשתייר אלא לאו אחד לשרץ הארץ שפרה ורבה כמו שביאר רבינו באר היטב כ"ז במצות ל"ת קע"ז קע"ח קע"ט, וכיון שכן לא מצאו בפוטיתא ד' מלקיות ובנמלה ה' מלקיות ובצרעה שש מלקיות, אם לא שהוכרחו לומר דלוקה שלש משום דלאו דאל תשקצו כמו שביאר רבינו לשיטתם, ולא תטמאו סבירא להו דלא בא ללאו אלא לטעם המצוה כמו שביאר רבינו בשורש החמישי, או דלעולם ס"ל להקדמונים לפי גירסא אפוטיתא לילקי חמש, דאיכא שלשה לאוין בשרץ הארץ, אלא דאין לוקין על שני לאוין מיוחדין שנכפלו בענין אחד אלא מלקות אחת, וכמו שהבין רבינו הרמב"ם מדבריהם, שהרי כתב רבינו הרמב"ם במצות ל"ת קע"ט בשיטת הקדמונים וז"ל ואם חובר לזה ר"ל שיהיה שרץ הארץ ושרץ העוף, וחובר לזה שיהיה ג"כ שרץ המים לוקה עליהם שש מלקיות, הה' משום דג טמא, והששית משום אל תשקצו את נפשותיכם לפי שהוא כולל גם שרץ המים, ואי ס"ד דהבין רבינו בשיטת הקדמונים דלוקין על ב' לאוין מיוחדים כפולים שבאו בענין אחד שתים, א"כ מן הראוי היה ללקות שבע, ד' משום שרץ הארץ ושרץ העוף שבאו בהם ב' לאוין מיוחדים ועוד על כל אחד ואחד מלקין משום לאו הכללי שהוא אל תשקצו, הרי ד', ומשום דג טמא היה ראוי ללקות שתים שהרי באו בדג טמא ב' לאוין אחד בפרשת שמיני והב' במשנה תורה הרי שש ומלקות השביעית משום לאו הכולל על שרץ המים הרי שבע, א"ו דהבין רבינו בשיטת הקדמונים דב' לאוין שבאו בענין אחד כפולים אינו לוקה עליהם אלא אחת, ולכך אינו לוקה אלא שש, שני לאוין המיוחדים שבאו בדג טמא כפולים אינן לוקין עליהם אלא אחת, ודוק: והא דלוקין על לאו הכללי בכל אחד ואחד שהוא לאו דאל תשקצו שכולל כל השרצים בלתי יחוד אע"פ שהוא כלאו הכפול בענין אחד, כבר תירץ זה רבינו לשיטתם וז"ל והוא אמרו אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ לאו זה בפני עצמו ולוקין עליו והוא דומה לאיסור כולל עכ"ל. ר"ל דאע"פ שאין לוקין על שני לאוין מיוחדים שבאו כפולים בענין אחד אלא אחת, לאו הכללי הזה לוקין עליו בפני עצמו מפני שהוא דומה לאיסור כולל כמו שבארתי לעיל, אלא שרבינו הקשה על זה שאין לוקין על לאו אחד שתי מלקיות בשום פנים, ולקמן אבאר דאפי' אביי דס"ל לוקין על לאו שבכללות מודה דאין לוקין על כל איסורים שנכנסו בלאו הכולל אלא מלקות אחת על כולם, ודע שעל דג טמא אין לוקין משום אל תשקצו לשיטת רבינו דלשיטתו אין דג טמא בכלל השרצים, והא דלוקין שש היינו משום שהוא מחובר משרץ הארץ ושרץ העוף ודג טמא ושרץ המים, וכן כתב רבינו לקמן במצות ל"ת קע"ט וז"ל הלא תראה פירוש הקדמונים כולם מנו לכל אלו שש מלקות דג טמא ושרץ המים וזה ג"כ לא תרחיקהו כי הנה יתכן שיהיה דג טמא ושרץ המים. הרי מבואר מדבריו שדג טמא סתם אינו שרץ המים, ודוק היטב: וג"כ ליכא לאו מיוחד לאסור שרץ המים אלא לאו הכללי שהוא אל תשקצו שכולל גם שרץ המים וכמ"ש רבינו וז"ל ואין אצלו (ר"ל בשרץ המים) כתוב לאסור שרץ המים זולת אל תשקצו את נפשותיכם בכל שרץ השורץ. וכוונתו לתרץ לפי שיטת הקדמונים שלוקין על כל הרכבה שתים אחת משום לאו המיוחד בו והב' משום לאו הכולל, א"כ תקשה לשיטתם היכי משכחת לה גוף אחד מורכב שילקה עליו חמש מלקיות דאי מורכב משני מינין אינו לוקה אלא ארבע ואי מורכב משלשה מינין הרי לוקה שש, אמנם לפ"ז שאין כתוב לאסור שרץ המים זולת לאו הכללי ניחא דמשכחת לה גוף מורכב שלוקה עליו חמש מלקיות והוא גוף המורכב משרץ הארץ ושרץ העוף ושרץ המים דהשתא לוקה חמש, ד' משום שרץ העוף ושרץ הארץ, שתים משום שני לאוין המיוחדים שבאו בהם, ושתים משום לאו הכללי שכולל כל אחד משני הגופים, ואחת משום לאו הכללי שכולל גם שרץ המים. ותו לא דליכא בשרץ המים עוד לאו מיוחד, ודוק: ולפ"ז צ"ל דפוטיתא דלוקה עליה ד' לפי' הקדמונים כפי מה שביאר רבינו ולפי הגמ' דעירובין דפוטיתא אינה מגדולי קרקע שהיא מורכבת משרץ העוף ודג טמא ושרץ המים ואין לה גידול כלל בארץ דאין לתרץ לשיטתם גמרא דעירובין כמו שתירצתי לשיטת רבינו לעיל והבן זה, ודוק היטב: