מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ג:ג

וראיתי לרב ז"ל שכתב לפנינו במאמר הזה במצוה ל"ד שנצטוינו שישאו הכהנים הארון על כתפיהם וכו' והנה יסבור הרב כי מאחר וכו' וכמו שאמרו מומין פוסלין וכו' עכ"ל. ומשמע מדבריו האלו דאי הוה יהיב ליה לרבינו הרמב"ם שיטתו דאחר שנעתקה המצוה של נשיאת הארון מהלוים לכהנים לא היו השנים פוסלין בכהנים, הוה ניחא ליה שיטת רבינו הרמב"ם דבטל הלאו דלא יעבוד עוד. ויש להקשות דאף אם יהבינן ליה לרבינו הרמב"ם שיטתו דאחר שנעתקה המצוה הזאת דנשיאת הארון מלוים לכהנים ואין השנים פוסלין בכהנים, אכתי למה בטל הלאו דלא יעבוד עוד, הלא רבינו הרמב"ם לא כתב אלא שנצטוינו שישאו הכהנים את הארון ומבואר מלשון הזה אבל משא המזבח והשולחן והמנורה וכלי העבודה נשארה בלוים, וגם כל ראיותיו שהביא רבינו הרמב"ם במצות עשה ל"ד אינו אלא שנצטוו הכהנים לישא את הארון, וא"כ אכתי איכא לאו דלא יעבוד בלוים בנושאם המזבח והשולחן והמנורה ושאר כלי העבודה שמשאם בכתף כמבואר במשא ועבודות בני קהת בפ' במדבר. אמנם הנראה פשוט וברור דגם הרמב"ן מודה דלאו דלא יעבוד עוד בנשיאת השולחן והמזבח והמנורה ושאר כלי העבודה לא מיקרי נוהג לדורות דמאחר שהבטיחנו השם יתעלה להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה שהיא בית עולמים וכשיבנה בית עולמים הבטיחנו שישכון בירושלים עד לעולם כמו שדרשו חז"ל אל הנחלה זו בית עולמים וקדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבא מה נחלה שאין לה הפסק ולא יהיה ללוים לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו כמאמר דהמע"ה בדברי הימים א' כנ"ל, וא"כ הא דבאה המצוה ללוים לשאת את המשכן ואת המזבח והשולחן והמנורה ושאר כלי עבודה לא היתה אלא מצות שעה עד שיבנה בית עולמים דאחר שיבנה בית עולמים להיכן ישאו אותן הכלים כיון שכבר בחר בירושלים לשכון עד לעולם. ועיקר הקושיא שהקשה הרמב"ן מנשיאת הארון שהיא מצוה לדורות אף כשיבנה בית הבחירה שאין לנו בטחון שלא ישאו עוד את הארון בבנין הבית או במלחמות העתידות לפני מלך המשיח כמו שעשה פנחס במלחמת מדין וכמו שהאריך הרמב"ן וכמו שמוכרח מדברי הרמב"ם במנותו במצות עשה ל"ד שנצטוינו שישאו הכהנים את הארון כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום שהיא מצוה נוהגת לדורות שאם לא היה נשיאת הארון מצוה לדורות לא היה מונה רבינו הרמב"ם במנין תרי"ג מצות שאינו מונה אלא מצות הנוהגת לדורות כמבואר בשורש הזה. אבל ממה שמחוייבים הלוים לישא המזבח ושאר כלי העבודה הנ"ל לא קשיא ליה מידי להרמב"ן כמ"ש לעיל ודוק היטב: וכיון שכן נתישבה הקושיא וההכרח שיש ממה שכתוב מפורש בדברי דוד ויספרו הלוים מבן שלשים שנה ומעלה, דאף אחר שעברו הירדן היו מחוייבים הלוים לשאת את הארון דאל"כ למה נמנו מבן שלשים ומעלה כנ"ל, די"ל דלעולם אחר שעברו ישראל את הירדן נעתקה המצוה דנשיאת הארון מלוים לכהנים והא דנמנו הלוים מבן שלשים ומעלה היינו משום דאחר שחרבה שילה עד שנבנה בית עולמים היו הלוים מוכרחים להיות עתידים לישא את המשכן ואת כל כלי עבודתו דהיינו המזבח והשולחן והמנורה ושאר כלי העבודה ממקום למקום מאחר שלא בחר עוד בירושלים לשכון עוד שם לעולם, ומשום נשיאת הנך כלים דהיינו המזבח והשולחן והמנורה ושאר כלי העבודה הוא דנמנו הלוים מבן שלשים ומעלה, ולא משום נשיאת הארון דמצוה דנשיאת הארון נעתקה מלוים לכהנים כשיטת הרמב"ם ובכהנים אין השנים פוסלין, או מגזירת הכתוב כמו שהוכחתי לעיל, או משום שאין צריכין בנשיאת הארון שנות הכח משום דהארון היה נושא את נושאיו וכמשמעות ריהטא דברייתות שלא הזכירו פסול שנים אלא בלוים ודוק היטב: אבל אחר שבחר השם בירושלים לשכון שם לעולם ואין עוד ללוים משא בכתף לשאת את המזבח והשולחן והמנורה ושאר כלי העבודה חזר ומנאן דוד המלך ע"ה מבן עשרים שנה ומעלה וכמו שבא מבואר ומדוקדק בדברי הכתוב כי אמר דויד הניח ה' אלהי ישראל לעמו וישכון בירושלים עד לעולם וגם ללוים אין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו כי בדברי דויד האחרונים המה מספר בני לוי מבן עשרים שנה ולמעלה כי מעמדם ליד בני אהרן וגו', הרי שזכר ונתן סיבה וטעם למנינם מבן עשרים משום דאין ללוים לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבודתו ודוק היטב:

ומה שכתב הרמב"ן עוד להביא ראיה שהלוים נשאו את הארון אחר העברת הירדן ממה שכתב וז"ל ויהי בעזור האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה', יפה כתב בזה בעל מגילת אסתר וז"ל כי לדעתי הוא אחד מכ"ד מקומות שנקראו הכהנים לוים עכ"ל. וגם מה שהביא הרמב"ן ראיה מפסוק וכל הלוים הנושאים את הארון וגו' יש ג"כ ליישב כן שהוא אחד מכ"ד מקומות הנ"ל:

וגם מה שהביא הרמב"ן ראיה מפסוק ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל וגו' כאשר צוה משה כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם עכ"ל. ביאור הכתוב לשיטת רבינו הרמב"ם שצוה להתקדש לכהנים ללוים, לכהנים שישאו את הארון בכתפם במוטות וכמ"ש וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם. וכנראה מדברי רבינו הרמב"ם במצות עשה ל"ד שהוא מדקדק מדכתיב וישאו בני הלוים ולא כתיב וישאו הלוים שהכהנים נשאו את הארון שהם בני הלוים ולא לוים סתמא. והרמב"ן ז"ל דילג תיבות אלו וישאו בני הלוים. וללוים צוה להתקדש להיות משוררים לפני ארון ה' צבאות ולהיות שוערים וכמ"ש ויאמר דויד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם המשוררים בכלי שיר וגו' ועמהם אחיהם המשנים זכריהו וגו' ועובד אדום ויעיאל השוערים. ופירש אבן יחייא שהיו שוערים לפני הארון ר"ל שהמה היו המזהירים בעם לבל יקרב איש זר להארון, ומלשון והעליתם אין ראיה כמ"ש בעל מגילת אסתר שהרי ג"כ נאמר שדוד וגם זקני ישראל היו מעלים את ארון ה', ושם אי אפשר כפשוטו רק פירושו שהיו הולכין בחבורה ובקבוץ להעלותו אבל הנושאים אותו היו הכהנים עכ"ל:

ומה שכתב הרמב"ן עוד וז"ל וזו שאמרו בספרי היכן צוה ולבני קהת לא נתן וכו' והיכן צוה משה ולבני קהת לא נתן וכו' עכ"ל. כבר כתב בזה בעל מגילת אסתר ודבריו מספיקין וז"ל. הנה לפי מה שמביא הרב במצוה ל"ד בסמ"ק שלו לשון הספרי אין ספק כי בפסוק השני לבד נדרש אותה הדרשה שהביא שם וז"ל ולשון הספרי כמשפטם כאשר צוהו ה' והיכן צוהו ולבני קהת לא נתן וגו' וזהו בפסוק שני א"כ שם בלבד דרשוהו וכו' עכ"ל. ועוד אומר אני אפי' אם נאמר שעל פסוק הראשון דרשוהו הלא בפסוק הראשון כתיב וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה כדבר ה' בכתפם במוטות עליהם וכבר כתבתי שמוכרח מדברי רבינו הרמב"ם שהוא מדקדק מדכתיב וישאו בני הלוים ולא כתיב הלוים שבכהנים משתעי קרא כנ"ל. וא"כ גם לפי הדרשא על פסוק ראשון מוכרח שלכהנים צוה לישא בכתפם במוטות מדכתיב וישאו בני הלוים שהם הכהנים כנ"ל, וכתיב כאשר צוה משה בדבר ה' ודריש היכן צוהו ולבני קהת לא נתן ודוק היטב: ומה שאמר עוד הרמב"ן כי הפסוק השני מדבר בתיקון המשמרות, כתב בעל מגילת אסתר וז"ל גם הרב מודה בזה במצוה ל"ד ועכ"ז באותו פסוק של חלוקות המשמרות נרמז כי הם ישאו את הארון והוא אומרו לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' וגו'. וז"ל רבינו הרמב"ם במצות עשה ל"ד וכן כשזכר בדברי הימים מחלוקת הכהנים לכ"ד משמרות אמר אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' אלהי ישראל ביארו החכמים ז"ל שהוא רומז אל היות עבודת הכהנים לשאת את הארון על הכתף וזהו כאשר צוהו ה' אלהי ישראל ולשון הספרי כמשפטם וכו' כאשר צוהו ה' היכן צוהו ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו עכ"ל:

ומה שכתב הרמב"ן עוד וז"ל ועוד אמר הרב כי יתבאר זה בספר יהושע וכו' ולא מצאתי הביאור הזה עכ"ל. כתב בעל מגילת אסתר וז"ל ומה שאמר כי לא ידע זה הבירור מספר יהושע ומס' שמואל שזאת המצוה היא לכהנים אחר המדבר נראה בעיני כי ברור ומבורר הוא. וזה כי מצאנו ביהושע שהכהנים נשאוהו פעם אחת בעברם את הירדן ועוד כשסיבבו את יריחו. ובשמואל ג"כ יש שכהנים נשאוהו בעת שדוד היה בורח מפני אבשלום, שנאמר וישב צדוק ואביתר את ארון האלהים ירושלים עכ"ל. ולקמן בעזרת האל אבאר שיעור לשון הרמב"ם במצוה ל"ד הנ"ל:

ומה שכתב הרמב"ן וז"ל אבל בספר יהושע אמר ויצוו את העם כו' ואני תמיה על הרב כו' להעשות הנס ע"י הכהנים המקודשים מזרע אהרן עכ"ל. כתב בזה בעל מגילת אסתר וז"ל ומה שמביא ראיה מספר יהושע שאמר בהעברת הירדן ויצוו את העם לאמר בראותכם את ארון ברית ה' אלהיכם והכהנים הלוים נושאים אותו, הנה אין משם ראיה כלל שהרי אין כתוב והכהנים והלוים נושאים רק הכהנים הלוים שפירושו הכהנים שהם בני לוי ומה שאמר כי זהו דעת חכמים בפירוש זה הפסוק בסוטה זה אינו כו', עיין שם שהאריך ודבריו דברי טעם הם:

ומה שכתב עוד הרמב"ן וז"ל אבל בספר מלכים כשהכניס כו' והיה זה מפני שהלוים אינם נכנסין לעולם לבית קדשי קדשים וכו' עכ"ל. נראה שגם רבינו הרמב"ם ראה זה בדעתו ולכך לא כתב במצוה ל"ד אלא כמו שנתבאר בס' יהושע ובס' שמואל ולא הזכיר בספר מלכים, מפני שיש לדחות כמ"ש בזה הרמב"ן:

שוב כתב הרמב"ן וז"ל וכן אמרו שם במס' סוטה תני ר' יוסי אומר בשלשה מקומות כו' שנתיחדה לכהנים ע"פ הנביא. הנה מה שפירש בעל מגילת אסתר בזה לשיטת רבינו הרמב"ם דחוק ורחוק וגם הוא בעצמו שדא בה נרגא. ומה שנראה לי בזה הוא, דמלבד מה שיש ליישב סברת ר' יוסי שיסכים לשיטת רבינו, יש לומר עוד דאף אם נודה לדברי הרמב"ן דהאי דתני ר' יוסי פליג וס"ל כשיטת הרמב"ן שמצות נשיאותו של הארון לעולם על הלוים כולן חוץ משלשה מקומות הללו שנתיחדה לכהנים ע"פ הנביא, לרבינו הרמב"ם ס"ל דהא דדריש בספרי אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' אלהי ישראל היכן צוהו ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, פליג על ר' יוסי וס"ל לתנא דספרי דמצות נשיאת הארון בכהנים ולא בלוים. דלפום האי דרשא דדריש בספרי אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם דעבודת הכהנים לשאת את הארון ע"כ דדוקא לכהנים ולא ללוים דאי מצות נשיאת הארון גם ללוים לדורות תקשי א"כ למה לא הזכיר בכתוב גבי לוים אחר דחשיב התם (בדברי הימים א' כ"ה) כ"ד משמרות לוים ג"כ דמחוייבים לישא את הארון כשנרצה לשאת ממקום למקום כמו שהזכיר בכהנים אחר שמנה כ"ד משמרות כהונה דהשתא שלא הזכיר משמע דאין הכ"ד משמרות לוים מחוייבים אלא בעבודות שהזכיר בסי' כ"ג ודוק: וגם הברייתא שמביא הש"ס בחולין היה נראה לו דפליג על הא דר' יוסי. והוא דתני התם יכול אף בשילה ובית עולמים כן ת"ל עבודת עבודה ועבודת משא לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף. דאי ס"ד דהא ברייתא אתיא נמי כר' יוסי דס"ל דאף לדורות מצות נשיאת הארון בכל הלוים כולן א"כ הכי הוה ליה למימר לא אמרתי אלא בזמן שתדירות עבודה בכתף דלפי שיטה זאת ע"כ צ"ל דעיקר התירוץ לא אמרתי בזמן שעבודה בכתף היינו בזמן שתדירות עבודה בכתף כמו שהוכחתי לעיל ותקשי דעיקר חסר מן הספר, א"ו דהא ברייתא ס"ל דלא כר' יוסי אלא כשיטת הברייתא דספרי הנ"ל דלדורות מצות נשיאת הארון בכהנים ומש"ה לא קאמר אלא לא אמרתי בזמן שיש עבודה בכתף דלדורות אין ללוים עבודה בכתף כלל ודוק: וכל המקומות שכתוב שהלוים נשאו את הארון הוא מכ"ד מקומות שהכהנים נקראים לוים. ור' יוסי י"ל דבאמת לא דריש אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' לעבודת נשיאת הארון בכהנים, אלא דרש כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' כמו שדרש בברייתא במשנת ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בל"ב מדות שהתורה נדרשת והיא שנויה שם בלשון הזה, מדבר שאינו מתפרש במקום אחר כיצד ויטע ה' אלהים גן בעדן וכו' כיוצא בו משפחת בני קהת יחנו וגו' אבל לא שמענו שצוה אהרן את בניו להיות כ"ד משמרות והיכן שמענו אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם וגו' למדנו שמצוה זו מימי משה ואהרן, נוסחא אחרינא אבל לא שמענו שצוהו הקב"ה שיעשה את בניו כ"ד משמרות למדנו שהיתה מצוה זו ביד משה ואהרן. הביאה הרמב"ן במצות עשה ל"ה ע"ש. והנראה במה שתפס רבינו הרמב"ם לעיקר דלא כר' יוסי, הוא דתניא ר' יוסי אומר בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון, ומשמע ליה לרבינו הרמב"ם מדבריו דבשאר מקומות לא נשאו הכהנים כלל את הארון, דאי כמו שפירש הרמב"ן דגם בשאר מקומות נשאו הכהנים, אלא דבשאר מקומות נשאו הכהנים עם הלוים ובשלשה מקומות הללו נשאו הכהנים לבדם, א"כ הכי הו"ל לר' יוסי למימר בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון לבדם, ומדסתם למימר בשלשה מקומות נשאו הכהנים את הארון משמע הא בשאר מקומות לא נשאו כלל, אלא מצוה זו נתייחדה ללוים לבדם חוץ משלשה מקומות הללו שנתייחדו הכהנים בהוראת שעה ע"פ הנביא. וזה דלא כר' יהושע בן לוי דאמר בכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים, דראיתי באיזה ספר מגדולי הקדמונים דקחשיב כל הכ"ד מקומות שנקראים הכהנים לוים, וקחשיב התם כל מקום שנזכר שהלוים נשאו את הארון בתוך כ"ד מקומות שנקראו הכהנים לוים, וכעת אזדא מני מלתא וחבל על דאבדין ה' יחזיר לי אבדתי. ומצינו דהש"ס נקט לעיקר כרבי יהושע בן לוי דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים, והאחד מן המקומות ביבמות (דף פ"ו) ת"ר תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי ר"ע ר"א בן עזריה אומר לכהן, ומפרש הש"ס טעמא דר"ע דכתיב ואל הלוים תדבר בלוים קא משתעי קרא, ופריך הש"ס ואידך כדריב"ל דאמר ריב"ל בכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים ופריך ור"ע ומשני הכא לא מצית אמרת הכי וכו', ומדפריך הש"ס ור"ע ומדמשני הש"ס אליבא דר"ע דהכא לא מצית אמרת הכי, ש"מ דסתמא דתלמודא תפיס לעיקר שיטתיה דריב"ל דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים. דאל"כ לא הוה המקשן מקשה מידי, וגם המתרץ לא הוה צריך לשנויי הכי דדלמא ר"ע לית ליה הא דריב"ל, א"ו דדחיקא ליה להש"ס למימר דלית ליה לר"ע הא דריב"ל שהם עיקר ולכך טרח לשנויי אליבא דר"ע. וכן משמע בחולין (דף כ"ד:) א"ר חסדא מ"ט דרבי דכתיב ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה' ואידך לנצח שאני, ומדהוצרך הש"ס לשנויי אליבא דאידך לנצח שאני ולא הוה ניחא ליה למימר דאידך לית ליה דריב"ל ש"מ דדחיקא ליה לסתמא דתלמודא לאוקמי לאידך דלא כריב"ל משום דהא דריב"ל הלכתא היא. וכיון דסתמא דתלמודא תפיס לעיקר כריב"ל דבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים וזה דלא כדתני ר' יוסי כנ"ל, להכי דחה רבינו הרמב"ם הא דר' יוסי מהלכה: ושיעור דברי רבינו במצות עשה ל"ד הכי, כמו שנתבאר בספר יהושע ובס' שמואל, ר"ל דכשאנו תופסין שיטתא דאחר העברת הירדן נעתקה המצוה דנשיאת הארון מלוים לכהנים, ניחא הא דמצינו דנשאו הכהנים את הארון בהעברת הירדן ובסיבוב יריחו והא דכתיב בס' שמואל וישב צדוק ואביתר את ארון האלהים ירושלים משום דכבר נעתקה מצות נשיאת הארון מלוים לכהנים וכל מקום דכתיב וישאו הלוים היינו מכ"ד מקומות שנקראו הכהנים לוים. משא"כ לשיטת ר' יוסי צ"ל דבהעברת הירדן וסיבוב יריחו הוראת שעה היתה, וגם הא דס' שמואל צ"ל דלא צדוק ואביתר נשאו את הארון אלא הפירוש דוישב צדוק ואביתר היינו שבפקודתם וזריזותם נשאו הלוים את הארון והוה כאלו צדוק ואביתר השיבו את הארון ירושלים, דאל"כ אלא דצדוק ואביתר נשאו את הארון א"כ הוה ליה ארבעה מקומות שנשאו הכהנים את הארון, וכל זה דוחק לומר דבשלשה מקומות נשאו את הארון בהוראת שעה וגם לפרש וישב צדוק ואביתר הכי. לכן מסתבר לומר דנעתקה המצוה דנשיאת הארון מלוים לכהנים וכמו שדרש בספרי אלה פקודתם לעבודתם לבוא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' אלהי ישראל היכן צוהו ולבני קהת לא נתן דמשמע מספרי הזה דמצות נשיאת הארון בכהנים ולא בלוים כמ"ש לעיל דהשתא הכל ניחא כפשוטו ודלא כר' יוסי דדריש כמשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה' שצוהו לחלק בניו לכ"ד משמרות כמ"ש לעיל ודוק היטב: