מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ג:ד

שוב כתב הרמב"ן על מה שתמה רבינו על בה"ג למה לא מנה במן איש אל יותר ממנו וכו' כמו שמנה תרומת המכס וחנוכת המזבח וז"ל הרמב"ן וכן פרשת חנוכת המזבח שמנה וכתב (ר"ל בעל ה"ג) בפ' משכן וכו' אין מחנכין המזבח אלא בתמיד של שחר וכו'. וכתב ע"ז בעל זוהר הרקיע וז"ל שאין ראוי להכניסם במנין של מצות לפי שאין בו תוספת ענין שיקרא מצוה אלא בתמידים שהן חובה בכל יום ומתחילין אחרי בנין המזבח אחד בבקר ואחד בערב עכ"ל. והנני מוסיף בו דברים וביאור דרצונו לומר דכיון דמונה למצוה להקריב שני תמידין בכל יום אחד בבקר ואחד בערב שוב אין למנות למצוה לחנך המזבח בתמיד של שחר דהרי בלא מצות חינוך מצווין אנו להקריב תמיד של שחר בכל יום ואין בו בחינוך תוספת ענין וכבר נמנה מצוה זו שמחוייבין אנו להקריב בכל יום, וע"כ אם אנו היינו רוצין למנות מצות החינוך צריכין אנו למנות שאין אנו רשאין להתחיל להקריב על המזבח החדש בתמיד של בין הערבים אלא בתמיד של שחר. וכמו שדרש כן בספרי ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ולא ראשון בין הערבים הובא במנחות (דף נ'.) וא"כ העיקר בא ללאו מכלל עשה. וכבר ידוע דאין רבינו מונה במנין המצות לאו הבא מכלל עשה וכמ"ש בעל מגילת אסתר בשורש הראשון וז"ל. נראה לי כי גם רבינו מסכים עם בה"ג בזה שלא להכניס במנין הזה לאו הבא מכלל עשה אבל יכלול אותו בלאוין כמו שעשה בפ' שני מהלכות מאכלות אסורות שכתב שם כי הבהמה וחיה טמאה שאין בה סימן כלל היא אסורה בלא תעשה יותר על העשה הבא מכלל אותה תאכלו והטעם שלא מנה בפני עצמו נראה בעיני לפי שאין מקום למנותו לא בלאוין ולא בעשה, בלאוין שהרי אינו לאו מפורש בתורה, ובעשה לפי שאין זה מצות עשה לעשות הפועל ההוא כ"א מניעה גמורה ממנו, ואמנם לאו הבא מכלל עשה פירושו יש בו איסור כעובר על העשה שאין בו מלקות, ותמה שם על הרמב"ן וכו' עכ"ל. ותמיה אני מאד על בעל מגילת אסתר שכתב וז"ל, וקשיא לי על כל מוני המצות למה לא הכניסוה בלאוין כי בם היה ראוי להכניסה ולמנותה ללאו שלא להתחיל חנוך המזבח אלא בתמיד של שחר, שהרי היא משנה בפ' התכלת שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר, ונדחק ליישב, ומאי קושיא הלא הא דאין מחנכין אלא בתמיד של שחר ולא בתמיד של בית הערבים לא אתי אלא מכלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ולא ראשון בין הערבים כנ"ל, ולא הוה אלא כלאו הבא מכלל עשה ואין ראוי לבא במנין המצות כמ"ש הוא עצמו בשורש הא' הבאתי לשונו בסמוך:

שוב כתב הרמב"ן וז"ל ונראין הדברים עוד שאף המשכן וכו' והנה זה מפורש ומבואר עכ"ל. וצריך לבאר דעתו דמה הרויח במה שכתב אבל הנראה לי כי המילואים שהקריבו על הכהנים למלאות את ידם לכהן לא היו אלא לשעה והמלואים שהיו על המזבח להקדישו המה לדורות, שהרי גם השתא צ"ל דהשיעור שהיה במילואי מזבח של משה לא היה אלא לשעה שהרי בימי עזרא לא היה כשיעור של משה דבימי משה חטאו את המזבח כל שבעת הימים בפר חטאת ובימי עזרא היה פר חטאת יום ראשון וכל שבעת הימים היה שעיר לחטאת ופר ואיל לעולה וא"כ למה לא היה לו די במה שתירץ מתחילה שהכוונה במאמרים האלו שאין פרטי פרשת המילואים צריכין לנו שאין עתידין לחזור על השיעור ההוא. והנראה דהוכרח לומר כן משום שכתב הרמב"ן עוד וז"ל:

עוד יש לי ראיה על הענין הזה שפירשתי וכו' וכן נעשה לימות המשיח וכו' עכ"ל. והנה מהמאמר הזה מוכרח שהשיעור והסדר במילואי הכהנים לעולם הוא על שיעור וסדר אחד כמו שהיה בימי משה דאל"כ מאי קאמר אלא כיצד מלבישן, דמנליה דלעתיד ילבישן על הסדר שהלבישן בימי משה, א"ו דמילואי הכהנים לעולם על שיעור וסדר אחד ודוק: והנראה לי בדחית ראיה זו הוא, אחר שאעיר דקדוק אחד אמאי לא דחי ליה אקושית כיצד הלבישן ניתי ספר ונחזי הרי מקרא מלא בפרשת מילואים בסדר הלבשתם, ואי משום דקראי דצוואה ועשיה סתרי אהדדי ולכך לא דחי ליה ניתי ספר ונחזי א"כ מאי פריך מאי דהוה הוה הא קושיתו היתה משום דקראי סתרי אהדדי ופריך כיצד הלבישן שיתקיימו שני מקראות הללו והוא ממש מה דמסיק כיצד הלבישן למיסבר קראי. אמנם מה שנראה לי בזה הוא דמעיקרא לא אסיק אדעתיה דפריך כיצד הלבישן משום רומיא דקראי דהוה ס"ד דקראי לא קשו אהדדי דקרא דצוואה קאי אעתיד לבא וקרא דעשיה קאי אימי משה, וס"ד דקושיתו קאי כיצד הלבישן היינו משום מכנסיים דלא כתיבי בקראי אי הלביש המכנסיים לאהרן ואח"כ כל בגדיו כסדר ואח"כ הלביש בניו מכנסיהם ובגדיהם כסדר או דלמא במכנסיים לא היה קפידא דהלביש המכנסיים אהרן ובניו בבת אחת והדר הלביש אהרן כל בגדיו ואח"כ הלביש בניו כל בגדיהם. וע"ז פריך כיון דלאו למסבר קראי פריך כיצד הלבישן מאי דהוה הוה, ואי כיצד מלבישן לעתיד לבא לכשיבאו אהרן ובניו ומשה עמהן, ומסיק דלאו אמכנסיים פריך אלא דלא מוקי רומיא דקרא חד לימי משה וחד אלעתיד לבא אלא מוקי תרווייהו קראי בימי משה, ופריך כיצד הלבישן למיסבר קראי ודוק: ולפ"ז אין אנו צריכין לתירוצים של תוספות ורש"י שתירצו הא דלא נקט אביי בדבריו מכנסיים ולא נקט אלא כתונת ומצנפת. דרש"י תירץ ומכנסיים לא הוצרך שהרי הם קודמין לכל וכו', ותוס' תירצו בד"ה בכתנת ומצנפת כ"ע לא פליגי וז"ל הא דלא נקט מכנסיים נ"ל משום דמפרש דבין בצוואה בין בעשיה אהרן קדים ומכנסים לא כתיבי לא בצוואה ולא בעשיה ע"ש. ולשיטתי זו בלא"ה לק"מ דבאמת במכנסיים יש להסתפק כמו שפירשתי בס"ד דכיצד הלבישן, ובזה לא שייך לומר דפליגי חדא דתקשי מאי דהוה הוה והמה לא פליגי אלא למיסבר קראי, ועוד דשמא באמת מסופקים כנ"ל. ולענ"ד יש לכוין זה גם בכוונת התוספות ודוק היטב: ולפ"ז אין ראיה משיטה זו שסוברים כי לתחיית המתים יתקדש אהרן ובניו עצמם במילואים, דהא דהוה ס"ד דלעתיד יתקדש אהרן במילואים היינו מדוחקא דרומיא דקראי דצוואה ועשיה, אבל לפום מאי דמסיק דהני תרי קראי אתו לימי משה, וכדשני הש"ס דלא לירמו אהדדי, י"ל דאין שום ה"א שיתקדש אהרן ובניו לעתיד לבא למילואים וכמשמעות פשטא דגמרא דמילואים לא היו אלא לשעה וכמשמעות פשטא דירושלמי דפרשת המילואים אינה עתידה לחזור ודוק: ומה שהביא הרמב"ן עוד ראיה להחזיק דבריו שהמילואים למזבח מצוה לדורות מגמ' דמנחות (דף מ"ה) ממה דקאמר התם ר' יוחנן על פסוק בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש שפרשה זו אליהו עתיד לדורשה, ורב אשי מתרץ מילואים הקריבו בימי עזרא וכו'. עיין לעיל בסימן (*טו) עד וטהרו אותו ומלאו את ידיו עכ"ל. ודחה בעל זוהר הרקיע את דבריו וז"ל ואינו כן דעת החכמים שהם לא אמרו מילואים הקריבו בימי עזרא על הקרבנות הנזכרים בפרשת הגד את בני ישראל את הבית והוא פר ביום ראשון ובשבעת הימים שעיר ופר ואיל לחטא את המזבח. ולא הוקשה להם על זה כלום שהרי הדבר מוכיח שזה הוראת שעה היתה ע"פ הדבור שהרי בימי משה חטאו המזבח שבעת ימים בפר חטאת ובימי עזרא היה פר חטאת ביום ראשון ויום שני שעיר חטאת ופר ואיל לעולה. אבל הוקשה להם מה שכתוב בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת וגו' ולקח הכהן מדם החטאת ולא מצינו במוספי ר"ח פר חטאת, ועל זה הקשו חטאת עולה היא, ובא רב אשי ואמר שאין זה פר של מוסף ר"ח אלא של מילואים והוא העגל שהקריבו ביום שמיני של מילואים שהיה ר"ח כמו שנזכר בשבת פרק ר"ע והקריבו עגל בן בקר לחטאת כך הקריבו בימי עזרא בר"ח פר חטאת, וכן פירש רש"י ז"ל שם בגמ', ועל כרחנו על אותו עגל של שמיני סמך רב אשי לא על הפר שהיו מחטאים בו את המזבח בימי משה כל שבעת הימים של מילואים לפי שכבר נתחטא שבעת ימים בפר בן בקר לחטאת יום ראשון ושעיר עזים חטאת ופר ואיל לעולה ששה ימים כמו שנזכר למעלה. ומה שכתוב אח"כ וכן תעשה בשבעה בחודש מאיש שוגה ומפתי כבר דרשוהו שם ואמר בשבעה אלו שבעה שבטים שחטאו וכו' וא"כ רב אשי שאמר מילואים הקריבו בימי עזרא לא לחטא המזבח היה כמ"ש רז"ל שכבר נתחטא וא"כ אין לנו ראיה מהגמרא בחנוך המזבח ומלואו שיהיה מצוה לדורות עכ"ל בעל זוהר הרקיע הביאו בעל ספר מגילת אסתר. ולא ידעתי למה האריכו בדברים הלא גם הרמב"ן ביאר בעצמו שאין פר החטאת בא לכפר על המזבח אלא על המקדש כמ"ש בזה הלשון והם מלואים על המקדש וכתוב מפורש עוד על המזבח שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום וכו', עכ"ל. הרי מבואר דס"ל להרמב"ן שאין פר החטאת מילואים על המזבח אלא על המקדש. גם קשה לי על מה שהכריח בעל זוהר הרקיע שהוראת שעה היתה מדלא הושוו מילואים דמשה עם מילואים דעזרא בשיעור אחד שמילואים דמשה היה כל שבעת הימים של מילואים בפר לחטאת ובימי עזרא פר חטאת ביום ראשון ושאר הימים שעיר לחטאת, הלא כבר כתב הרמב"ן שהשיעור הוא אינו נוהג לדורות אבל מילואים נוהגת לדורות עכ"פ יהיה על איזה שיעור שיהיה ודוק: אמנם הנראה לי בכוונת הרמב"ן דס"ל דהא מה שנתקשה לר' יוחנן בקרא דבראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת וכו' ולא דרש על מילואים כמו שמתרץ רב אשי היינו משום דהוה סבר מאחר שגמרו את הבית בשלשה לחדש אדר ככתוב בעזרא ו' פסוק ט"ו וכתיב בתריה ועבדו בני ישראל וגו' חנוכת בית אלהא דנה בחדוה, מסתמא לא איחרו להקריב חנוכת המזבח עד כ"ג בחדש והקריבו תיכף בארבעה בחודש, וא"כ לא הוה מצי לפרש דפר חטאת הנאמר בר"ח הוא תחת עגל שהקריבו בימי משה בשמיני למילואים דמאחר שהתחילו להקריב בארבעה בחודש א"כ לא היה פר חטאת הנאמר בר"ח דוגמת שמיני למלואים שהרי ר"ח ניסן היה בימי עזרא לפי הנ"ל כ"ח למילואים ובא רב אשי ותירץ שאע"פ שגמרו הבית בימי עזרא בשלשה לחדש אדר לא התחילו להקריב לחנוכת המזבח אלא בכ"ג לחודש דכוונתם היתה להתחיל בחנוכה ביום שהתחיל משה דהיינו בכ"ג אדר, והיינו דקאמר רב אשי מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה ר"ל שהתחילו להקריב בכ"ג באדר כמו בימי משה, וא"כ שפיר יש לפרש דפר החטאת שנאמר בר"ח היה כנגד עגל שהקריבו בימי משה בשמיני למילואים, שהרי גם בימי עזרא היה ר"ח ניסן שמיני למילואים ודוק: ולפ"ז הא דקאמר הש"ס מילואים הקריבו בימי עזרא היינו על התחלת המילואים דהוא חנוכת המזבח שהיה שבעת ימים קודם ר"ח ניסן, והשתא מייתי הרמב"ן שפיר ראיה לפי דרכו מדקרי הש"ס מה שהקריבו על המזבח הקרבנות דפרשת הגד מילואים ש"מ דמילואים נוהג לדורות אע"פ שאין השיעור נוהג לדורות ודוק היטב: ובזה נסתרה הראיה שרצה בעל מגילת אסתר להביא מגמ' הנ"ל הפך סברת הרמב"ן וז"ל, נראה לי כי משם ממש ראיה שלא היו חייבין להביאם רק בנדבתם מדאמר רבי יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ואם היו חייבים להקריב מילואים איך לא העלה על דעתו שפר החטאת הזה היה להקריבו אחר המילואים שעשו מקודם כדרך שעשו בימי משה שהקריבו עגל בן בקר לחטאת אחר המילואים כמ"ש בתחילת פרשת שמיני עכ"ל. ולכל הנ"ל לא ק"מ מאחר דסליק אדעתיה דר' יוחנן שתיכף אחר שנגמר הבית בג' באדר הקריבו המילואים, לפיכך לא העלה על דעתו שפר החטאת הנאמר בר"ח ניסן הוא כנגד עגל שהקריב משה בשמיני למלואים דבימי עזרא היה ר"ח ניסן כ"ח למילואים ודוק היטב: תו ראיתי בזוהר הרקיע שהביאו בעל מגילת אסתר שכתב וז"ל ובאמת שרש"י ז"ל פירש בפרשת יחזקאל שהמלואים שהקריבו בימי עזרא הוא אותו הפר שהיו מחטאים המזבח בימי משה והפר הזה שהקריבו בימי עזרא בר"ח הוא אותו הפר הנזכר בפרשת הגד, ומה שכתוב בשבעה בחודש יפרש הרב ז"ל שבעת ימים רצופים כנזכר בפרשת הגד. ואין כן דעת רבותינו ז"ל ר"ל דבגמ' דמנחות דרש ר' יוחנן על פסוק וכן תעשה בשבעה בחודש אלו שבעת השבטים עכ"ל. וכן התוספות תמהו במנחות (דף מ"ה) מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה וז"ל ולא דמי להני דשל משה דשל משה עגל וכאן פר וכו' ופירש שם רש"י שהוא פר האמור שם למעלה אל חוקת המזבח ביום העשותו פר בן בקר לחטאת וכו', ודבר תימה הוא מי דחקו להש"ס להעמיד הפסוק ר"ל דוכן תעשה בשבעה בחודש בשבעה שבטים ופשטיה דקרא קאי אהא דכתיב לעיל גבי חוקת המזבח ביום העשותו שמביאין פר בן בקר לחטאת וביום השני שעיר עזים ופר ואיל ואח"כ שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום ופר ואיל מן הצאן תמימים יעשו לפיכך אומר כאן וכן תעשה בשבעה בחודש עכ"ל התוספות. ופשוט וברור דתמיהתם אזלא לפירוש רש"י ביחזקאל שפירש דפר חטאת האמור בר"ח הוא פר דחוקת המזבח דפרשת הגד, וע"ז תמהו דכיון דהפר חטאת דר"ח הוא הפר דפרשת הגד א"כ ה"ל להש"ס ג"כ לפרש וכן תעשה בשבעה בחודש ג"כ על מה שנאמר בפרשת הגד. משא"כ לפום מה שפירש"י בגמ' דמנחות הנ"ל ולפום פירושם דפר הנאמר בר"ח הוא במקום עגל שהקריבו בימי משה בשמיני למלואים וא"כ כבר הקריבו הקרבנות דחוקת המזבח דפרשת הגד קודם ר"ח אין מקום לתמיהתם דהא א"א לפרש וכן תעשה בשבעה בחודש על הקרבנות דפרשת הגד שאותן כבר הקריבו קודם ר"ח ומוכרח הש"ס לדרוש על שבעה שבטים ודוק: אמנם הנראה לי בישוב תמיה זו הוא, די"ל דודאי לפום מאי דמפרש רב אשי מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה ופירש"י ביחזקאל דר"ל דהמה המילואים שנאמרו בפרשת הגד, והתחילו להקריב בר"ח אע"פ שכבר נשלם ונגמר הבית בג' אדר אעפ"כ המתינו להקריב המילואים עד ר"ח ניסן כדרך שהקריב משה למ"ד שגם בימי משה התחילו המלואים בר"ח ניסן וכגירסת הש"ס בפסחים (דף צ':) מישאל ואלצפן היו שחל שביעי שלהן בערב פסח והביאו התוספות גירסא זו בסוכה (דף כ"ה ע"ב) דבור המתחיל שחל שביעי שלהן בערב פסח ודוק. באמת אין אנו צריכין לדרוש וכן תעשה בשבעה בחודש על שבעה שבטים אלא דקאי על הא דכתיב בפרשת הגד וכתמיהת התוספות אלא דרבי יוחנן דלא אסיק אדעתיה שמילואים הקריבו בר"ח משום דס"ל דמסתמא הקריבו המילואים תיכף אחר שנגמר הבית בג' אדר. ומהאי טעמא אמר ר' יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ולא מפרש כרב אשי שמילואים הקריבו כמ"ש לעיל בישוב דברי הרמב"ן מש"ה הוכרח נמי לדרוש דוכן אעשה בשבעה בחודש על שבעה שבטים דהרי ר' יוחנן האומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה הוא האומר וכן תעשה בשבעה בחודש אלו שבעה שבטים. ודוק: ועפ"ז פירשתי בחידושי אגדות שלי הא דתניא ר' יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה אמר לו ר' יוסי מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה אמר לו (ר"ל ר' יהודה לר' יוסי) תנוח דעתך שהנחת את דעתי. ויש לדקדק לשון תנוח דעתך שהנחת את דעתי דאטו לר' יהודה לבד היה קשה להלום פסוק זה והכי ה"ל לומר תנוח דעתך שפירשת דבר סתום. ופירשתי ע"פ מה שכתבו התוס' בד"ה בשבעה שבטים שחטאו וז"ל והא דלא כר' יהודה דבעי פר לכל שבט. ובזה יתבאר דכל זמן דלא ידע ר' יהודה דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה הוכרח לדרשא דוכן תעשה בשבעה בחודש אלו שבעה שבטים כמ"ש לעיל בשיטת ר' יוחנן ודרשא זו סותרת סברתו דס"ל דבעי פר לכל שבט כמ"ש התוס' והא דלא כר' יהודה, משא"כ אחר שפירש לו ר' יוסי דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, תו אין אנו צריכין לדרשת ר' יוחנן דוכן תעשה בשבעה בחודש אלו שבעה שבטים אלא דיש לפרש דהתחילו הקרבנות דחוקת המזבח דפרשת הגד בר"ח ניסן כדרך שהתחילו המילואים בימי משה בר"ח וכמ"ד דגם בימי משה התחילו המילואים בר"ח ניסן כנ"ל. וכן תעשה בשבעה בחודש קאי אהא דכתיב לעיל בפרשת הגד גבי חוקת המזבח וכתמיהת התוספות. ולפ"ז אין סתירה לסברת ר' יהודה דס"ל פר לכל שבט, והיינו דקאמר ר' יהודה תנוח דעתך במה שאתה מפרש שמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, ולפ"ז אין אנו מוכרחין לדרשת ר' יוחנן דוכן תעשה בשבעה בחודש אלו שבעה שבטים כנ"ל, וא"כ הנחת את דעתי, ר"ל שהשתא אין סתירה לדברי שאני אומר פר לכל שבט ודוק: אמנם קשה לי על שיטת הרמב"ן בממה נפשך, אם יפרש כמו שפירשתי שהקריבו המילואים דפרשת הגד בכ"ג אדר אחר שנגמר הבית ע"כ מוכרח שאין המילואים מעכבין, דאי מעכבין תקשי אמאי לא הקריבו מילואים ביום שהכינו המזבח בשנה אחת לכורש כדכתיב בעזרא ג' ויכינו המזבח על מכונותיו וגו' ויעלו עליו עולות לה' עולות לבקר ולערב. וכי תימא דבאמת הקריבו בעת ההיא מילואים למה חזרו והקריבו מילואים למזבח אחר שנגמר הבית בימי דריוש כיון שכבר הקריבו מילואים על המזבח בימי כורש שהרי לא סתרו אותו המזבח שבנו בימי כורש והמזבח שבימי דריוש הוא המזבח דימי כורש, ואם היה זה ע"כ דמילואים שהקריבו שנית בימי דריוש היה ע"פ הדבור בהוראת שעה להקריבם שנית, וא"כ אין ראיה מלשון הגמרא דקאמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה שמילואים על המזבח חובה, כיון דהמילואים הללו היו בהוראת שעה כנ"ל. ואם נפשך לומר שבאמת המילואים שנאמרו בפרשת הגד הקריבו בימי כורש ובימי דריוש לא הקריבו מילואים על המזבח, ומה שאמרו בגמרא מילואים הקריבו בימי עזרא לא קאי אלא על פר החטאת הנאמר בר"ח, א"כ הדרא קושית בעל זוהר הרקיע לדוכתא שאין ראיה מהגמ' הנ"ל על מילואים דמזבח דלפ"ז ע"כ לא אמרו בגמ' מילואים הקריבו אלא על פר החטאת שהקריבו בר"ח ולא על מילואים דמזבח כמו שהקשה בעל זוהר הרקיע הבאתי לשונו לעיל ודוק היטב: בעזרת כבודי ומרים ראשי, נשלם מה שרציתי לבאר בשורש השלישי. ובעזרת אל רועי, אתחיל לבאר שורש הרביעי: