מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ב:ו

שוב כתב הרמב"ן וז"ל והנה הרב תלה הר נופל הזה בחוט השערה אמר העיקר אשר הועילונו בו וכו' אלא כולם בלשון הכתוב נכללים וכו' ע"ש שהאריך. והנני מבאר דעת רבינו הרמב"ם בזה שהוא ז"ל ה"ק מאחר שלמדונו חז"ל שאין המקרא יוצא מידי פשוטו א"כ יש לכל מקרא הפשוט זולת הדרש, וכיון שכן אין להכניס מדרשות חז"ל בתוך מנין המצות שאין להכניס במנין המצות אלא מה שהוא נקרא דבר תורה כאשר בארתי לעיל כמה פעמים, אבל מדרשות חכמים אע"פ שהם אמת ודין תורה ממש יש להם כמו שנתבאר לעיל כמה פעמים אעפ"כ אין נקראים דבר תורה אלא ד"ס כמו שנתבאר ג"כ לעיל כ"פ ואין נקרא ד"ת אלא מה שישמע מפשטיה דקרא ר"ל דבר שהצדוקים מודים בו וכמ"ש התוס' בר"ה (דף ה') ד"ה אמרה תורה מנה ימים וקדש חודש בשם הר"ר משולם שרוצה למחוק גירסא הזאת וגורס אמרה תורה מנה שנים וקדש יובל משום דמנה ימים וקדש חודש נפקא לן במגילה מדכתיב עד חודש ימים ימים אתה מונה לחדשים ולא שעות והוא מדרש חכמים ולא שייך למימר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו וכו' ע"ש. או שבא לנו בפירוש מקובל למשה בסיני מפי הגבורה כאשר בארתי והארכתי לעיל ומעולם לא עלה על דעת רבינו הרמב"ם לומר שמדרשות חכמים אינם אמת חלילה וחלילה לאבי החכמים לומר כן כאשר האירו עינינו הרב המגיד משנה והרשב"ץ בספר זוהר הרקיע ואחריו האירו נתיב כל האחרונים, אלא אמת גמור המה ודין תורה יש להם אלא שנקראים ענפים היוצאים משרשי התורה כאשר ביאר רבינו בשרש הזה ואין להכניס במנין המצות אלא גופי התורה שהמה שרשי התורה כמו שהכריח מכמה ראיות. ובזה סרה מעל רבינו הרמב"ם תלונת הרמב"ן ונתישב הדקדוק שדקדק על רבינו שלא אמרו אין המקרא אלא כפשוטו דאילו היו אומרים כן היה משמע מלשונם שאין המקרא אלא הפשוט אבל מה שדרשו חז"ל אינו האמת חלילה וזה אינו אלא שגם דרשות חכמים אמת אלא שאין המקרא יוצא מידי פשוטו שיש לו פשוט זולת הדרש והפשוט הוא שורש התורה והדרש הוא ענף היוצא משרש התורה, ובתנאי שלא בא בפירוש מקובל למשה בסיני, אבל אם בא בפירוש מקובל למשה בסיני הפירוש ההוא הוא פשוטו והוא גוף ושרש התורה כאשר נתבאר לעיל באריכות עיין לעיל וינעם לך:

שוב כתב הרמב"ן ז"ל וכן מה שאמר הרב שאפי' דבר שהוא הלל"מ נקרא מד"ס. וז"ל הרב בעל מגילת אסתר כבר כתבתי למעלה שהרמב"ן לא הבין לשון זה של ד"ס שנהג הרב כי אין כוונתו תקנת סופרים רק פירוש סופרים שקבלו למשה מסיני עכ"ל. וכן כתב רבינו הרמב"ם בעצמו בפירוש המשנה פ' י"ז דכלים הבאתי לשונו לעיל והבאתי לעיל מהיכן הוציא רבינו הרמב"ם זה ע"ש:

שוב כתב הרמב"ן וז"ל וכן נתבאר שם שאינו נעשה זקן ממרא על דבר שעיקרו מד"ס. כבר הוכחתי לעיל בראיה שאין עליה תשובה לעניות דעתי מגמ' דסנהדרין דאפי' על גזירה דרבנן נעשה זקן ממרא במקום שגזרו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, עיין בשורש הא':

שוב מה שהרבה הרמב"ן להביא שהלכה למשה בסיני הוא כדברי תורה ממש, כבר כפלנו הרבה פעמים שזהו ג"כ דעת רבינו הרמב"ם אלא שהלכות למשה מסיני נקראים ד"ס כמ"ש בפי"ז דכלים הנ"ל ואין ראוי להכניסם במנין המצות שאינם אלא קבלת סופרים ואין להם רמז בתורה ואין ראוי להכניס במנין המצות אלא מה שנקרא דבר תורה כאשר נתבאר לעיל באריכות ובראיות מכריחות ע"ש: