מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ב:ג

שוב כתב הרמב"ן וז"ל והנה ראינו לו לרב שכתב בספר נשים בתחילת הלכות אישות האשה נקנית וכו' והביא תשובת שאלה לרבינו והשיג עליו. כבר ביארתי לעיל היטב שיטת רבינו בביאור נכון וכן סברת רבותיו של רש"י ויפה כח רבינו מכח רבותיו של רש"י לפי הבנת רש"י בסברת רבותיו. אמנם כבר הסכים הרב הב"י בריש הל' אישות באופן שרבותיו של רש"י עומדים ממש בשיטת רבינו הרמב"ם ופירשתי כוונת הב"י שלא תקשה על פירושו מהא דקאמר הש"ס בריש כתובות ובגיטין תינח דקדיש בכספא קידש בביאה מא"ל והדברים ברורים, ודברי בעל מגילת אסתר בהלצתו בעד הרמב"ם במה שהשיג הרמב"ן בתשובת שאלתו אינם מובנין:

שוב מה שהשיג הרמב"ן וז"ל ועוד שהרי בסוגיא שאחר זו בשמועה של ר' יוחנן בן בג בג כו' ואם אינו קונה למה מאכיל וכו' כבר השיב בעל מגילת אסתר יפה וז"ל ומה שאמר כי קידושי כסף מאכיל ארוסה בת ישראל בתרומה פשיטא שזהו ג"כ דעת הרב (ר"ל הרמב"ם) כאשר כבר הורנו בעל זוהר הרקיע כי אמרו דרבנן אין כוונתו שתהיה תקנה או גזירה דרבנן רק שהם פירשו לנו כי זו היא כוונת התורה עכ"ל. ר"ל וכיון שלא באה הקבלה בפירוש בסיני מפי הגבורה יקרא ענפי התורה היוצאים מהשרשים ואין להכניסם במנין המצות כנ"ל:

שוב מה שהקשה ממה שאמרו בקידושין (דף ה') על קנין אשה בחופה שלא שנו אותה במשנה דקאמרת שלש תנן ארבע לא תנן כו' והיקש גופי תורה הם, עכ"ל. כבר יישבתי לעיל בביאור לתשובת שאלה שהשיב הרמב"ם ישוב נכון וגם הבאתי שם מ"ש בעל לחם משנה בישוב השגה זו של הרמב"ן ודברי בעל מגילת אסתר בהלצתו בעד הרמב"ם מהשגת הרמב"ן הזאת אינם מעלים ארוכה ואיני יודע מה הוא סח:

שוב כתב הרמב"ן וז"ל וכבר אמרו לעולם אל תהא ג"ש קלה בעיניך שהרי נותר וכו' וכן אמרו בבתו מאנוסתו כו' יורה שמזהירין על כל ג"ש הנדרשת להן לא שאלה בלבד הן עיקר וכו' עכ"ל. וכבר כתבתי שאדרבה מן הדא ראיה שאין עליה תשובה לדברי רבינו הרמב"ם כנ"ל. וא"ל דמ"ש ומאמרם לעולם אל תהא ג"ש קלה בעיניך יורה שמזהירין על כל ג"ש ר"ל כמו שבתו מאנוסתו נזהרה מג"ש דהנה הנה, אכתי תקשי מאי ראיה מנסקלין הנלמדים בג"ש לשלא תהא קלה שהרי שם לא נאמרה אזהרה שלהן מג"ש. ואין לומר דגבי נסקלין קאמר אל תהא ג"ש קלה בעיניך שיורה שעונשין על כל ג"ש, דז"א דאין זה נקרא עונשין מדין ג"ש כיון דבכל הנסקלין כתיב מות יומת אלא דלא ידעינן באיזו מיתה וילפינן מג"ש באיזו מיתה לא הוי אלא גילוי מלתא וזה אפי' מק"ו ילפינן כדיליף הש"ס בסנהדרין (דף נב:) סייף גבי רוצח בק"ו מעבד אע"ג דאין עונשין מן הדין דשאני הא משום דעיקר מיתה כתיבא בתורה הא דילפינן באיזו מיתה לא הוי אלא גילוי מילתא ודוק היטב. ולדברי הרמב"ם תתישב הכל שפיר ודוק:

שוב כתב הרמב"ן וז"ל וכבר הלקו בן סורר ומורה מדין ג"ש כו' כדר' אבהו כו' וגם הרב מודה כו' עכ"ל. כבר כפלנו כמה פעמים שגם הרמב"ם ס"ל שג"ש וכל שאר י"ג מדות וריבויין דין תורה ממש הן ולוקין וממיתין וסוקלין עליהם אלא שאין ראוי להכניסם במנין המצות לפי שלא נאמרו בפירוש למה אתי הג"ש מפי הגבורה בסיני והניחו לחכמים לדרוש ע"פ הי"ג מדות שנאמרו בסיני ולכך נקראים ד"ס כנ"ל ואין ראוי להכניס במנין המצות אלא מה שנאמרה בפירוש מפי הגבורה למשה בסיני שהג"ש או שאר י"ג מדות או רבוי אתי לאגמורן כך וכך שזה נקרא גופי תורה כנ"ל. והלא רבינו לא מנה דין מלקות דבן סורר ומורה למצוה מיוחדת ודוק:

שוב כתב הרמב"ן וז"ל ובלשון הזה אמרו עוד במדרש רבה דבראשית א"ר [אחא] יפה שיחתן של עבדי אבות וכו' וזה לכם הטמא כו' עכ"ל. ותמהני מאי קא קשיא ליה הא כבר כתב הרמב"ם דכל מקום שהזכירו חכמינו הם עצמם שהוא מגופי התורה הוא מורה שזה בא בפירוש מקובל למשה מסיני וזה ראוי לקרותו דבר תורה כמ"ש לעיל. ואם כוונת הרמב"ן בהשגתו דלא משמע ליה שתיבות דמגופי התורה מוסב על דם השרץ אלא מוסב על השרץ ודם השרץ אתי מריבוי המקרא בלא קבלה ואכתי מכריח שהוא דאורייתא ממאי דאמר רבי [אחא] יפה שיחתן של עבדי אבות דאי דם השרץ דרבנן ולא דאורייתא אין ראיה דיפה שיחתן דהרי התורה לא דברה כלל מדם השרץ, כבר נתבאר שגם הרמב"ם מודה שכל דבר הנלמד מריבוי הוא דין תורה ממש אלא שאין להכניסם במנין המצות כנזכר לעיל כמה פעמים:

שום כתב הרמב"ן וז"ל וכן בשאר י"ג מדות כולן כמו שאמרו שאבות של שבת מ' חסר אחת וכו' מלאכת מחשבת אסרה תורה עכ"ל. מאי ראיה מייתי הלא כבר נתבאר לעיל שרבינו הרמב"ם כפל כ"פ שכ"מ שהזכירו הם עצמם שהוא גופי התורה או דאורייתא שזה מורה שבא להם בקבלה בפירוש מפי הגבורה בסיני וראוי לקרות דבר תורה ומדאמרינן מלאכת מחשבת אסרה תורה הרי הם הזכירו עצמם שהוא דבר תורה ושבא להם זה בפירוש מקובל למשה בסיני. ועוד דבמס' חגיגה (דף י') תנן הלכות שבת חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלויים בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות הדינים והעבודות הטהרות והטמאות ועריות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה ומפרש בגמ' מאי כהררים התלויים בשערה מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיב. ופירש רש"י וזה רמז מועט דאילו מלאכת מחשבת בשבת לא כתיב אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפ' ויקהל פ' שבת לפ' משכן אנו למידין מלאכת מחשבת לשבת עכ"ל. ועוד שם (דף י"א.) הן הן גופי תורה פריך הש"ס הני אין אינך לא אלא אימא הן והן גופי תורה, הרי דגם הלכות שבת הזכירו הן עצמם דהן גופי תורה כדמסיק הש"ס הן והן גופי תורה וכבר כתב הרמב"ם דכל מקום שהזכירו בש"ס שהוא מגופי תורה מורה שבא להם פירוש מקובל מפי הגבורה למשה בסיני וזה ראוי למנות, ולשיטת הרמב"ם צריך לפרש הא דפריך הש"ס הני אין אינך לא דקים ליה לסתמא דתלמודא דכל הני נמי גופי תורה הם שבאו כולם בפירוש מקובל מפי משה ולכך פריך הני אין ותו לא. וע"ז משני דאין ה"נ דהן והן גופי תורה ודוק:

שוב כתב ומצינו להם מדרש בזה שהלעיג בו הרב על בה"ג מן האתים אמרו בגמ' סוכה (דף ו') חציצין דאורייתא נינהו כי אתאי הלכתא לשערו הא נמי דאורייתא היא דכתיב ורחץ את בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו ומתרץ כי אתאי הלכתא לרובו ולמיעוטו למקפיד ולשאינו מקפיד כלומר שפירשה הלכה למשה מסיני ענין החציצה שנתרבה בכתוב מה היא. כבר כתבתי דגם הרמב"ם מודה היכא שהזכירו חז"ל עצמם שהוא דאורייתא וזה מורה שבא בזה פירוש מקובל למשה בסיני שזה נקרא דבר תורה ולכך לא כתב גבי כבוד אשת האב ובעל האם שהוא מד"ס לפי שהזכירו הם עצמם דכבוד אשת האב דאורייתא אע"ג דאתא מדרשא דאת דכל שהזכירו הם עצמם דדרשא זו דאורייתא מורה שבא להם זה בפירוש מקובל ממשה מסיני וגבי כבוד אח הגדול כתב שהוא מדברי סופרים משום דאתי מיתורא דוי"ו ולא הזכירו הם עצמם שהוא דאורייתא ולא הקשה על בעל הלכות אלא במה שמנה יראת החכמים דאתיא מדרשא דאת ולא הזכירו הם עצמם שהוא דאורייתא כמ"ש לעיל. והנני מוסיף ביאור בקושית הש"ס דמקשה על שערו הא נמי דאורייתא דכתיב ורחץ את בשרו את הטפל לבשרו והיינו שערו, הוא דכבר הבאתי לשון בעל מגילת אסתר דכל דבר שקבל משה מסיני ויש לו רמז במקרא ר"ל שקבל פירוש הרמז ההוא בסיני לזה קורא דבר תורה וכל שקבל הלכה למשה מסיני ואין לו רמז במקרא זה קורא הלכה למשה מסיני ודברי סופרים ר"ל קבלת סופרים ולא דבר תורה שאין לו רמז בתורה. ועיין לעיל שהבאתי גם לשון הרמב"ם בזה וכן כתב הרמב"ם הביא בעל מ"א לשונו דהלכה למשה מסיני נקרא מה שאין לו רמז. ולפ"ז הכי קא קשיא ליה דהיאך קרית לחציצין הלכה למשה מסיני ואפי' אי קאי אשערו כיון דבא בפירוש מקובל מסיני ויש רמז בתורה את לרבות שערו אין ראוי לקרותו הלכה למשה מסיני וע"ז משני דאתי לרובו ומקפיד עליו חוצץ ושיעור זה לא נרמז בתורה אע"ג דגוף חציצה נרמזה בתורה השיעור לא נרמז ולכך קאמר דשיעורין דחציצין הלכה למשה מסיני ולפ"ז צריך לגרוס דאמר ר' יצחק דין תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ולא דבר תורה ודוק היטב:

שוב הקשה מסנהדרין א"ל ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש וכו' וכן ממ"ש בן עזאי אומר מכשפה לא תחיה ונאמר כל שוכב עם בהמה מות יומת סמכו ענין לו לומר מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה, וכן מפרק מי שמתו (ברכות דף כ"א) היו דנין שמברך על המזון מדין ק"ו וכו', כבר כפלתי כ"פ שאין מכל כיוצא בזה שום קושיא על הרמב"ם שמודה שכל דבר הבא באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ומריבוי דין תורה ממש יש להם ומלקין וממיתין וסוקלין על ידם אלא שאין ראוי להכניסם במנין המצות כמו שהארכתי כ"פ ע"ש ודוק: