מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים ב:ב

ותו התם בהשגת הרמב"ן וז"ל ועכשיו אני חוזר אל הכלל אשר הוא אצל הרב שני שכל דבר הנלמד בי"ג מדות וכו' או גוף התורה אין בהן הפרש ולא מצד שהן מסופקים באמיתתן וכו' עכ"ל. והנה כבר נתבאר דעת רבינו הרמב"ם שכל דבר שהוציאו חכמינו ז"ל בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דין תורה ממש יש לו אלא שכל שלא באה הקבלה למשה בסיני מפי הגבורה שהג"ש או שאר המדות אתו לאגמורן כך וכך אינו נקרא גוף התורה וכמו שדקדק רבינו מלשון הגמ' שהרי בתו מאנוסתו מגופי התורה ולא למדה תורה ולא אמר ולא למדו חכמים אלא למדה תורה הבאתי לשונו לעיל ש"מ שיש גופי התורה והמה שבאה הקבלה מסיני מפי הגבורה שהג"ש אתי לאגמורן דבר זה אבל מה שלמדוה חז"ל מג"ש או שאר מדות מסברתם אע"פ שניתנו לנו הי"ג מדות לדרוש בהן את התורה מאחר שלא פירש הקב"ה בפירוש למשה מה אתו המדות הללו לאגמורן כמו שפירש בבתו מאנוסתו גזרה חכמתו יתברך שיהיו אלו ענפים היוצאים מגוף ושרשי התורה אע"פ שדין תורה יש להם כגופי התורה אין ראוי למנותם במנין המצות כמו שהביא רבינו הרמב"ם ראיה מגמ' דתמורה (דף ט"ז) אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים שנשתכחו שאין ראוי למנות אלא גופי התורה והמה מה שנתפרשו בסיני מפי הגבורה אבל מה שלא נתפרשו בסיני מפי הגבורה נקרא ד"ס שהחכמים פירשו מסברתם אע"פ שהמה דין תורה ממש שהרי ניתנה להם רשות לפרש ע"פ הי"ג מדות וריבויין ומיעוטין מסיני עכ"פ כיון שלא פירש הקב"ה בעצמו למשה בסיני נקראו ד"ס ולא גופי תורה שאין נקראין גופי תורה אלא מה שנתפרש בתורה מפי הגבורה בסיני וא"כ אין למנותם במנין תרי"ג מצות, והלכה למשה מסיני שאין לה רמז בתורה א"א לקרותם גופי תורה שהרי אין להם רמז בתורה ולכן קראוהו ד"ס ר"ל קבלת סופרים כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה בפ' י"ז דכלים הבאתי לשונו לעיל וכמו שהאיר עינינו הרשב"ץ וכמו שהארכתי לעיל. ותמהני מהרמב"ן שחשד לרבינו שאינו מונה במנין המצות מדרשות חז"ל ע"פ המדות שהתורה נדרשת בהן מפני שהוא מסתפק אם אמתיות הן א"כ יהיה מנינו שמנה רבינו במנין המצות שלו מסופקים. כי אולי המדרשות שדרשו חז"ל אמת וצריך להכניסם במנין המצות ולהוציא המצות שהכניסם הרמב"ם שאל"כ יהיו יותר על תרי"ג מצות. ולענ"ד הראיה מהא דכריתות דקאמר אל תהא ג"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו אחד מגופי התורה ולא למדה הכתוב אלא מג"ש וכן מאינך שמביא שם הש"ס, אין עליה תשובה שע"כ צ"ל שיש גופי תורה וענפי תורה שאל"כ מה מביאים ראיה מבתו מאנוסתו ומאינך לשלא תהא ג"ש קלה יותר מכל מה שנלמד מכל ג"ש שבתורה הלא לשיטת הרמב"ן כל מה שנלמד בי"ג מדות היא גופי תורה ומאי אולמיה דהאי ג"ש מכל ג"ש דעלמא. אמנם לשיטת רבינו הרמב"ם ניחא ודוק: ולרווחא דמילתא אימא בה טעמא דלכך גזרה חכמתו ולא פירש כל הי"ג מדות בפירוש כמו שפירש ג"ש דבתו מאנוסתו ואינך דחשיב שם הש"ס ובשארי מקומות שמפורש שהמה מדאורייתא לשיטת הרמב"ם כי היכי דלהוי היכרא שאינם גופי תורה אלא ענפי תורה ויהיה נפקא מיניה לענין קדשים שאין למדין למד מלמד וגם הלל"מ שלא נתפרשו בתורה כי היכי דלא לילפו מינייהו ק"ו כמו שהעיקר אצלנו אין למדין ק"ו מהלכה:

ולפ"ז דכל מה שהוציאו חז"ל מי"ג מדות וריבויים דין תורה ממש יש להם מה שהקשה ממה שאומרים לשתוק קרא מיניה ונילף בק"ו ומאיזה מקומות שאמרו סמיכה גופיה לשתוק קרא וממה שהאשים הלל לבני בתירא שלא דרשו ק"ו מעצמם ומכל מקום שמביאים בתלמוד שום דרשא ויקשו ממנה עד שיתרץ המתרץ דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא לא קשיא לרבינו הרמב"ם מידי שהרי גט הוא מודה שכולן דין תורה ודאורייתא ממש אית להן אלא מאחר שלא פירש הקב"ה למשה בפירוש והניח לחכמים לפרש מסברתם ע"פ הי"ג מדות שנתנם בסיני ובשביל זה נקראו דברי סופרים ר"ל שהניח לסופרים לפרש אין נקראים גוף התורה אלא ענפים היוצאים משרשי התורה ואין למנותם במנין המצות שאין למנות במנין המצות אלא גופי התורה שנקראו דבר תורה שנתפרש מפי הגבורה למשה בסיני כמ"ש לעיל ודוק: וכן כתב בעל זוהר הרקיע הוא הרשב"ץ ובעל מגילת אסתר והמגיד משנה והב"י וכל האחרונים: