מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים יב:ב

תו כתב הרמב"ן וז"ל וכן הדין השני שיגזור הרב למנות מה שלוקח הכהן חלק מן המצות וכו' עד סוף הדבור ונתינתן מצות משלימות לנו החשבון עכ"ל. והנראה לי בשיטת רבינו הרמב"ם שרבינו ס"ל כי היכי דלא מנינן נתינת חזה ושוק לכהן מצוה משום שהם מתנות שנתן הקב"ה לאהרן ובניו שיהיו זוכין בהן משלחן גבוה, וכמו שהרמב"ן עצמו נתן הטעם הזה בחזה ושוק, והוסיף הרמב"ן לבאר שאע"פ שכתוב ואת שוק הימין תתנו לכהן איננו צווי אלא הודעה שהוא לכהן במתנה וכו' כן אינו מונה רבינו נתינת חלה ותרומה ומעשר מן המעשר לכהן למצוה משום שכל אלו קנאן השם יתברך ונתנן לכהנים והמה הזוכים משולחן גבוה ואינם נותנים משלהם כלום לכהן אלא משל חלק השם שקנאן כדאיתא בסיפרי הביאו הילקוט בפרשת קרח כל מצות כהונה קנאן השם ונתנם לכהנים, וכן הרמב"ן עצמו כתב בתשובת שאלה סי' קפ"ט הביאו בעל מגילת אסתר שזה הטעם שאין מברכין בנתינתם לכהנים כי כהנים משולחן גבוה קא זכו והוא אינו נותן להם מאומה משלו, וכן משמע פשטא דקרא בפרשת קרח כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים, הרי שהקב"ה נתנם מחלקו כדכתיב אשר יתנו לה' לך נתתים, וכן במעשר מן המעשר כתיב ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, וכן בחלה כתיב תתנו לה' תרומה ולא כתיב לכהן א"ו שהשם קנאו ונתן משולחנו הגבוה לכהנים, ומזה הטעם נ"ל מה שהכהנים עצמן מחוייבים להפריש תרומות ומעשרות אע"פ שלוקחים לעצמם היינו משום שהמה מחוייבים להפריש לשם השם יתברך שיקנה חלקם ואח"כ יזכו המה משולחנו הגבוה, ומה שכתוב בחלה תתנו לה' תרומה ובמעשר מן המעשר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן אינו ציווי אלא הודעה שהוא לכהן במתנה וכמו שכתב הרמב"ן בשוק הימין שנאמר בו תתנו לכהן, ואם כן עיקר המצוה בחלה ותרומה ומעשר מן המעשר היא ההפרשה שהיא לשם השם יתברך ולא הנתינה לכהן כי הנתינה לכהן אינה אלא תשלום מצות ההפרשה שזיכם השם משולחנו הגבוה כמו שנתבאר שכל מצות כהונה קנאן השם ונתנן לכהנים כמו שהבאתי לעיל הסיפרי שהביא הילקוט, וכיון שכן הדין עם רבינו הרמב"ם שאינו מונה נתינת חלה ותרומה ומעשר מן המעשר לכהן מצוה בפ"ע כיון שהם חלק השם וצוה להפריש אותם לשם ה' הוצרך להודיע מה יעשו בהם, כמו שאינו רוצה הרמב"ן למנות מלאכות הקרבנות מפני שאחר שצוה בהבאת הקרבנות הוצרך להודיע מלאכתם כן אין ראוי למנות נתינת תרומה וחלה ומעשר מן המעשר לכהן מפני תרומה וחלה ומעשר מן המעשר לכהן מפני שאחר שצוה בהפרשת חלה ותרומה לשמו הוצרך לבאר מה יעשו בחלק השם ונתינת כל אלו לכהן הוא הנתינה לה' והיא היא וא"כ למצוה אחת תחשב וכמו שמבואר כן גם מדעת הרמב"ן עצמו שאינו מונה נתינת חזה ושוק לכהן מצוה משום שהמה זוכים מחלק גבוה והיה צריך לבאר ולהודיע מה יעשו בהם: (מהדורא בתרא) ואני תמיה שמונה הרמב"ן מצות נתינת החלה מפסוק וראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה הא לא כתיב לכהן אלא לה', ואי מיתורא דקרא יליף, הא האי קרא נדרש ממש כל תיבה בספרי מראשית מקצתה ולא כולן וכן הרבה דרשות וא"כ לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה ופרשיות שנשנו בשביל דברים שנתחדשו בהם אין מכניסם במנין וכמו שמפרש הרמב"ן: אמנם כ"ז דעיקר המצוה היא ההפרשה דוקא בחלה ותרומה ותמורת מעשר, אבל במעשר שנותן ללוים עיקר המצוה היא הנתינה ולא ההפרשה שהמעשר לא קנה ה' יתברך ונתן ללוים אלא הוא חלף עבודתם וכדאיתא בספרי הנ"ל כל מצות כהונה קנאן ה' ונתנן לכהנים, וזו חלף עבודתם, ר"ל והמעשר לא קנאן השם ונתנם ללוים במתנה אלא נתנם ללוים חלף עבודתם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אמר אף זו קנאה ה' ונתנה ללוים שנאמר וכל מעשר הארץ לה' הוא וכו', הרי דלדברי הת"ק דהוא ר' יאשיה מעשר לא קנאו ה' והילכך עיקר המצוה במעשר היא הנתינה ללוים ולפ"ז הלוי לא היה צריך להפריש המעשר שהרי כתבתי למעלה דהא דמחוייבים הכהנים להפריש התרומות והמעשרות היינו טעמא דגם הם צריכים להפריש חלק ה' אלא שחוזרים וזוכים משולחן גבוה, וא"כ במעשר שלא קנאו ה' תקשי אמאי מחויב גם הלוי להפריש מעשר, ונראה דהיינו דכתב רבינו הרמב"ם בפרק ראשון מהל' מעשר ה' ג' לוים וכהנים מפרישין מעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומת מעשר וכו' עכ"ל, דלכאורה תקשי אמאי נתן הטעם שהכהנים והלוים מפרישין מעשר ראשון כדי להפריש תרומת מעשר ואמאי לא כתב שמחוייבים להפריש המעשר ראשון ממצות התורה מדרשא דאתם גם אתם כדדריש בספרי כמו שמחוייבים להפריש התרומה וכמו שהכהנים מפרישין שאר תרומות ומעשרות ומביא הדרשא דאתם גם אתם, א"ו דכתב כדי ליישב למה צריך הלוי והכהן להפריש מעשר ראשון כיון שלא קנאה ה' יתברך, ומתרץ כדי להפריש ממנו תרומת מעשר ותרומת מעשר ודאי צריך להפריש כי זה חלק הכהנים וקנאו ה' כדכתיב ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן, וכן דייק קרא דעיקר מצות ההפרשה של מעשר ראשון משום תרומת מעשר שבו דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים ודריש בגמרא ובספרי הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר, ומכאן יש ללמוד דעיקר מצות ההפרשה במעשר משום תרומת מעשר שבו שהזכיר גבי ההפרשה של מעשר ראשון לה' תרומה שהוא תרומת מעשר, ודוק היטב: ותא חזי כמה דקדק רבינו בלשונו שכתב וג"כ ראשית הגז כלל המצוה שנתנהו לכהן כמו שנוציא מעשר ראשון שנתנהו ללוי, הרי שביאר שעיקר מצותו של מעשר ראשון הוא נתינתו ללוי ולא ההפרשה משום שמעשר ראשון לא קנאו ה' כדברי ר' יאשיה, ולימד שגם ראשית הגז כלל המצוה היא נתינתה לכהן ולא ההפרשה וכמו שביאר זה ג"כ הרמב"ן שכתב וראשית גז צאנך תתן לו ולא צוה בהפרשתו ואע"פ שראשית הגז היא ממצות כהונה וכבר הובא בספרי הנ"ל שכל מצות כהונה קנאן ה' ונתנן לכהנים אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ ולא כתב שכלל מצות תרומה וחלה ומעשר מן המעשר נתינתו לכהן, א"ו דס"ל דגבי חלה ותרומה ומעשר מן המעשר עיקר מצותו היא ההפרשה כמו שהארכתי לעיל מפני שקנאו ה' והכהנים זוכים משולחן גבוה. אלא דאכתי לא פלטינן מחדא דא"כ אמאי מברך בשעת הפרשת מעשר ראשון כיון דעיקר הפרשת מעשר ראשון אינו אלא משום הפרשת תרומת מעשר וכלל המסור בידינו כל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר אינו מברך אלא בשעת שעושה הצווי האחרון כמ"ש רבינו הרמב"ם בחיבורו הגדול בהלכות ברכות פ" י"א הלכה ח', וא"כ בשעת הפרשת תרומת מעשר ה"ל לברוכי ולא בשעת הפרשת מעשר ראשון, הנ"ל בזה הוא דאחר דתקנו חכמים לברך על הפרשת חלה ותרומה ותרומת מעשר שעיקר מצוותן הפרשתם, תקנו נמי בהפרשת מעשר ראשון שיברך דאם לא יתקנו ברכה בהפרשת מעשר ראשון אתו לזלזולי ביה שיאמרו מאחר שבהפרשת חלה ותרומה ומעשר מן המעשר תקנו ברכה ובהפרשת מעשר ראשון לא תקנו ברכה ש"מ שאין הפרשת מעשר ראשון מצוה לכך תקנו בכלל ההפרשות ברכה ולא פלוג, כמו שתקנו ברכה ביו"ט שני למ"ד ספק דדבריהם לא בעי ברכה משום כי היכי דלא ליתו לזלזולי ביה, ר"ל שיראו שביום ראשון דיו"ט מברכין ובשני יברך אתו לזלזולי ביה, ועיין בשבת (דף כ"ג.): והפרשת מעשר שני ודאי מצוה היא שהרי קנאו השם וממון גבוה הוא וכדכתיב וכל מעשר הארץ לה' הוא וכמו שיליף ר' יונתן מכאן שאף מעשר ראשון קנאו השם ואע"ג דר' יאשיה פליג עליה ע"כ לא פליג אלא במעשר ראשון אבל במעשר שני מודה, וכן מעשר עני ודאי עיקר המצוה היא ההפרשה שהרי מעשר עני במקום מעשר שני קאתי וקנאו השם ונתנו במתנה לעניים, ודוק היטב: ובזה סרו כל קושיות הרמב"ן מעל רבינו. זאת אשר מצאה ידי יד כהה בבירור שיטת רבינו, ונראה שגם הרמב"ן חזר בו שהרי כשבא להשלים המצות שהסיר ממנין רבינו לא השלים באלו שימנה ההפרשה למצוה בפ"ע והנתינה למצוה בפ"ע אלא טרח למצוא מצות אחרות להשלים המנין ש"מ שחזר מכל דבריו שכתב כאן, ודוק היטב [*והמעיין ברמב"ן סוף שרש י"ב יראה שלא חזר בו כלל וכן בס' מעה"ח דף פ"ז. תמה עליו בזה.]: וראיתי להזכיר כאן מ"ש רבינו הרמב"ם בחיבורו הגדול בפ' י"ג מהלכות שמיטה ויובל הלכה י' וז"ל. כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען וכן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה וכו', יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם יצחק ויעקב, אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל וכו'. והשיג עליו הראב"ד ז"ל אמר אברהם א"כ לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ וכו' עכ"ל, והשיב ע"ז בעל כ"מ ז"ל דבשאר הארצות אין ה"נ שלא יטלו תרומות ומעשרות דהא סוריא יוכיח שאין בה תרומות ומעשרות מדאורייתא עכ"ל. והרב החכם השלם מוהרר"י רוזאניס ז"ל השיב על דברי הרב בעל כ"מ וז"ל דאדרבה מסוריא תברא בצדה דטעמא דסוריא אינה חייבת בתרומות ומעשרות מדאורייתא היינו לפי שנכבשה קודם א"י וכמ"ש חז"ל בספרי סוף פרשת עקב הביאו הילקוט, א"ל הקב"ה לדוד עד שאתה כובש אפרכיות הרחוקים כבוש אפרכיות שלך, והראיה ממ"ש רבינו פ' ראשון דתרומות עיין עליו הא אילו היה כובש סוריא אחר כיבוש א"י היתה חייבת סוריא בתרומות ומעשרות מדאורייתא, וע"ז השיג הראב"ד דאפי' שנכבשה אחר א"י למה חייבת בתרומות ומעשרות מדאורייתא והלא יש חלק ללוים באותה הארץ אע"פ שנכבשה אחר א"י דסתמא קאמר רבינו והתרומות הם תחת חלקם ומאחר שנטלו חלק באותה הארץ למה יטלו בהם תרומות ומעשרות וא"כ תירוץ הרב בעל כ"מ ליתא וקושית הראב"ד צ"ע עכ"ד. ואני בעניי אומר אם אמנם ליכא סייעתא לדברי רבינו הרמב"ם מהא דסוריא, אכתי גם תיובתא לא קא חזינא מסוריא לשיטת רבינו הרמב"ם, דלעולם באמת סוריא אינה חייבת בתרומות ומעשרות משום שיש לכהנים ולוים חלק בה והא דהוצרך בספרי ליתן טעם להא דאין המצות נוהגות בסוריא משום שנכבשה קודם א"י לאו משום תרומות ומעשרות איצטריך להאי טעמא דהא דתרומות ומעשרות אינן נוהגין בסוריא בלא"ה ניחא משום דיש לכהנים ולוים חלק בהם ולא איצטריך להאי טעמא משום דנכבשה קודם א"י אלא למאי דאין שביעית ויובל נוהג בה מדאורייתא, וגם למאי דאין נוהג בה מעשר שני ומעשר עני מדאורייתא דבטעמא דיש לכהנים ולוים חלק בה לא מיתרצא כל זה, ולזה כיון גם רבינו בפ' ראשון דתרומות שכתב הטעם דירדה סוריא ממעלת א"י משום שנכבשה קודם א"י היינו כדי ליתן טעם לכל המצות שאין נוהגות בסוריא כגון שביעית ויובל ומעשר שני ומעשר עני ושאר המצות התלויות בארץ וכמו שסיים רבינו הרמב"ם שם והכל בסוריא מדברי סופרים, ודוק: ויש ראיה לדברי רבינו הרמב"ם שבשאר ארצות שיכבוש מלך ממלכי ישראל יש ללוים וכהנים חלק בארץ ממימרת רב יהודה אמר רב בב"ב (דף נ"ו.) אמר ר"י א"ר כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי מאי לאפוקי קיני וקנזי וקדמוני, ולכאורה תקשי דתהוי דרב פליגא עליה הא דדריש בספרי כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה שכל מקום שיכבשו ישראל אחר שיכבשו א"י שלהם יהיה ויהיה דינו כא"י לכל המצות ויליף התם מגז"ש דיהיה יהיה עיין בילקוט סוף פרשת עקב שהביא הספרי, וכן פסק רבינו הרמב"ם בפ"א מהל' תרומות, ואין לומר דבאמת רב פליג עליה הא דספרי תקשי אמאי נקט ממעשר טפי מכל מצות התלויות בארץ, א"ו דהדין דרבינו הרמב"ם דין אמת שבכל שאר ארצות שיכבשו יש ללוים וכהנים חלק בה וא"כ אף שהארצות שיכבשו אחר א"י יהיו כל מצות התלויות בארץ נוהגות בה המעשר לא ינהוג בה מפני שהוא תחת חלק הארץ וכמ"ש הראב"ד א"כ לא יטלו בה תרומות ומעשרות והא דנקט רב מעשר ולא נקט תרומה חדא מינייהו נקט: (מהדורא בתרא) והא דנקט רב במילתיה מעשר ולא תרומה הנראה לי כי מה שהקשה הראב"ד מתרומות שלא יטלו הכהנים תרומות כיון שיש להם חלק באותן הארצות, מעיקרא לק"מ לפום מה שהבאתי לעיל מספרי שכל מצות כהונה קנאם השם ונתנם לכהנים והכהנים משולחן גבוה קא זכו ואין הישראלים נותנים משלהם כלום אלא משל ה' שקנאם, אף שנוטלים חלק באותן הארצות אמאי לא יתנו להם הישראל חלה ותרומה הלא אינם נותנים להם משלהם כלום אלא משל הקב"ה שקנה לעצמו החלה והתרומה ונתנם לכהנים במתנה בעד חלקם שהיה להם ליטול בארץ שנשבע לאברהם יצחק ויעקב, ולא חלה קושית הראב"ד אלא ממעשר ראשון שלא קנאו השם אלא ישראל נותנים להם בעד חלקם שהיה להם לנחול בארץ משלהם, שכיון שנוחלים הלוים בשאר הארצות כישראל אמאי יתנו להם הישראלים מעשרות משלהם. הקושיא הזו כבר מתורצת מדברי רב שבאמת בשאר הארצות לא יתחייבו ישראל במעשר מאחר שהלוים יטלו חלק באותן הארצות אבל הכהנים אע"פ שיש להם חלק בארצות האלה אפ"ה יטלו חלה ותרומה שהשם קנאם ונתנם במתנה לכהנים, והא דנותן הספרי הטעם לסוריא שאינה חייבת במצות התלויות בארץ משום שנכבשה קודם א"י היינו משום שאר המצות התלויות בארץ ולא משום מעשר דלמעשר לא בעי להאי טעמא דבלא"ה אינן חייבין במעשר מפני שיש ללוים חלק בארץ, ודוק: וגם נראה דנקט מעשר ולא נקט מעשרות היינו למידק מיניה דרק ממעשר ראשון יהיו פטורים משום שהוא תחת חלק הארץ ובאותן ארצות יש לכהנים ולוים חלק בה, משא"כ במעשר שני ומעשר עני יהיו חייבים שאין אלו תחת חלק הארץ וא"כ ליכא טעמא שיפטר: ואע"ג דדריש בספרי מיתורא דעל כן אמרתי בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה דאין הלוים נוטלין חלק בקיני קנזי וקדמוני וא"כ תקשי עליה דרב אמר קיני קנזי וקדמוני פטור ממעשר, י"ל דרב לא דריש יתורא דע"כ אמרתי וגו' לא ינחלו נחלה להכי אלא דריש כאידך דספרי דדריש הכי ע"כ אמרתי להם לא ינחלו נחלה למה נאמר והלא כבר נאמר בתוך בני ישראל לא ינחלו בחלה וכו' יכול אין לי אלא בשעת כיבוש הארץ אבל משיחלקו שומע אני יקנה לו כל שבט ושבט בפ"ע ת"ל ע"כ אמרתי וגו' בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, ודוק: ומה שדרש התם דאתי למעט קיני קנזי וקדמוני הוא דבר אחר ר"ל דרש שני ורב תפיס לעיקר דרש הראשון, ודוק: ומיהו נראה בארצות שנשבע לאברהם יצחק ויעקב אע"פ שלעתיד יטלו הכהנים והלוים חלק בה כדכתיב ביחזקאל מ"ח שער לוי אחד ועיין בב"ב (דף קכ"ב.) ברשב"ם ד"ה שתתחלק לעתיד לבוא לי"ג שבטים וכו' ובתוס' שם בד"ה ואידך למאן וז"ל ואע"ג דכתיב שער לוי אחד הא כתיב נמי שער יוסף אחד דלא מנו שבט יוסף אלא באחד עכ"ל. הרי מבואר ששבט לוי יטלו חלק לעתיד ואפ"ה יטלו תרומות ומעשרות, תרומות הוא פשוט כמ"ש לעיל שהרי התרומות אינן נותנים כלום משלהם אלא נותנים להם ממה שקנאה השם ונתנה לכהנים במתנה כדאיתא בספרי הנ"ל, שכל מצות כהונה קנאם השם ונתנם לכהנים, ומעשרות משום דכתיב ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה וכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה ודריש בספרי מה נחלה אין משתנה ממקומה אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו, והטעם נראה לי משום דיש להקשות במה דכתיב ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם, משמע דהמעשר נותן ללוים בשכר עבודתם ולהלן הוא אומר שנותן להם המעשר בשביל החלק שהיה להם ליטול בארץ, וא"כ איזה שכר נוטלים בשביל עבודתם, אמנם הנראה לי בזה הוא דודאי המעשר ניתן להם בשביל החלק שהיה להם ליטול בארץ, אלא דמשום טעם זה רצוני לומר שנוטלין המעשר בשביל החלק שהיה להם ליטול בארץ לא היה להם ליטול מעשרות שלא בפני הבית שגם ישראל אין להם חלק בארץ מחמת ירושת הארץ, וגם לא היה להם ליטול מעשרות לעתיד שיטלו גם הלוים חלק בארץ כדכתיב שער לוי אחד כנ"ל, והקב"ה נתן להם המעשרות כנחלה שאינה משתנה ממקומה ר"ל שיטלו המעשרות אף שלא בפני הבית ושיטלו גם לעתיד אע"פ שיהיה להם חלק בארץ, ועל אותה שעה שנוטלים אף שיש להם חלק בארץ ואף שלא בפני הבית אומר הכתוב שזה הוא חלף עבודתם, וזה מה שנראה לי בפשטא דקרא דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה ע"כ אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, דהכתוב בא לתרץ כדי שלא תקשה אמאי לא יקחו הלוים חלק בארץ, ואי משום שנוטלין המעשר מאת בני ישראל הלא המעשר הוא חלף עבודתם שלוקחים בשכר עבודתם ולא בשביל חלקם בארץ, ולזה בא כמתרץ כי המעשר נתתי להם לנחלה ר"ל שאינו משתנה ממקומו וזה מה שאינו משתנה ממקומו הוא חלף עבודתם אבל עיקר קביעות שקבעתי להם המעשר הוא תחת חלק שהיה להם ליטול בארץ, לכן ע"כ אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, ודוק היטב: השורש י"ג לא השיג עליו הרמב"ן שכנגדו חולק עליו, לכן גם אנכי לא כתיבית כי אמירה נעימה היא, ותו לא מידי: