מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים יב:א

כתב הרמב"ן וז"ל העיקר י"ב ידון בו הרב דינין אמר שאין וכו' והנה החיוב והמעשה שהוא עושה שתי מצות אחת הן עכ"ל. וכתב עליו בעל לב שמח וז"ל שזה שהרמב"ן כותב שמאחר שנצטוינו להקריב קרבנות על חטאים יצטרך הכתוב ללמדנו מעשה כל קרבן מהם וא"כ היאך נמנה תורת ההקרבה והמעשה שלהם לשתים, באמת שטובים היו דבריו ופשוטים מאד אילו היה הבעלים אשר צוו בהקרבת הקרבן הם עצמם המצווים על מעשהו ותארו כי אז ודאי צריכין היו לדעת מהו הקרבן שיקריבו ומה מעשהו, ולא היה ראוי להבדיל המצוה במעשה מהמצוה בהקרבה ולחשוב אותם שתים, כי דבר אחד הם בלי ספק, אבל הכא המצוה בהקרבה היא לבעלים כדכתיב אדם כי יקריב מכם וגו' וסמך ידו וגו' וכבר נגמרה בכך מצותן של בעלים דהיינו ההקרבה והסמיכה, והמצוה במעשה היתה לכהנים והוא מה שכתב אח"כ ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן, וכתב רש"י מדברי רז"ל מקבלה ואילך מצות כהונה וא"כ כל הפרטים הנפרטים אח"כ כולן הם מצוה לכהנים ואין לחברן ולעשותן מצוה אחת עם ההקרבה שהיא היתה לבעלים וכבר נגמרה מצותה עם הסמיכה ועל אותן של כהנים כתב זאת תורת העולה זאת תורת החטאת וגו' וזה מופת כי אלו מצות מיוחדות לעצמן וזה ברור וכו' עכ"ל. והנני מוסיף בה דברים דודאי הכי הוא דהרי נפשטה הבעיא דכהני שלוחי דרחמנא נינהו לגמרי בקידושין (דף כ"ג:) לחד תירוצא דתוס' וכיון דשלוחי דרחמנא נינהו ודאי אינהו נצטוו ולהם לימד וצוה כל מעשה הקרבנות ולא שייך לומר דלימד מעשה הקרבנות שידעו הבעלים המעשים ויעשו את הכהנים שלוחים דכהנים לאו שלוחי דידן נינהו אלא שלוחי דרחמנא נינהו, ודוק: ועוד צריך לבאר מה דסיים רבינו הרמב"ם בשורש הזה והמלאכה הזאת בכללה היא מצות עשה אחת והיא תורת העולה, ומשמע שרמז למה שכתוב בפרשת צו את אהרן זאת תורת העולה, ולכאורה יש להקשות הא דדריש בגמ' דזבחים (דף כ"ז:) ובשאר דוכתי בש"ס זאת תורת העולה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו ולא בעולה משתעי קרא אלא באיברים שעלו על גבי מזבח שלא ירדו, ומה שנ"ל בזה נוסף על מה שיש לומר דאין המקרא יוצא מידי פשוטו הוא, דהתוס' בזבחים (דף פ"ד) בד"ה זאת היא העולה כתבו וז"ל זאת תורת העולה היא העולה זאת והיא וה' דהעולה שניה היינו ג' מיעוטין אבל העולה קמא אתא לעולה ראשונה כדאמר רבא בפרק תמיד נשחט וכו' עכ"ל. ויש לתמוה הא רבא דריש התם וערך עליה העולה מדכתיב וערך עליה העולה בה"א דריש עולה ראשונה כמו שפירש רש"י בפסחים (דף נ"ח) ולא מזאת תורת העולה ע"ש, ויש ליישב בדוחק. ונראה שלרבינו הרמב"ם הוקשה לו יתורא דה"א דזאת תורת העולה דאין לדרוש יתורא דה"א למיעוטא א"כ תהוי ד' מיעוטין ובגמ' לא חשיב אלא ג' שהרי משום זה הוצרכו התוס' הנ"ל לומר דה"א דהעולה קמא דריש לעולה ראשונה וע"כ הוצרך לפרש דזאת תורת העולה בה"א הידיעה הוא שבא הכתוב נמי לצוות את אהרן ואת בניו בתורת העולה הנזכרים בפרשת ויקרא שיהיו המה המצווין במעשיה דאין לפרש דקאי על עולת התמיד של בין הערבים דהיא ג"כ נאמרה תחילה בפרשת הקרבנות דפרשת פנחס כמו עולת תמיד של שחר ושפיר נופל עליה ה"א הידיעה כמו שנופל ה"א הידיעה על תמיד של שחר כדדרש רבא וערך עליה העולה עולה ראשונה שנאמרה תחילה בפרשת הקרבנות בפרשת פנחס כמו שפירשו התוס', ונ"ל שכן נמי כוונת רש"י בפסחים אלא שלשונו שם מגומגם, דתקשי מה זאת התורה שחידש בעולת תמיד של בין הערבים שהרי אין בה שום חידוש יותר מכל העולות ולמאי נ"מ פרט העולה של תמיד של בין הערבים בתורה זו, וגם לא הוה ניחא ליה לרבינו לפרש דזאת תורת העולה הוא תמיד של שחר ולימד בתורה הזאת שקודם שיקריב התמיד של שחר חייב בהרמת דשן ושיעור הכתוב זאת תורת העולה של תמיד של שחר שבתחילה ולבש הכהן מדו בד וגו' והרים הדשן וגו' ופשט בגדיו וגו' והאש על המזבח תוקד בו וגו' ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר וערך עליה העולה דהיינו תמיד של שחר, דהוה קשיא ליה למה תלה יקידת האש על המזבח ומערכת עצים ותרומת הדשן בעולת השחר הלא המה מצות בפ"ע שאינן תלוין בתמיד של שחר ולמה כללן בתורת העולה, וע"כ צ"ל דבאמת לאו בעולה תלי כל הני אלא המה מצות בפ"ע, הדרא קושיא לדוכתא איזה תורה לימדה בהעולה, אלא ע"כ דה"ק רחמנא צו את אהרן ואת בניו זאת תורת העולה כלומר שאהרן ובניו היו המצווין לעשות העולה כמשפטה וכמו שפירש רבינו, ודוק: (מהדורא בתרא), והנ"ל בזה נוסף על מה שכתב הרב האלשיך וז"ל ג' אומרו זאת תורת, ר"ל דקדוק הנ"ל אומרו זאת תורת העולה היא העולה, כי הן אמת שמלת תורה ומלת היא נדרשות זו לרבות אותם שאם עלו לא ירדו וזו למעט אותם שאם עלו ירדו אך עדיין אין הבנת המקרא מתישב כי איזו היא גזרת אומרו זאת תורת העולה כי אמרו היא העולה אינה לא גזירה ולא ענין ולא הבנה כי מי לא ידע כי העולה היא העולה, וגם שכוונתו יתברך ללמד לנו דיני התורה ע"י יתורי תיבות עם כל זה אין דרכו יתברך בתורה הקדושה לומר יתורין משולל ישוב הבנת המקרא וכו' וסיים אמנם אין ספק כי כל סדר הקרבנות האמור בפרשת ויקרא שלא נפל דבר אשר לא אמר לאהרן וע"כ בכלל אמרו זאת תורת העולה יהיה ענין העולה שיהיה תחלת דבריו יתברך למשה בקרבנות שבפרשה הקודמת ואמר זאת תורת העולה כלומר זאת האמורה למעלה ובכלל הדבר הוא מה שהוסיף לו עתה לומר היא העולה וכו' עכ"ל, הוא דהתוס' בזבחים (דף פ"ד) בד"ה זאת היא העולה וז"ל זאת תורת העולה היא העולה זאת והיא וה' דהעולה שניה היינו ג' מיעוטין, אבל העולה קמא אתא לעולה ראשונה כדאמר רבא בפרק תמיד נשחט וכו'. ותמיהא לי דהא רבא דריש התם העולה עולה ראשונה מהעולה דוערך עליה העולה ראשונה, ולא מהעולה קמא דזאת תורת העולה, ויש ליישב ויתבאר לך ישוב במה שאבאר בסמוך, ויש לומר דהיינו דהוה קשיא ליה לרבינו הרמב"ם ה"א דהעולה קמא למאי אתי, דאין לדרוש ה"א דהעולה קמא נמי למעוטא א"כ הוו ד' מיעוטין ובגמ' לא חשיב אלא ג' מיעוטין, וגם לא הוה ניחא ליה למימר דה"א דהעולה קמא אתי לעולה ראשונה כדקאמר רבא, דהא רבא דריש מהעולה דוערך עליה העולה, וגם לא הוה ניחא ליה למימר דהעולה קמא נמי דרשינן העולה ראשונה וכמו דדריש רבא גבי וערך עליה העולה עולה ראשונה דהוה קשיא ליה מה מלמדנו, דאי בדיני עולין שלא ירדו או שירדו אתי לאשמועינן תקשי מה חידש יש בהעולה עולה ראשונה בדיני אם עלו לא ירדו או ירדו יותר מכל הקרבנות שפרט עולה ראשונה, וגם לא הוה ניחא ליה לפרש דאתי ללמדנו דיני יקידת האש על המזבח ומערכת עצים ותרומת הדשן דזה לא תלי בקרבן תמיד של שחר ולא בקרבן תמיד של בין הערבים אלא המה מצות בפ"ע אינם תלויין בקרבן של שחר ולא בקרבן תמיד של בין הערבים, ורבינו הרמב"ם מנאן במצות עשה כ"ט ול' כל אחת מצוה בפני עצמה, ודוק: וע"כ הוכרח לפרש דזאת תורת העולה בה"א הידיעה הוא שבא הכתוב נמי לצוות את אהרן ובניו בתורת העולה הנזכרת בפרשת ויקרא שיהיו המה המצווין בעשייתה כמשפטה והלכתה וכמו שפירש רבינו, ובכלל הדבר ההוא מה שמוסיף לו עתה לומר היא העולה וכמו שסיים הרב האלשיך וגם אם נפרש דזאת תורת העולה דרשינן העולה עולה ראשונה ובעולת התמיד משתעי קרא ע"כ צריכין ג"כ אנו לפרש דה"פ דזאת תורת העולה ר"ל זאת שכבר זכרנו לעיל בדבור שעבר ר"ל בפרשת ויקרא במעשה העולה היא ג"כ תורת עולת התמיד כי היא תורה כוללת כל העולות שמעשה עולת התמיד כמעשה עולה דויקרא שאל"כ מה מלמדנו כנ"ל ועל זה צוה את אהרן ואת בניו והן הן הדברים שאמר ג"כ רבינו הרמב"ם, ודוק:

תו סיים הרמב"ן וז"ל והקרוב אלי יותר שנמנה כל מעשה הקרבנות כו' וא"כ יחסרו ד' מצות מחשבונו של הרב עכ"ל. והנה מה שהרמב"ן כותב שנצטוו כל זרע אהרן בעבודתם מצות עשה אחת שנאמר ועבדתם עבודת מתנה וכו', אין אני רואה כן מן הש"ס, דהש"ס דריש ועבדתם בעבודה תמה דוקא ר"ל שאין אחריה עבודה כדדריש הש"ס ביומא (דף כ"ד) ובשאר דוכתי שהן זריקה והקטר וניסוך המים וניסוך היין ואי ס"ד שכאן היה העשה שנצטוו הכהנים בעבודה אמאי שייר בצווי הזה עבודות שאינן תמות והרי בכל העבודות נצטוו, א"ו דברי רבינו עיקר שנצטוו אהרן ובניו בכל העבודות בפרשת ויקרא ובפרשת צו, והאי קרא דועבדתם עבודת מתנה אתי לאגמורן דאין זר חייב מיתה אלא על עבודה תמה ר"ל ועבדתם עבודה תמה אבל הזר הקרב בד' עבודות האלו יומת משא"כ בשאר עבודות שאינן עבודה תמה אין זר חייב מיתה ודוק היטב: והואיל והדבר כן שאין מצות העשה דעבודת כהנים יוצא מהפסוק דועבדתם עבודת מתנה אלא מצותם יוצא מפרשת ויקרא וצו ראוי למנות כל מעשה מין ומין מן הקרבנות למצוה בפ"ע כי בכל מין ומין בא הצווי בפ"ע, ודוק: וגם מה שהרמב"ן דורש עבודה לי ומתנה לכם וכו' אינו דורש כן הש"ס אלא דורש ביומא דף הנ"ל עבודת מתנה ולא עבודת סילוק: