מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים א:ז

גם מה שכתב הרמב"ן שלא מנה בה"ג מצות נט"י ועירוב משום שאין אדם מצווה לעשותו או שלא לעשותו ואינו נכלל בקום ועשה וכמו שמטעם זה לא מנה בה"ג מצות שחיטה תקשי א"כ לפ"ז לא הוה ליה למנות מזוזה ומעקה שאין אדם מחוייב לדור דוקא בבית ולעשות מזוזה או לבנות בית בשביל מעקה. וכ"כ הרמב"ם בפי"א מהל' ברכות הלכה ב' וז"ל. ויש מצות שאינם חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית וכו'. ולפ"ז יפה השיג הרמב"ם על בה"ג על שלא מנה נט"י ועירוב אחר שמנה מעקה ומזוזה. וה"ה דהוה ליה להרמב"ם להשיגו על שלא מנה מצות שחיטה אלא דלא איירי כאן אלא במצות דרבנן ודוק: וכל זה שכתבתי הוא לפי הבנת הרמב"ן בקושיותיו של הרמב"ם על בה"ג. אמנם לענ"ד אין הלצת הרמב"ן הצלה כלל מקושית הרמב"ם על בה"ג לעומד על כוונת הקושיא של הרמב"ם, וכ"ש שאין מקום לתמוה על הרמב"ם: וגם העומד בסוד כוונת קושית הרמב"ם יראה שגם מה שתירץ הרמב"ן לתשובה הד' שהשיב הרמב"ם על בה"ג אינו מעלה ארוכה וז"ל הרמב"ן בתירוצו לתשובה הד':