מרגניתא טבא על ספר המצוות, שורשים א:ה

שוב בהרמב"ן וז"ל. והפליאה שאמר הרב ז"ל והתבונן והתפלא כו' עד ובא דוד ותיקן להם את ההלל הזה כדי שישירו בו עכ"ל. ולא זכיתי להבין דברי הרמב"ן הללו כי נראה פשוט וברור דהשגת הרמב"ם על בה"ג דלא הוה ליה למימר במנין תרי"ג מצות וי"ח ימים לגמור בו את ההלל דמשמע ההלל הזה שאנו גומרים דאין לומר הלל סתם ר"ל שירה כל אחד ואחד לפי צחות לשונו דא"כ לא הוה ליה למימר ההלל בה"א הידיעה. ועוד מאי לשון לגמור את ההלל דנקט. דבשלמא אי אהלל שאנו קורין קא מכוין ניחא דנקט לגמור מפני שיש ימים שאין אנו גומרין בהם את ההלל אלא מדלגין אבל אי לשירה סתם מכוין לא שייך לישנא דלגמור הלא ליכא חיוב מה"ת אלא שיאמרו שירה ואין שיעור ונוסח לשירה זו מן התורה ודוק דלא צונו משה לגמור ההלל הזה שתיקן דוד אלא הכי הל"ל ולומר שירות ביו"ט, דמן התורה אין קפידא רק שיאמר שירה כ"א לפי צחות לשונו אבל נוסח הלל דרבנן. וכן עשה הרמב"ם במ"ע שכתב ויש בו יחוד שהוא צוה לתפלה ולא כתב שם שום נוסח וזמני התפלה מפני שהם דרבנן. וכ"כ בפ"א מהל' תפלה מ"ע להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם וכו' ואין מנין התפלות מה"ת ואין משנה התפלה הזאת מן התורה ר"ל מטבע התפלה ועיין בכ"מ וק"ל. וצ"ע בפליאת הרמב"ן על הרמב"ם:

שוב שם ברמב"ן וז"ל. ומלבד זה שאין לרב המתמיה שום ראיה וכו' ועוד שם ר"א הגדול אומר משה וישראל אמרוהו וכו'. וגם בעל מגילת אסתר לא עצר כח וכתב על הרמב"ם כי אין מכאן תשובה (ר"ל על בה"ג) שהרי נחלקו בפ' ערבי פסחים מי אמרו דרבו הדעות שמשה אמרו כמ"ש הרמב"ן. ולי נראה שתפס הרמב"ם לעיקר כמו שחלקו חביריו של ר"א בר' יוסי על ר"א ואמרו דדוד אמרם מהא דדרש רבא ביבמות פ' הערל מאי דכתיב פתחת למוסרי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ב' מוסרות שהיו עלי פתחת רות המואביה ונעמה העמונית. וכיון דרבא קאי בשיטתייהו דחביריו החולקים על ר"א דדוד אמרו ש"מ דהכי הלכתא וק"ל: ועוד נ"ל יותר ברור דאף הני דס"ל דמשה אמר את ההלל מודים דלאו כל ההלל אמר שהרי בית אהרן ובית הלוי ברכו את ה' א"א לומר שאמר משה וישראל בשעה שעלו מן הים או בשעה ששחטו פסחיהם במצרים דהרי עדיין לא ניתנה הכהונה לאהרן. וכן הקשה מהרש"א בח"א שלו. א"ו אע"ג דס"ל משה אמר בשעה שעלה מן הים ובשעה ששחטו פסחיהם היינו הללויה הללו עבדי ה', ולא לנו, אבל פסוקים כבית אהרן ובית הלוי ופתחת למוסרי ואני עבדך בן אמתך עיין בחידושי אגדות גם אינהו מודו דדוד הוסיף על הלל שאמרו משה וישראל ודוק: ולפ"ז השגת הרמב"ם על בה"ג דנקט במנין תרי"ג מצות ולגמור ההלל, והלא משה לא אמר כל נוסח ההלל: