מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ב:א:יט
Mareh HaPanim on Yerushalmi Terumos 2:1:19 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 2:1:19) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. לפי כוונת הסוגיא דהכא משמע דדעתיה דר' שמואל בשם ר' אבהו לחלק בענין אם קנסו שוגג אטו מזיד או לא דתליא בין אם השגגה באיסור או אם השגגה בשבת וידע באיסור הוא וזה דמשמע ליה מפשטא דמתני' דכר"מ דלקמן אתיא דבשוגג יאכל אפי' בו ביום וכדקאמר הכא ר' יוחנן לקמן אני אין לי אלא משנה וכו'. דמשמע דהתיר בשוגג לאכול אפי' בו ביום ואפי' לאותו המעשר והמבשל בעצמו וכר"מ דהא עלה קאמר רב חסדא הותרו שבתות וא"כ לא קניס שוגג אטו מזיד וכדמשני ליה ר' יוחנן קנסו במניח ולא קנסו במבשל וזהו כסברת רב נחמן בר יצחק בבבלי פ' כירה (דף לח) מבשל דלא אתי לאיערומי בשוגג יאכל אבל האי דאתי לאיערומי בשוגג נמי לא יאכל ושמעינן נמי דלא מחלק בין מידי דאורייתא למידי דרבנן דבמקום שלא קנסו שוגג אטו מזיד לא קנסו בשניהן ובמקום שקנסו קנסו בשניהן וזה מונח מהא דא"ר יוסי מתניתא אמרה כן וכו' והמעשר והמבשל בחדא מחתא תנינן לה ואע"ג דהאי מדרבנן והאי מדאורייתא חדא דינא אית להו לענין דלא קניס שוגג אטו מזיד בשלא ידע באיסור אלא דאם ידע באיסור ושגג בשבת בהא הוא דחמירא ליה לדעת ר' שמואל וקנסינן שוגג אטו מזיד ומטעמא דכשידע באיסור ושגג בדבר אחר חייש טפי לאיערומי ולא מחלק גם להאי גיסא בין מידי דאורייתא למידי דרבנן ולפיכך מוקי למתני' בששגג באיסור דוקא וזה מבואר לדעת ר' שמואל דהכא ולקמן יתבאר עוד ראיה מוכרחת מההיא דלעיל פ"ה דפאה דסוגיא דהאי ש"ס ס"ל דלא מחלקינן בין מידי דאורייתא למידי דרבנן בענין קנסו שוגג אטו מזיד במקום דשייך. ונבאר עכשיו מן העולה מסוגיית הש"ס דילן ובמה שצריך ביאור לדעת הרמב"ם בענין חלוקי דינים דהמתני' והיוצא עוד מהם. האי תוספתא דלקמן בפלוגתא דתנאי במבשל בשבת מייתי לה בש"ס הבבלי בכמה וכמה מקומות. ובמקור הדין מה שצריך לענין קנס שוגג אטו מזיד ולכל חלוקי דינים דהמתני' מבואר הוא ממסקנת הסוגיא דגיטין (דף נג ונד) במה דפליגי ר"מ ור"י בזה דהתם גבי פלוגתא בברייתא דהמטמא והמדמע וכו' דר"מ מחייב בין בשוגג בין במזיד ור"י ס"ל בשוגג פטור במזיד חייב ומוקי פלוגתייהו בקנסו שוגג אטו מזיד ופריך עלה מהאי ברייתא דהמבשל בשבת דאיפכא שמעינן להו דר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ור' יהודה קניס דהא ס"ל לא יאכל עד למוצ"ש ומשני דבהאי סברא פליגי דלר"מ עדיפא ליה מידי דרבנן וקניס ביה שוגג אטו מזיד דכיון דקילא ליה חיישינן שמא יעבור במזיד אבל במידי דאורייתא כגון המבשל בשבת לא חיישינן דעבר ליה במזיד לא קניס ליה לשוגג ור' יודא איפכא ס"ל דבדאורייתא דעביד איסור חמור קנסינן שוגג אטו מזיד ובמידי דרבנן לא קניס לשוגג והדר פריך לר"מ מהמתני' המעשר והמטביל כלים דמידי דרבנן נינהו ולא קניס ליה לשוגג דסתם מתני' ר"מ היא ומשני לה דשאני הכא דגברא לתקוני ולטהורי מאני קמכוין ואנן ליקום וליקנסיה והדר פריך אליבא דר' יהודה דס"ל דבדרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד מהאי ברייתא דנפלו ונתפצעו וכו' דקניס ר' יהודה לשוגג ומשני דהתם היינו טעמיה דר' יהודה משום דאתי לאיערומי ולמימר שוגג הייתי והשתא למאי דנתבאר מן הסוגיא במאי דפליגי ר"מ ור"י בענין קנסו שוגג אטו מזיד ע"כ לומר דלר' יהודה קניס נמי לשוגג דהמעשר והמטביל כלים דאע"ג דלא קניס במידי דרבנן מ"מ כל היכא דאיכא למיחש לאיערומי קניס הוא אף במידי דרבנן והרי מעשר ומטביל דמיא ממש למפצע האגוזים בשוגג וקניס ר' יהודה וא"כ ה"ה במעשר ומטביל כלים דלא אשכחן בהדיא לסברת ר' יודה בדינים אלו אלא דמסתברא דכך ס"ל לר' יודא בדין דמעשר ומטביל כלים כמו דס"ל בהאי דערלה דהא מיהת איכא למיחש לאיערומי וליכא למימר דאפשר דר' יודא מודה בהו מטעמא דגברא לתקוני ולטהורי מאני קמיכוין ולית לן למיקנסיה דהא ליתא דהאי דיחויא לא מדחי לה אלא אליבא דר"מ וכן נראה מדעת רש"י ז"ל שכתב גבי הא דמשני לעיל על דפריך מברייתא דם שנטמא וזרקו בשוגג וכו' גברא לכפורי מכוין ואנן ניקום וניקנסיה וה"ה דהוה מצי לשנויי הא מני ר' יהודה היא וכו' דמשמע דלר' יהודה לא ס"ל כהני. שינויי והדרינן לסברת ר' יהודה במקום דאיכא למיחש לאיערומי לפי זה יתבארו דברי הרמב"ם בענין חלוקי דינים אלו שהוזכרו דבמבשל בשבת פסק כר' יהודה כמ"ש בפ"ו מהלכ' שבת בהלכה כ"ג וזה מבואר דר"מ ור"י הלכה כר"י וכך הוא דעת רוב הגאונים ז"ל כמו שהביא הה"מ ולר' יהודה מבואר הוא מהסוגיא הנזכרת דס"ל דבמידי דרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד וא"כ לכאורה צריך טעם על מה שפסק הרמב"ם בענין שארי דינים דמידי דרבנן וזה דבדיני דמתני' המעשר והמטביל כלים פסק דלא קנסינן ליה לשוגג כמ"ש בזה בפכ"ג מהלכ' שבת בהלכה ח' גבי המטביל כלים בשבת בשוגג ישתמש בהן מיד וכן בהלכה ט' בהמגביה תרומות ומעשרות בשוגג יאכל מה שהתקין וזה הוא כסברת ר' יהודה דבמידי דרבנן לא קנסינן שוגג אטו מזיד והא אכתי איכא למיחש לאיערומי לסברת ר' יהודה אלא דבמה שפסק בפי"ו מהמ"א בהאי ענינא דערלה דהאי ברייתא נפלו ונתפצעו בזה ניחא הכל דכתב שם בהלכה י"א לדינא דברייתא נתפצעו אגוזים אלו שנאסרו כולן מפני אגוז ערלה שביניהן וכו' הרי אלו יעלו באחד ומאתים וכו' וזהו דינא דהך ברייתא נפלו ונתפצעו ולא כמה שציין הכ"מ למתני' דפ"ג דערלה דהתם בנתפצעו בתחילה מיירי וקמ"ל דבטלה חשיבותן ובזה כ"ע מודים אלא בנפלו ונאסר הכל ואח"כ נתפצעו כדכתב הוא ז"ל ופלוגתא היא בברייתא דלעיל ולפי הגירסא דברייתא שהובאה בהסוגיא דלעיל דר"י מחמיר הוא בשוגג והוא ז"ל פסק בזה כר' יוסי דברייתא דהלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודה דס"ל בשוגג יעלו וא"כ לא חייש לאיערומי וה"ה במעשר ומטביל כלים ומתוך מה שהזכרנו נתבארו חלוקי דינים בכל עניני דשייך למיקנס שוגג אטו מזיד ובמקום דלא שייכא למיקנסיה ונתבאר ג"כ הטעם במה שפסק גבי גדיש שלא לוקט תחתיו דקנסינן שוגג אטו מזיד כמה דאמר בהאי תלמודא בריש פ"ה דפאה ובדין נטל מקצת הפאה וירקה על השאר דפ"ב דפאה לא פסק כהאי תלמודא דקניס גם התם שוגג אטו מזיד ובמה שנתבאר ניחא דשיטתא דהאי תלמודא לא ס"ל לחלק בין מידי דאורייתא לדרבנן בזה והוא ז"ל פסק כר' יהודה דדוקא במידי דאורייתא קנסינן שוגג אטו מזיד אבל במידי דרבנן לא קנסינן וההיא דלעיל דפ"ב דפאה גזל מפני דרכי שלום הוא ולא קנסינן ואפי' במקום דאיכא למיחש לאיערומי לא קנסינן לשוגג בדרבנן וכר' יוסי כמו שנתבאר ודע דבענין האי ברייתא דנפלו ונתפצעו מביאין התוס' שם גי' דהאי תלמודא ויתבאר שם במקומו בס"ד:
בציבורא כר' יוחנן הסנדלר. ובבבלי חולין פ"ק (דף טו) לא גריס הכי אלא כי הוה מורי לתלמידיה מורי להו כר"מ וכי הוה דריש בפירקא דריש כר' יהודה מפני עמי הארץ ולפיכך פסקו הגאונים והרי"ף והרמב"ם ז"ל כר' יהודה משום דהאידנא נפישי עמי הארץ כדכתב הרשב"א ז"ל בחידושי חולין ומסיים שם ולר' יוחנן הסנדלר לא חיישינן דאפי' בפירקא לא דריש רב כותיה והלכך ליתא כלל. ולגי' דהאי תלמודא היה נראה דסובר הש"ס בהאי דקאמר דרב דריש בפרקא כר' יוחנן הסנדלר אלא דמשמע דלא סמיך הש"ס אהא דהרי ר"ש בר ברסנא קאמר דרב היה מחמיר טפי והורה כר' ישמעאל דהתוספתא ואפ"ה קאמר בתר הכי דבעון מר' יוחנן ואמר אני אין לי אלא משנה וכר"מ כמו שזכרתי בדיבור דלעיל והגאונים הכריעו כדקאמר התם דרב דריש בפירקא כר' יהודה ואע"ג דרב ור"י קיי"ל כר' יוחנן מ"מ כיון דלא הוזכרו דברי ר' יוחנן בש"ס דילן בהדיא בענין זה לא סמכו אדהכא ועוד דמשמע מדברי ר' יוחנן בפ' מרובה (דף עא) דמוקי להאי ברייתא גנב וטבח בשבת וכו' בטובח ע"י אחר וחכמים דפטרי ר"ש הוא דס"ל כר' יוחנן הסנדלר דמעשה שבת אסור באכילה והויא לה שחיטה שאינה ראויה וזהו דלא כהלכתא דהא קיי"ל בהא דבטובח ע"י אחר מתחייב המשלח בתשלומי ד' וה' כדכתב הרמב"ם בזה בפ"ג מהלכת גניבה בהלכ' ו' ואין להאריך כאן: