מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ב:א:טז
Mareh HaPanim on Yerushalmi Terumos 2:1:16 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 2:1:16) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי פנחס בעא קומי ר' יסא עד כדון וכו'. כדפרישית דמשמע מהבעיא שלו דאליבא דר' יודה היא דקמיבעיא ליה דאי להת"ק דמיקל בשוגג א"כ מאי האי דמספקא ליה דילמא ע"כ לא קאמר אלא בשוגג שכסבור שהוא טהור אבל אם היה יודע שהוא טמא וכסבור מותר לתרום וכו' מהו דלפ"ז בעיא היא אם אומר מותר שוגג הוא ולקולא והוה קשיא מאי קא מיבעיא ליה וליפשוט ממתני' דהניזקין דאומר מותר שוגג הוא בתרומה ולקולא דהכי פשיט ליה התם בהאי תלמודא אמתני' בהלכה ה' שם המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ובעי נמי שם עד כדון כסבור שהוא חולין היה יודע שהיא תרומה וכסבור מותר לטמותה מהו נשמעינה מן הדא הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מה אנן קיימין אם כסבור שהוא חולין ויש פיגול בחולין בתמיה אלא כן אנן קיימין ביודע בהן שהוא קודש וכסבור לומר שמותר לפגל בקודש והכא ביודע שהיא תרומה וסבור לומר מותר לטמותה אלמא אומר מותר שוגג הוא לפטורא וה"נ כן אבל אי האי בעיא קאי אליבא דר' יודא דמחמיר בשוגג אם היה יודע בו בתחלה שפיר קמיבעיא ליה דאימא אם אומר מותר לא מחמיר ביה ר' יהודה מכיון דלא שייך ביה היה יודע בו בתחלה דמאי איכפת שהיה יודע שהוא טמא אם היה סבור שמותר להפריש מן הטמא על הטהור דבסתם שוגג שייך הוא להחמיר ביה דכיון שהיה יודע שהוא טמא היה לו ליזהר ולא לבוא לידי כך כ"א היה לו לתרום ממנו בעצמו עליו שלא יבוא לתרום ממנו על הטהור והשתא מדהשיב לו ר' יסא יאות רבי סבר כר' יודא וכדפרישית בפנים דנראה מדבריך דקמיבעיא לך אליבא דר' יודא ויאות הוא אם רבי דקבע לדבריו במתני' ס"ל בגופא דדינא כר' יודא שמעינן מיהת דהלכה כר' יודא בגופא דדינא דהא קאמר שפיר הוא דרבי ס"ל כר' יודא ולפיכך פסק הרמב"ם בחיבורו בפ"ה בהלכה ח' כר' יהודה וחזר בו ממ"ש בפירוש המשנה ובענין פירושא דשוגג כתב הוא ז"ל אם ידע בטומאה ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד וכן בתרומת מעשר וטעמו מדבעי הכא ומספקא ליה בהא הכריע האי ספיקא לחומרא ול"ק מההיא דתרומה בפ' הנזקין דשאני התם דהא מסקינן כר' יוחנן שם דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק ובדין הוא דאפי' מזיד פטור אלא משום קנס וא"כ כל היכא דשוגג הוא לא שייך למיקנסיה ואומר מותר כשאר שוגג הוא אבל הכא אומר מותר כמזיד הוא דלא אמרו אומר מותר שוגג הוא אלא לענין חיוב בקרבן כדמוכח מהאי דפרק כלל גדול וכבר בארתי מזה בכמה מקומות בחיבוריי ועיין בריש מס' הוריות ועיין לקמן רפ"ח ד"ה רבי חגיי שאל וכו' תמצא עוד יותר מבואר מה דשייך לענין אומר מותר ע"ש: