מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות ב:א:טו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Terumos 2:1:15 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 2:1:15) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג תרומתו תרומה. כתב הר"ש דמדאורייתא שרי והא דכתיב תתן לו ולא לאורו הא אמרינן בפ' כל שעה דה"מ דלא היתה לה שעת הכושר וכו' וכ"כ הר"ב וכך הם דברי הרמב"ם בפי' המשנה שכתב בתנאי שיהא זה דבר הטמא שהיתה לו שעת הכושר ואח"כ נטמא אבל אם היה נטמא קודם שתגמר מלאכתו ולא בא לעונת המעשרות אפי' בשוגג אין תרומתו תרומה. אבל בחיבורו חזר בו דבפ"ה בהלכה ח' שכתב דין הזה סתם דבריו וכתב ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ולא הצריך שהיתה לה שעת הכושר. והנני מבאר לך טעמו שחזר בו והוא נלמד ממסקנת הסוגיות מכמה מקומות בש"ס ואגב יתבאר ג"כ דין הכשר טומאה לדעתו ז"ל בחיבורו שנלמד מכמה מקומות. בפרק כל שעה (דף לב) תניא האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן התשלומין ומדמי עצים דברי ר"ע ריב"נ מחייב א"ל ר"ע לריב"נ וכי מה הנאה יש לכהן בה א"ל ר' יוחנן ב"נ ומה הנאה יש לאוכל תרומה טמאה בשאר כל ימות השנה שמשלם א"ל לא אם אמרת בתרומה טמאה שכן יש לו היתר הסקה תאמר בזה שאין בו אף היתר הסקה וכו' בד"א במפריש תרומה והחמיצה אבל במפריש תרומת חמץ ד"ה אינה קדושה וכו' והמסקנא התם דר"ע וריב"נ כ"ע ס"ל דחמץ בפסח אסור בהנאה ובהא פליגי ר"ע ס"ל לפי דמים משלם וזה אין לו דמים וריב"נ וס"ל לפי מדה משלם ובזה פסק הרמב"ם כר"ע דהלכתא כותיה דמתני' דהתם דמיתוקמא דלא כהלכתא אי כר"י הגלילי דס"ל חמץ מותר בהנאה כדאוקי לעיל או דנוקמי מתני' כריב"ן דלפי מדה משלם ולית הלכתא כותיה לגבי ר"ע ובזה סרה תלונת הראב"ד בפ"ט בהלכה ו' ולא נאריך בזה דמבואר פיסקיה דהרמב"ם גבי תרומת תמץ וכאן לא באנו אלא לענין הדין דמשנתינו דלא מצאתי ביאור לזה. ואמרינן לקמן שם (דף לג) על הא דקתני דאם הפריש תרומת חמץ אף לר' יוחנן בן נורי אינה קדושה מנה"מ אר"נ בר יצחק תתן לו ולא לאורו מתיב רב הונא בריה דרב יהושע אין תורמין מן הטמא וכו' בשוגג תרומתו תרומה ואמאי לימא לו ולא לאורו ל"ק התם היה לו שעת הכושר הכא לא היתה לו שעת הכושר וכו' והנה כל זה אליבא דר' יוחנן בן נורי היא דאי לר"ע אפי' במפריש תרומה והחמיצה לאו כלום הוא ואין אנו צריכין להך טעמא דלו ולא לאורו וצריך שתדע דלמאי דאמרינן בפ' במה מדליקין (דף כה) גבי שמן שריפה בי"ט הוא דאסור הא בחול ש"ד מ"ט אמר רב כשם שמצוה וכו' ואמרה תורה בשעת ביעורה תהני ממנה והיכן אמרה תורה מדרב נחמן א"ר אבהו ואני הנה נתתי לך וכו' בשתי תרומות הכתוב מדבר וכו' רנב"י אמר דכתיב תתן לו ולא לאורו מכלל דבת אורו היא והנ"מ בין הני תרתי דרשות אה היתה טמאה מעיקרא כגון שנטמא הדגן כולו אם צריך להפריש התרומה ממנו וליתנו לכהן דלהך דרשה תתן לו ולאורו א"צ להפריש דמעיקרא לשריפה קאי ודמיא להפריש תרומת חמץ וכדיהיב רנב"י הכא לטעמא דריב"נ אבל להך דרשה דרב נחמן בר אבוה אפי' הוא טמא כולו צריך להפריש ממנו תרומה וליתנה לכהן להדלקה ולהסקה וזה מבואר בהא דקאמר שלך תהא וכו' והשתא נימא דלכאורה היה כאן מקום לטעון דאימא לענין תרומה טמאה ס"ל לר"ע נמי כדרשת רנב"י דלו ולא לאורו אבל הא בלא"ה ליתא דהך דרשה דרנב"י לא קיימא למסקנא והעיקר כדר"נ אמר רבה בר אבוה כדמוכחא הסוגיא דפ' הערל (דף ע"ד) דמייתי התם כמו דמייתי בפ' במה מדליקין בענין תרומה טמאה שניתנה להסקה ולהדלקה ומייתי מעיקרא מדר' אבהו א"ר יוחנן לא בערתי ממני בטמא ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמא וכו' ושקיל וטרי התם בענין בעיא דרב ששת אם ערל אסור במעשר שני עד דמסיק דאף ר' יצחק ס"ל דערל אסור במעשר וכו' תלתא ממנו כתיבי בפסח וכו' תלתא ממנו כתיבי במעשר וכו' ואכתי מופנה מצד אחד הוא ולמ"ד למדין ומשיבין מאי איכא למימר. והכי קיי"ל כרבנן דר' ישמעאל בפ"ג דנדה (דף כב) ומסיק הך דר' אבהו דלעיל מדר"נ אמר רבה בר אבוה נפקא דכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר א' טהורה וא' טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסקה תחת תבשילך והשתא למאי דקיי"ל ערל אסור במעשר וקיי"ל דמופנה מצד א' למדין ומשיבין ע"כ דאתינן לדרשת דר"נ אמר רבה בר אבוה כי היכי דאייתר לן ממנו גבי מעשר לג"ש וכן מביא הרמב"ם להך דרשה בפ"ב בהלכה י"ד וכתב התרומה לכהן בין טהורה בין טמאה אפי' נטמאה הדגן או התירוש כולו קודם שיפריש ה"ז חייב להפריש ממנו תרומה בטומאה וליתנו לכהן שנאמר ואני נתתי לך את משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה וכו' ולכאורה צריך טעם מנין לו זה אפי' נטמא כולו קודם שיפריש התרומה אלא הרי זה כבא ללמד ונמצא למד דמכיון דלמדין אנו מהכתוב הזה דתרומה טמאה ניתנה להסקה ולהדלקה כמסקנת הש"ס דיבמות א"כ ממילא איתרבי אפי' להתרומה שהופרשה מהטמא שנטמא מקודם דהא בשתי תרומות הכתוב מדבר וכמו דהטהורה ניתנה לו לאכילה לעולם כך הטמאה ניתנה לו להסקה ולהדלקה לעולם וזהו דלא כדרשת דרב נחמן בר יצחק בשבת ובפסחים אלא דאפילו היא אינה אלא לאורה ולא היתה לה שעת הכושר כלל ניתנה היא לכהן והשתא מוכרח הוא דהך סוגיא דפסחים דמשני לחלק בין היתה לו שעת הכושר או לא לאו דהלכתא היא ולא אזלא אלא אליבא דר"י בן נורי ולפי דרשות דרב נחמן בר יצחק בענין תרומה טמאה וזכינו מזה דהני תרתי דרשות אליבא דתנאי הוו דלר' יוחנן בן נורי ע"כ דס"ל כדרשת רנב"י ולר"ע דלא ס"ל כדרשיה וכטעמיה דהא אפילו היכא שלא היתה לה שעת הכושר כלל צריך מיהת ליתנה לכהן להסקה ולהדלקה והא דקאמר ד"ה אינה קדושה לענין חיוב תשלומין לזר היא ובתרומת חמץ דאינה להסקה כדאיתא בהך ברייתא דפרק כל שעה אבל כל היכא דחזיא להסקה ולהדלקה נהי דלריב"נ למאי דמחלק גבי תרומת חמץ ע"כ דאתינן לדרשת רנב"י דלו ולא לאורו אבל לר"ע ודאי לא ס"ל אלא כהאי דרשה דר"נ בר אבוה וכדקיימא המסקנא בסוגיא דיבמות ונקטינן מהא דמעתה נתבאר לן לתרתי מילי חדא דלפי הך מסקנא דסוגיא דיבמות א"כ ניתנה התרומ' טמאה לשריפה לעולם אפי' בטמאה מעיקרא היכא דמותרת בהנאה וחזיא להסקה או להדלקה והיינו כר"ע דאילו לריב"ן כדרשיה דרב נחמן בר יצחק הוא דס"ל ויצטרך לנו זה לביאור דין דשמן שריפה בפ"ב דשבת ואידך דלמדנו מזה דלעולם מן הטהור על הטמא תרומתו תרומה בדיעבד שהרי צריך הוא ליתנה לכהן ונתבאר לן מזה טעמיה דהרמב"ם דחזר בו בחיבורו ממ"ש בפירושו בדין דמשנתינו וכמ"ש בהדיא בפ"ב שהבאתי דאפי' לא היתה לו שעת הכושר צריך שיתן התרומה טמאה לכהן וא"כ לעולם מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה אם הוא בשוגג לענין הפרשה על הטהור וכדי שלא להאריך הרבה במקום אחד אציג דין הכשר טומאה במקום אחר במה שנתברר לן מכמה מקומות ולפי דעתו בחיבורו שהוא ג"כ נגד דעתו בפירושו ותמצא זה לקמן בפ"ב דחלה בס"ד וע"ש בהלכה ב' ד"ה ר' חייא בשם ר' יוחנן דברי הכל היא:
תני א"ר יודן בד"א בתרומה גדולה וכו'. כן פסק הרמב"ם בדין זה בפ"ד דתרומות בהלכה י"ט ומיהו צריך טעם למה שהשמיט להסיפא דהתוספתא וכדמייתי לה הכא דאם היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת אינה שלום ונראה דהוא ז"ל חש לקושיית ר' בא בר ממל דמותיב על האי טעמא דיהודה ברבי דיהיב להסיפא כמבואר בפנים דאף דהדר מפרק לה לא חש להאי פירוקא דהא איכא למידק עלה דמאי מכניסו לחמורה איכא הכא אם אמרינן דאין תרומתו תרומה א"כ יחזור ויתרום על הטבל תרומה אחרת וע"כ דמיפרך האי פירוקא דמאי אמרת במזיד דאין תרומתו תרומה ונימא נמי הכי דמבריחו את מן הקלה וכו'. אלא דליתא כדאמרן וא"כ הדרינן למאי דמתיב ר' בא ממתני' דהאי טעמא ליתא שלא עלתה על דעתו וכו' וחיישינן שמא היה דעתו להקדים להתרומת מעשר ולעולם תרומת מעשר תרומה היא: