מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ח:ג:ד

תיפתר בששחטו אחר. האי תלמודא לשיטתיה אזיל אליבא דר' יוחנן כדגרסינן בפ' ד' מיתות הלכה י' דפליגי חזקיה ור' יוחנן דר' יוחנן ס"ל טובח ע"י אחר פטור כדפרישית התם ומכאן מוכרח האי פירושא בהדיא וע"ש ד"ה טבח ולא מכר ומשום זה לא רציתי לפרש דהאי אחר דקאמר שותפו הוא ושחטו שלא מדעתו דבכה"ג פטור מתשלומי ד' וה' כדאמרי' התם במה שהבאתי לקמן דבהדיא אמר בסנהדרין שם לר' יוחנן הכי. אבל בבבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ו ע"ב דפריך נמי על מילתיה דר' יוחנן בטענת גנב ממתני' דהכא ומשני התם שינויי אחריני דבטובח ע"י אחר לא מצי לשנויי דהא ר' יוחנן דהתם קאמר בהדיא בפ' מרובה דף ע"א דבטובח ע"י אחר מיחייב כדקי"ל דבטביחה אמרינן שליח לדבר עבירה. וזה א' מחליפין של הש"ס בסברת אמוראי. והתם משנה לה בחד משינויי בשעמד בדין וכדרבא צא תן לו וכו' והכא לא שייך האי שינוייא למאי דמדייק הש"ס מסיפא דמתני' דבגנב עצמו מיירי ודינא דרבא גם בגנב עצמו הוא כדאמר במרובה. ומיהו לא שייכא להך דיוקא ושינויא דהכא ולמאי דבארתי בפנים מיתוקמא שפיר המסקנא דכר' יוחנן קי"ל וכן בהא דנשבע ואח"כ אכלו ולא קי"ל בהא כרב הונא דפ' כל הנשבעין כמ"ש שם ומתבאר הכל לפי המסקנא כמבואר בפנים ואף דמתוך הסוגיא דפ' הגוזל בהא דרב הונא אמר רב מתבאר דלא אמר רב התם אלא בטענת אבד אבל בשבועת דמחייב כפל לא קני בהאי שבועה מ"מ פירשתי הסוגיא דהכא במה דקאמר דאיכא למיטעי גם בזה כמבואר. ומתוך הביאור הסוגיא נתבאר ג"כ טעמא דהאי ש"ס דגריס במתני' גבי אחד מן השוק משביעך וכו'. והתוס' קיימו להגי' במתני' מההיא דהגוזל דף ק"ח ע"א ע"ש דגרסי נמי הודה מעצמו וכו' ומשום סיפא הוא דנקט לה. ומיהו למאי דנתבאר בפנים אף דלא גריס האי ש"ס במתני' בסיפא הודה וכו' מ"מ שפיר נמי מתפרשא דקמ"ל דהכא אף שנשבע אינו מתחייב אלא בכפל ופטור הוא מן החומש אפי' אם יודה אח"כ כמו שנתבאר לעיל: