מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ח:ג:ב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shevuos 8:3:2 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shevuot 8:3:2) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →טענו טענת אבד וכו'. כבר בארתי מזה בריש פ' מרובה בענין דאמרינן התם דממעטינן טענת אבד מכפל מקראי והיוצא מזה לתנאי דפליגי בפירושא דקראי כדאיתא בסוגיא דהתם ועיין מ"ש שם בס"ד:
בין עד שלא באו עדים בין משבאו העדים. וכן פסק הרמב"ם ז"ל דלעולם מביא קרבן על הודאתו ואפי' הודה אחר שבאו העדים שכך כתב בפ"ו מהל' גזילה הל' ח' אין הנשבע על כפירת ממון משלם חומש עד שיודה מעצמו אבל אם באו עדים והוא עומד בכפירתו משלם הקרן בלבד על פי העדים ואינו משלם את החומש שהחומש עם הקרבן לכפרה הם באים ואינו מביאים אלא על עצמו. הרי שכתב והוא עומד בכפירתו אבל אם הודה אפי' לאחר שבאו עדים מביא קרבן וחומש שהעיקר בדין הזה דהודאת עצמו בעינן לעולם בין בטענת אבד בין בטענת כפל וכדכתב בריש פ"ד דגניבה דאינו מביא אשם על פי עדים על שבועתו. אלא דבטענת אבד דאין כאן כפל אם הודה כל היכא שהודה ואפי' לאחר שבאו עדים מביא הוא קרבן וחומש וכדברי התוספתא ותלמוד ערוך דהכא וכדקאמר בהדיא ג"כ לקמן בברייתא דר' זירא וכך הם דבריו ז"ל בפי' המשנה בטענת אבד. כשהודה מאליו. אבל אם העידו עליו בזה והוא כופר אינו חייב חומש ולא אשם ובטענת גנב כתב ואם הודה מאליו משלם קרן וחומש ואשם דהתם הוא דבעינן שיודה מאליו בלי עדים ומשום חומש הוא ולאשמעינן דכל היכא דמשלם כפל אינו חייב בחומש כדלקמו ומש"ה יש לתמוה על מה שכתב רש"י ז"ל במתני' בטענת אבד ואם הודה מעצמו שלא באו עדים וכו' וכן נמשך הר"ב אחריו והבאתי דבריו בפי' המשנה וזהו שלא כדברי התוספתא וש"ס ערוך דהכא. ועיין מה שכתבתי בריש פרק שבועת הפקדון:
טענו טענת גנב וכו'. סיפא זו דהתוספתא מייתי לה בבבלי פ' מרובה דף ס"ה ע"א דמייתי לה התם לסיועי לרב דאמר קרן כעין שגנב וכפל כשעת העמדה בדין מדברי ר' יעקב ומשום דלא סלקא אדעתין לפרש דבריו דהכפל עולה לו אם אינן שוין הכפל עם החומש ודחי לה רבא התם לסייעתא דרב אלא דמשכחת לה שנשבע וחזר ונשבע וכו' והכל על הקרן דהשתא שוין הן הכפל וחומש. ומשמע מסוגיא דהתם דבענין אחר לא מצינן לפרש דברי ר' יעקב דעכ"פ בעינן שיהא החומש והכפל שוין זה עם זה ואם אינם שוין בהא לא קאמר ר' יעקב והלכך דחיק רבא לפרושי בכה"ג ולא בגוונא אחריתא. וע"פ זה פירשתי להא דהכא בפנים כעין דרבא דהתם. מיהו דברי ר' יעקב דהכא דקאמר הרי מצינו חומש בלא אשם מתפרשין בדוחק לפי פי' זה. והיה נראה לפרש הא דהכא בענין אחר דאמרו לו איכן מצינו אשם בלא חומש דלדבריך אין זה מביא חומש ואע"פ כן מביא הוא אשם והתורה הקפידה שיביא חומש עם האשם אמר להן והרי הנשבע וחוזר ונשבע וכו' כלומר שנשבע על החומש וחזר ונשבע עליו וכדתנן בפ' הגוזל קמא דנותן חומש על חומש עד שיתמעט פחות משוה פרוטה והשתא הרי מצינו אשם בלא חומש דהא אם נתמעט פחות משוה פרוטה שוב אינו מוסיף חומש על זה דאינו ממון ונהי דמדינא גם אשם אינו מביא על שבועה אחרונה זו דהא ודאי על פחות מפרוטה אינו מביא לא אשם ולא חומש כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' גזילה וכן כתב בהדיא לענין אשם בסוף פ"ז מהל' שבועות מ"מ מצינו למימר לר' יעקב הכי דהא אשם כבר נתחייב הוא משבועות הראשונות קודם שנתמעט מפרוטה ובאלו ודאי מביא גם חומש עמהן אלא דשבועה האחרונה היא בלתי חומש וקסבר רבי יעקב דמ"מ נתחייב אשם בכפירתו מכיון שנראה מחמת כפירת ממון כ"א חומש הוא דלא שייך בה. ולא נאריך להביא ראיות לזה הואיל ואינם לדינא. דהא הלכה כחכמים דהתם דלעולם אינו משלם חומש כשמתחייב בכפל בין שוין הן ובין אינן שוין וכדבר אחר דהכא. ומיהו למאי דמוכרח מהאי פירושא דדבר אחר דס"ל כחכמים דתוספתא כמו שהבאתי בפנים ומוכרח מדר' זירא דלקמן וזהו כר"ש בן יוחאי דהתם דמוסיף דאף אשם אינו מביא כשמשלם כפל והיינו חכמים דתוספתא ובהא לאו דהלכתא היא אלא כחכמים דהתם. אלא דלמדנו מהאי ברייתא דר' זירא דס"ל ג"כ כהאי ברייתא דבטענת אבד הודאה דלאחר שבאו עדים הוי הודאה לענין קרבן כמבואר בדיבור דלעיל: