מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ח:ג:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shevuos 8:3:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shevuot 8:3:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →אינו חייב אלא לאחר שבועה. וזה מבואר בריש פ' מרובה. ובהיוצא מזה נתבאר במה שכתבתי שם:
טענו טענת אבד ונשבע לו ואח"כ טענו טענת גנב וכו'. דברי ר' יוחנן מבואר בבבלי בפ' הגוזל קמא דף ק"ז ע"ב והמסקנא דטעמא הואיל ויצא ידי הבעלים בשבועה הראשונה וכדמסיק ג"כ ר' לא הכא לקמן וכדפרישית לפי הגירסא אין תימר אפילו בעומדת מחלפה שיטתיה דר' יוחנן וכו' וזה מוכרח הוא וכדמשמע נמי מסוגיא דהתם דבעי למיפשט בעיא דר' זירא דבעי כדהכא מההיא דטענו טענת אבד וכו' דר' יוחנן דוקא עומדת על אבוסו קאמר אבל שלח בו יד קנאו ופטור מכפל ודחי לה דמהא ליכא למישמע מינה דשאני התם הואיל ויצא ידי הבעלים וכו' וכדדחי ר' לא הכא שהוא כיוצא וידוייו בשבועה וא"כ בשלח בו יד איכא למימר דמחייב בכפל אבל לפי האמת בשלח יד פטור מכפל כדאמר רב ששת התם לקמן וקמה למסקנא ומטעמא דבהדיא אמרינן בפ' המפקיד דף מ"א דבשלח בו יד קמה ליה ברשותיה להתחייב באונסה וכמה שהבאתי מזה לעיל סוף הלכה א' גבי רועה וכו' וא"כ לא שייך להתחייב בכפל משום גניבה דכשלו היא וכן פסק הרמב"ם ז"ל לשניהם בפ"ד מהל' גניבה לההיא דרב ששת בהל' ב' ולההיא דר' יוחנן בהל' ה' וע"ש ומה דפרישית בפנים בענין שבועת ביטוי דאינו מתחייב בה אלא היכא דליכא חיובא משום שבועת הפקדון אע"ג דהאי דרשה דלאחת בענין שבועת העדות אתמר התם בדף כ"ה ע"ב וכן הרמב"ם ז"ל הביא לזה בפרק ט' מהל' שבועות הלכה י"ד גבי שבועת עדות מ"מ האי דינא גם בשבועת הפקדון איתא כמו שתמצא בדבריו בפ"ז ובפ"ח מדיני שבועת הפקדון דלעולם ליכא חיובא דשבועת ביטוי היכא דאיכא חיובא משום שבועת הפקדון והכי מוכחא מהתם בסוף מכלתין ע"ש:
אינו חייב עד שיכפור בבית דין וכו'. מהכא משמע דאם נתחייב שבועה בב"ד ונשבע חוץ לב"ד מחייבת שבועה זו בכפל דלא ממעט אלא בקופץ ונשבע בתחלה חוץ לב"ד אבל לא משמע הכי מסוגית הבבלי שם דף ק"ו ע"א גבי הא דרב הונא אמר רב שהובא לעיל דשקיל וטרי אליביה וקאמר התם בפשיטות גבי לצדדין קתני וכו' כדפי' רש"י ז"ל דנתחייב שבועה בב"ד ונשבע חוץ לב"ד לא קנייה הך שבועה ובקפץ ונשבע משמע מהתם דאפי' בב"ד לא מהניא למיקני וכל זה לרב הוא לענין קנייה בטענת אבד ויש ללמוד אם הוי שבועה לחייבו בכפל בטענת נגנב אלא דלמאי דדחי לה רבא התם הא דקאמר לצדדין קתני איכא למימר דתו לא איתברר לן הך דינא בפשיטות דאם חייבוהו ב"ד לישבע ונשבע חוץ לב"ד דלא מחייב כפילא וכן לא איתברר לן השתא מסוגיא דהתם דבקפץ ונשבע לא מהני אפי' בב"ד לענין לחייבו בכפל. ועיין במה שדקדק הה"מ שם בהל' ו' במה שלא זכר הרמב"ם ז"ל מדין קפץ ונשבע בב"ד. ובגיטין דף ל"ה ע"א אמרינן מודה רב בקופצת ולשי' רש"י ז"ל התם מהני שבועה זו והכי משמע מהאי תלמודא בפ"ד דגיטין הלכה ג' אם נשבעה נשבעה וכבר כתבתי שם דאין דעת ר"ת ז"ל כן הביאו הרשב"א ז"ל בחידושיו שם ומביא ראיה מההיא דהגוזל וכל זה אליבא דרב גופיה הוא:
תיפתר בשנשבע לו ואח"כ טבחו. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בריש פ"ד מהלכות גניבה ואם טבח ומכר אחר שנשבע וכו' משום דלא משכחת לה בטוען טענת גנב בענין אחר דאם קודם שנשבע פטור נמי מכפל כיון ששלח בו יד למאי דפסק כרב ששת ונתבאר לעיל בד"ה טענו טענת אבד וכ"כ התוס' בדף ק"ז ע"ב ד"ה ושלח בו יד פטור דצ"ל שאכלו לאחר שבועה וכמבואר הכא בהדיא ושינוייא דתלמידוי דר"ח שינויא דחיקא לא הביא הוא ז"ל לזה:
כסומכוס דאמר אע"פ שאין גניבה יש טביחה ומכירה. דברי סומכוס בברייתא הובאה בבבלי פ' מרובה דף ע"ה ע"ב דקאמר התם גבי היו שנים מעידין שגנב ושנים מעידין שטבח ומכר והוזמו עדי גניבה הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל ומפרש לה האי ש"ס דאהאי בבא קאי דברי סומכוס אלמא דאית ליה יש טביחה ומכירה בלא גניבה. והתם דחי לה בפשיטות דלא מצינן לפרש דברי סומכוס ארישא דכי לית ליה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכיון דאין גניבה אין טביחה ומפרש לה שם בגוונא אחרינא. ולמאי דקאמר שמואל הכא וכדפרישית דלא צריכין לאוקמי המתני' כסומכוס איכא למימר דסומכוס נמי בהא מודי להו לרבנן דאם אין גניבה אין טביחה כדקאמר התם בפשיטות. ודברי שמואל דהכא היינו כדאמר התם לעיל דמודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. ודברי ר"ל דהכא לס"א דפרישית בפנים היינו כר' יוחנן דהתם וכדקי"ל דהיכא דבהודאתו יש בה ממש שנתחייב עצמו בקרן אפי' אח"כ באו עדים פטור מן הקנס ומזה נלמד לדיני' דר' זירא בעידי אונסין וכדפרישית אליבא דרבנן: