מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים ה:א:ט
Mareh HaPanim on Yerushalmi Pesachim 5:1:9 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:9) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →אית תניי תני דם תמיד וכו' והקטרת לפסח ופסח להטבת הנרות וכו'. לכאורה לא שייך האי כדי שיקרבו נסכי תמיד עמו אלא לתנא קדמייתא שהפסח הוא מיד אחר אבריו של תמיד לפי שהפסח אין לו נסכים כדתנן בפ"ט דמנחות. וכדי שנסכי התמיד יקרבו בשעת הקרבת הפסח. ומיהו נראה דשפיר קאי על תנא בתרא דיהיב טעמא דפסח קודם להטבת הנרות כדי לסמוך הקרבתו בכל מה דאפשר אחר איבריו של תמיד ויקרבו נסכי תמיד שהן אחר החביתין בזמן הקרבת הפסח. וטעמא דהקטורת קודם לפסח להאי תנא משום יאוחר דבר הוא דבקטורת לא כתיב אלא בין הערבם בלבד. ובענין זה שוה הוא לגי' הברייתא השנייה בבבלי דף נ"ט דקאמר ותניא כי קושין וכו'. אלא דהאי תנא בגי' הבבלי מקדים ג"כ נרות לפסח משום יאוחר דבר. ונראה דפליגי הני נוסחאות מתחלפות בהאי ברייתא בתרייתא בקושיא ופירוקא דהתם דמקשי עלה והא כתיב אותו גבי נרות. וכדדריש לעיל אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד דכתיב אותו וכו'. ומשני האי אותו מיבעי ליה למעוטי עבודה שבפנים ומאי ניהו קטורת וכו' והאי תנא בתרא דהכא לא ס"ל כלימוד הס"ד דהואיל דכתיב ובהעלות אהרן וכו' כי היכי דאיצטרך אותו לכך אלא אותו למעוטי פסח והלכך מאחר הוא נרות אחר הפסח. וטעמא כדי שיקרבו נסכי תמיד עמו דקאמר להוסיף בטעם הוא ולחזק סברא דדרשא דיליה. והרמב"ם ז"ל פסק בפ"א מהל' קרבן פסח בהל' ד' כהאי תנא בתרא וכפי גי' דהתם ומשום יאוחר דבר וכדמסיק התם:
אינו מביא אשם. הכא לא איצטריך לשנויי אלא דטעמא משום דעשה דפסח שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה. והתם בדף הנזכר לר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דס"ל אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה כן דפריך ומאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה. ומשני רב חסדא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה ופריך והאיכא אשם וכו'. וקשיא לי מאי דוחק' להאי שנוייא שקרב אשמו ועוד דיחוקי דאבתרא הא במצורע עסקינן. ול"ק גבי מצורע מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה וכדאמרינן בשלהי חולין לענין טהרת מצורע דאי לאו דכתב קרא שלח תשלח ה"א דדחי אפי' לעשה ול"ת דשילוח הקן. ולכאורה קושיא היא אלא דתליא אי. אמרינן דמצורע מותר בתשמיש המטה מיד אחר תגלחת שנייה קודם שמביא כפרת קרבנותיו. וא"כ אין כאן גדול השלום דנימא דדחי עשה דידיה לעשה דהשלמה. והכי משמע מסידור דינו בפ' י"ד דנגעים או אי אמרינן דכשנאסר בימי ספרו לא הותר עד אחר כפרת קרבנותיו. ובמקום אחר הארכתי בזה: