מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים ה:א:ז
Mareh HaPanim on Yerushalmi Pesachim 5:1:7 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Pesachim 5:1:7) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי ירמיה בעי מה חמית מימר ערב מאוחר או נימר ערב מוקדם. לפי הך דר' ירמיה דהכא קשיא לן האי קושיא דידיה אדהש"ס דילן דלא דריש בדף נט ע"א אלא יאוחר דבר שנא' בו בערב ובין הערבים וכו'. ולא כדשני ר' ירמיה יאוחר דבר שנא' בין הערבים כבוא השמש וכו'. והיינו מטעמא דלא מצינן למידרש הכי לפי סוגית הש"ס דילן דגריס בפ"ק דברכות דף ט' בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל וכו'. ובין לר"א ובין לר' יהושע דרשינן התם כבוא השמש על זמן התחלת אכילתו. והשתא קשיא דמנא לן דהאי בערב מאוחר דילמא מוקדם הוא ויקדים הפסח לתמיד דהא ע"כ הש"ס דילן אע"ג דלקושטא דמילתא לא ס"ל הך היקישא מכי ינטו צללי ערב כהא דהכא מיהת הא ע"כ ס"ל דאיכא למימר לכאן ולכאן כמו שביארתי זה בריש פרקין דאלת"ה קשיא ליכתוב גבי פסח בערב תרי זימני ואנא ידענא דיאוחר. אלא ע"כ דהוה מצינן למיטעי וכו' כדלעיל וא"כ השתא מנא לן באמת דליאוחר דבר הוא דאתא דילמא איפכא דליוקדם הוא דאתא וכדיוקיה דר' ירמיה. ולישב קושיא זו ע"כ דאתינן לטעמא אחרינא וזהו מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תמידין ומוספין בהל' ג' בתמיד של בין הערבים ולמה היה מאחרין אותו שתי שעות אחר זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים ושל צבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם לתמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות ע"כ. ונלאו כל המפרשים ליתן טעם לדבריו להאי דפסח דתיפוק ליה דיאוחר דבר דרשינן ולמה ליה האי טעמא. ולדרכינו ניחא שהוא ז"ל ראה בעיא דר' ירמיה דהכא וקשיא ליה לקושטא דמילתא אהאי דרשא דהש"ס דילן דמנא לן למידחי עשה דהשלמה בע"פ. ואי מיאוחר דבר בלחוד קשיא דילמא איפכא דלמוקדם הוא דאתא ואתה מקיים שניהן עשה דהשלמה ופסח בזמנו. ועל כרחך דהיינו טעמא משום שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בב' שעות. והיינו משם שהפסח היה נשחט בשלש כתות כדיליף מקרא ולכל כת וכת צריך שעה לשחיטתו והקרבתו כתנא דמתני'. וא"כ מהאי טעמא גופיה הוא דדרשינן יאוחר דבר מבערב ולא ליוקדם דבר זהו הנלע"ד נכון לדבריו ז"ל:
מתניתא מסייעא לר' ירמיה וכו' כדפרישית דבהא היא דמסייע ליה ברייתא קדמייתא דדריש בערב אתה זובח וכו'. וא"כ משמעות בערב מוקדם הוא ואלו לתנא בתרא בערב אתה אוכל מאוחר הוא מיהו הא דדריש כבוא השמש אתה אוכל לא אתיא כשינוייא דר' ירמיה דקאמר יאוחר דבר שנא' בו בין הערבים כבוא השמש וכו' וא"כ לדידיה כבוא השמש על זמן זביחה נאמר שיהא סמוך לבוא השמש ומאוחר לתמיד והיה צ"ל דאמתניתא בתרייתא הוא דקאמר דמסייעא לר' ירמיה. וזהו כשנוייא דידיה. ואיך שיהיה מ"מ שיטת הש"ס הבבלי ס"ל דכבוא השמש לא קאי אלא על זמן אכילה כדגרסינן בפ"ק דברכות שזכרתי בדבור דלעיל דבין לר"א בין לר' יהושע דהתם דרשי בערב אתה זובח וכבוא השמש אתה אוכל. ולא פליגי אלא עד מתי מותר לאכול דר"א דרש מועד צאתך מארץ מצרים אתה שורף דהיינו בחצות שאין זמן אכילתו אלא עד תצות וכר"א בן עזריה דהתם. ור' יהושע דריש עד מתי אתה אוכל והילך עד מועד צאתך מארץ מצרים שהיא שעת חפזון דישראל בבוקר וכר"ע. ואם כן לכ"ע לא נפקא לן יאוחר דבר אלא מדכתיב גביה בערב ובין הערבים וקושיא דר' ירמיה במקומה עומדת אימא בערב מוקדם הוא. ועל כרחך דצריכין להאי טעמא לפי שאי אפשר בענין אחר כמבואר בדבור דלעיל. טעמיה דהדין תנייה כדי ליתן חצי שעה בין כל כת וכת. כדפרישית שמחלק שעה ומחצה ביניהם וליתן שיעור חצי שעה לזמן שחיטה והקרבה לכל כת וכת. ואע"ג דמודה האי תנא דזמן הקרבה של תמיד שעה אחת הוא כדתני איהו גופיה בכל יום ויום תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה ס"ל לחלק בין תמיד לפסח. ומשום דזמן הקרבת התמיד בעי טפי דאית ביה הקטר איבריו מלבד אימוריו ונתוח אחר הפשטו ובפסח דלית ביה אלא הקטר אימוריו סגי בחצי שעה להקרבתו ותנא דמתני' לא מחלק אלא כל הקרבה של קרבן שעה אחת לשהייתו בעינן. וא"כ ג' שעות עכ"פ להקרבת הפסח של כל ישראל הוא דבעינן שעה לכל כת וכת. וזהו שכתב הרמב"ם שא"א שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות. וטעמו וההכרח לזה כבר נתבאר לעיל ועיין בד"ה ר' ירמיה בעי ובדבור שאחריו: