מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים ד:א:ו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kilayim 4:1:6 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:6) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם. כתב הר"ב ואפי' אין שם אלא שש אמות מרחיק ד"א וזורע את המותר וזהו דברי הר"ש והרא"ש כתב שמנה אמות ולא נאריך בהבנת דברים הללו וכתב התי"ט ל' הרמב"ם בפ"ז ד"א ומחצה ר"ל דאף שאין שם אלא ד"א ומחצה מרחיק הד"א וזורע את המחצה שכך כתב הרמב"ם שם בהלכה י"ד דבמקום דאין דין מחול הכרם למאי דקיי"ל דלא כר"י כגון שהיה הגדר פחות מעשרה טפחים וכו' אפי' היה בין הגפנים ובין המחיצה ד"א ומחצה זורע את חצי האמה וא"כ מינה דלר"י דאמר בין הכרם להגדר אין לו דין מחול ודיינינן המקום שהוא יותר מד"א כגדר וזורע שם עד הגדר וזהו הפי' העיקר לדברי ר"י כך היה אפשר לפרש דבריו לכאורה אלא דנראה דכוורתו היה להביא ל' הרמב"ם שגם כן הוא בהכרח שיהיה ד' אמות ומחצה לר' יהודה כעין אלו הדעות לפי סברתם וזה ודאי אינו דהרמב"ם לא כתב אלא בלשון אפי' היה בין הגפנים וכו' וא"כ אם נלמד לדעת ר' יהודה ממ"ש הרמב"ם לדעת החכמים אין לפרש לדברי ר' יהודה אלא כך דהמקום הפנוי אין לו דין מחול אלא דשייך להגדר הוא מה שהוא יותר מד' אמות כדפרישית ומרחיק ד"א מהגפנים וזורע הכל לפי מה שהוא שם ומ"ש הר"ב עוד ובירושלמי מוכיח וכו' כגון דכרם של צד זה שורותיה ממזרח למערב וכו' זהו ג"כ דרך הר"ש לפרש כן ועיין בדיבור דלקמן תמצא פי' האמתי וא"א לפרש כפירושם כאשר תראה מבואר לפניך:
הדא דתימר בשאין הכרתים מכוונים וכו'. הר"ש הביא לזה ופי' כשאין שורות של הכרמים שוות זו לזו כגון כרם שבצד זה של המחול שורותיה מן המזרח למערב ושבצד אחד מצפון לדרום וכו' ואין טעם לפי' הזה והרא"ש הובא בהג"ה שם רצה ליתן טעם דאותן הנטועין מזרח ומערב א"צ ד"א לעבודת הכרם כי הוא המוליך המחרישה והשוורים לבצור בין שורות הכרם אבל הנטועות צפון ודרום צריכות ד' אמות להפך המחרישה וזה בלתי מובן דמי מכריחו להפך המחרישה מכרם לכרם יוליך המחרישה אחר כך גם כן להכרם השני בין השורות ועוד בר מן דין דלפ"ז לא היה צריך להרחיק משום כרם שיש בין השורות ד"א מפני שיכול להוליך המחרישה והשוורים בין השורות וזה דבר שא"א לאמרו שהרי סתם כרם נטוע הוא על ארבע ארבע אמות כדמוכרח ממתני' ה' דפרק דלקמן וכן בכל המכילתין שנינו כן ובכ"מ צריך להרחיק ד' אמות כדי עבודת הכרם מהנקרא כרם וא"צ להאריך בזה. והנה זה ל' התוספתא בפ"ג מענין זה על הא דמיירי שם מכרם הנטוע שתים כנגד שתים וא' יוצא זנב כוורת מכוון ונוף אינו מכוון ה"ז כרם נוף מכוון וכוורת אין מכוון ה"ז אינו כרם וכן הביא לזה הרמב"ם ז"ל בפ"ז בהל' י' על הדין דלעיל ששנינו בפ' דלקמן כרם שנטוע בערבוביא אם יש בו לכוון שתים כנגד ג' ה"ז כרם וכו' היו העיקרים מכוונים והנוף אינו מכוון ה"ז כרם וכו' ואם כן הרי מבואר לפניך פי' המכוון דקא"ר יונה הכא דבשהכרתים והיינו העקרים של כרם זה ושל כרם שבצדו מכוונים הם אז נחשב בין הכרמים כבתוך הכרם לדון בו דין קרחת ויאסר עד ט"ז אבל בשאין הכרתים מכוונים ובהכי מיירי לר' יהודה אינו נחשב לכרם אחד דאפי' בתוך הכרם עצמו אם הוא בערבוביא צריך שיהיו העיקרים מכוונים שנוכל לכוון בו שתים כנגד שלש ומכל שכן בין הכרמים להחשיבו למקום הפנוי כבתוך הכרם אחד ולדון בו דין קרחת הכרם זהו פי' המוכרח בענין זה ואין לנו בסדר השורות כלום יהיו נטועים שני הכרמים ממזרח למערב או שניהם מצפון לדרום לא איכפת לן מידי בזה כי אם שיהו העקרים של כרם זה ושל כרם שבצדו מכוונים זה כנגד זה עד שנוכל לכוון משניהם שתים כנגד ג' מכוונים אז נידונים הן ככרם אחד לענין מקום הנחרב בתוך אמצע שניהם להיות לזה דין קרחת הכרם לר' יהודה: