מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים ד:א:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Kilayim 4:1:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Kilayim 4:1:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים · free full Hebrew text
Open in the reader →לא סוף דבר גדר אלא אפי' עשה פסין וכו'. מצינן לפרש דהאי לא סוף דבר לא קאי אלא לענין שהגדר הוי הפסק בין הכרם לזרעים דבהא לא בעינן שיהא הגדר כולו במלואו אלא אפי' נפרצו בו פרצות אם אינן מרובין על העומד מותר כדתנן לקמן וא"כ ה"ה בפסין שאין ביניהן ג"ט ואפי' מחיצת הקנים הדין הוא כך כדתנינן שם אבל לענין דין מחול הכרם בהא ודאי בעינן שיהא הגדר שלם ושיהא גובהו עשרה ורחבו ארבעה וזה למדנו מדאמרינן בפ' כל גגות (דף צג) להך טעמא דפרישית במתני' דהני ד"א דלגבי גדר כיון דלא מזדרען אפקורי מפקר להו וכדפירש"י ז"ל שם דחייש לזרען כדי שלא יתקלקל הכותל וכו' והכי אמרינן בפ"ב דב"ב והיינו להא דתנינן התם מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אא"כ הרחיק ממנו ד"א וכדמפרש התם טעמא משום דוושא ובכותל גינה חיישינן לעולם לזה כדקאמר שם (ומ"ש הפירש"י בעירובין שם לציין המתני' מרחיקין את הזרעים וכו' אגב שיטפא הוא דבזה בג"ט סגי) וכיון שכן הוא צריך שיהא כותל ממש ורחבו ד"ט משא"כ לענין הפסק בין הכרם לזרעים א"צ אלא שיהא גבהו י"ט ורחבו אפי' כל שהו הוי מחיצה להפסיק וכדתנן נמי לעיל בפ"ב גבי הפסק הגדר בין מיני הזרעים וכדדייקא לישנא דמתני' שם וכן הכא דלא קתני גבי גדר כ"א גובה עשרה טפחים וגבי חריץ שהוא דבר עמוק ואינו נראה הוא דתנינן העומק י"ט והרוחב ארבעה וכך הם דברי הרמב"ם באלו הדינים בפ"ז דכלאים דגבי מחול הכרם בהל' י"ד הצריך שיהא גבהו י"ט ורוחב ד' אבל לענין הפסק בין הכרם לזרעים שהביא שם בהלכה דלקמן לא כתב אלא גובה י"ט גבי גדר וגבי חריץ הוא שכתב העומק י"ט והרוחב ד' ע"ש שדקדק וכתב כל' המשנה ומזה תראה דמ"ש התי"ט במתני' דלקמן איזהו גדר וכו' ורחב ד' וציין לעיל בפ"ב וסיים וכתב ולהרמב"ם בפ"ז מהל' כלאים ורחב ד' קאי נמי אגדר וכו' שלא בדקדוק הוא דהרמב"ם לא כתב בן כ"א לענין דין מחול הכרם ושלא כדברי הר"ב דדעתו אף לענין הפסק כן ודעת הרמב"ם לענין הפסק בין כרם לזרעים לא בעינן רחב ד' אלא הדין הוא כמו בהפסק לבין ב' מיני זרעים שכתב לעיל בפ"ג בהלט"ו דגובה י"ט הוא דבעינן ולא רחב ד' ובמחול הכרם דבעינן גם רחב ד' כבר בארתי מהיכן הוא דלמד לומר כן מההיא דעירובין דלעיל וכן היה נראה גם מהסוגיא דהכא דבעינן מחיצה ממש לענין דין מחול הכרם וזה מדקאמר לקמן גבי בעיא דלא איפשטא אפי' קמה וכו' ואתיא וכו' כמבואר בפנים וא"כ נקטינן לחומרא וקאמר עלה סברין מימר וכו' וכדפרישית בפנים ויתבאר עוד בדיבור דלקמן ומכל הלין שמעינן דלענין דין מחול הכרם מחיצה מעליית' בעינן שיהא גובהה י"ט ורחבה ד' ומיהו מסוגיא דהאי ש"ס משמע מהלכה דלקמן דלא בעי הגדר שיהא שלם גם בדין דמחול הכרם וע"ש ד"ה הדא אמרה ומ"ש הכ"מ בענין מחול הכרם דאפשר דהיינו מדתניא בתוספתא העושה מחיצה לכרם גבוה י' ורחב ד' בטל ד' אמות שבכרם ומפרש רבינו בטל ד"א שנתבטל ממנו דין ד"א ונותנין לו [דין] מחול ומשמע הא אם פחותה מגבוה י' ומרוחב ד' סגי בד' אמות והך תוספתא בריש פ"ד היא ובמ"כ אין פי' התוספתא כן ומעולם לא פירשה הרמב"ם כזה שהרי מסיים בסיפא דהתוספתא העושה מחיצה לגפן עמוקה עשרה (הך עמוקה ט"ס הוא וצ"ל גבוה) ורחבה ארבעה בטל ששה טפחים שבגפן ולפי' הכ"מ מה נעשה בהסיפא וכי גפן יחידית שייכא לדין דמחול אלא פי' התוספתא היה נראה דכך הוא דלענין הרחק מהכרם ומגפן יחידית מיירי ואדלעיל דהתם קאי דקתני ר"ג ובית דינו התקינו שיהו מרחיקין ד"א מעיקר גפנים לגדר. ופי' שהתקינו להחמיר בגדר המפסיק בין הכרם לזרעים דמדינא מותר לסמוך הגפנים להגדר מכאן וכן הזרעים בצדו מכאן והן התקינו שאפי' כן ירחיק ד"א מעיקר גפנים ולגדר כלומר דשם יעשה הגדר ואז יסמוך הזרעי' מצד האחר להגדר או שימדוד הד' אמות של ההרחק מעיקר הגפנים לגדר (וכך מובן הפי' מדברי הרמב"ם בפי' המשנה במתני' דלקמן איזהו גדר ר"ל הגדר המפריש וכו' אבל אמרו בגמ' ר"ג וב"ד התקינו שיהו מרחיקין ד' אמות מן הגפנים לגדר ע"ש אבל בחיבורו לא פסק לדינא כהאי דר"ג ובית דינו) ועלה קאמר דאם עשה המחיצה וגדר הכרם גבוה י' ורחב ד' בטל ד"א שבכרם כלומר שמיעט מקום הד"א שמרחיקין מהכרם בהרחב ארבעה שעשה דא"צ שיהא הגדר רחב ד' ואפי' למ"ד דבגדר המפסיק סומכין מכאן ומכאן לא בעינן רחב ד' אלא דלר"ג וב"ד שהתקינו שיהו מודדין הד' אמות מעיקר הגפנים א"כ מיעטן למקום הד' אמות וכן בגפן יחידית להו' טפחים מיהו לקושטא דמילתא כך היא דלמאי דפסק הרמב"ם בסוף פ"ז דגפן יחידית שהיתה מוקפת גדר וכו' לא יזרע בכל המחיצה ואע"פ שהרחיק ששה וכו' א"כ זהו שאמרו דביטל ו"ט וכו' וכן ברישא בכרם וזהו פי' התוספתא ולא שייך ענין זה כלל וכלל לדין דמחול הכרם אלא דמ"ש הרמב"ם בגדר מחול הכרם שצריך שיהא גבוה י' ורחב ד' מבואר הוא כדאמרן דנלמד מההיא דעירובין דמחיצה מעלייתא בעינן לענין חומרת מחול הכרם הא בפחות מכאן אין לה דין מחיצה שתאסור המחול עד י"ב אמות אלא מרחיק מהכרם ד' אמות וזורע עד המחיצה ועיין עוד בדיבור דלקמן:
סברין מימר האיסור נעשה מחיצה ליאסר. כדפרישית ודמיא להא דשנינו בתוספתא פ"ג ומייתי לה בבבלי עירובין שם יש במחיצת הכרם להקל ולהחמיר וכו' ולהחמיר כיצד היה משוך מן הכותל אחת עשרה אמה לא יביא זרע לשם שאלמלא אין מחיצה מרחיק ד"א וזורע וה"נ אמרינן להאי דסברין מימר בקמה כמבואר בפנים והרמב"ם לא פסק כסברת דסברין מימר ולא הביא לזה כלל ומהאי טעמא גופה שנתבאר בדיבור דלעיל דבעינן גבי מחול הכרם דתהוי מחיצה מעלייתא כמו שזכרתי שם דמוכרח הוא מש"פ דילן ומהאי ברייתא נמי שמעינן הכי דקתני כותל ומחיצה מעלייתא וא"כ בקמה לא שייך לומר דנעשית מחיצה ליאסר דהרי אפי' בגדר גבוה י"ט ואינו רחב ד' א"צ להרחיק כ"א ד"א מהגפנים וזורע עד הגדר: