מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין א:א:ג

וייבא כהדא כתב על נכסיו לשני בני אדם כאחת. משמע מסוגיא דהכא דמדמי הך דינא להאי פלוגתא דר' יוחנן ור"ל ולר' יוחנן דקאמר מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה ה"נ בעבד מתוך שלא קנה הנכסים שהרי לא נתקיים בחותמיו עצמו נמי לא קנה ור"ל דס"ל כשרין לזה ופסולין לזה ס"ל נמי דנכסים לא קנה אבל הוא עצמו קנה ובבבלי דף ח' גבי פלוגתא דאביי ורבא בהא בעבד שהביא גיטו וכתוב בו כל נכסיי קנויין לך דקאמר רבא עצמו קנה נכסים לא קנה כדמסיק התם דס"ל לרבא פלגינן דיבורא וכן פסק הרי"ף בפרקין דהלכתא כוותיה דרבא לגבי אביי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' עבדים והקשה הרשב"א ז"ל דא"כ אמאי פסקו בההיא כר' יוחנן דמאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה כדפסק הרמב"ם ז"ל בסוף פי"ד מהל' עדות וכמ"ש מזה לעיל בפ' אלמנה והא מהכא משמע דהא בהא תליא וכיון דקי"ל פלגינן דיבורא (והיינו בתרי גופי כדמסיק בפ' יש נוחלין דף קל"ד דבחד גופא לא פלגינן דיבורא ובתרי גופי פלגינן והכא נמי עבד ונכסי' תרי גופי נינהו כ"כ הר"ן ז"ל) א"כ נמי בההיא דהכותב כל נכסיו לשני בני אדם כוותי' דר"ל הוה לן למימר דכשרין לזה ופסולין לזה (וכן דעת רבינו אפרים מביאו הר"ן בפרק קמא דמכות וכן דעת רבינו האי גאון בתשובה ומביאו הטור ח"מ סי' נ"א) ותירץ שם בשם הרמב"ן ז"ל דהא דאמרינן הכא דאתייא כההיא דאתפלגון כו' לאו למימרא דהא בהא תליין פלוגתייהו אלא דה"ק מפלוגתייהו שמעינן להא דלר"ל דס"ל בההיא כשרים לזה ופסולין לזה ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מכ"ש דס"ל הכא דמתנה שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ולר' יוחנן דאמר התם מאחר שפסולין לזה פסולין לזה אפשר נמי דמודה הכא דעצמו קנה אע"פ שנכסי' לא קנה דפלגינן דיבורא ואיתא להא ואיתא להא עכ"ל הרשב"א. וצריך לפרש טעמא לר' יוחנן משום דס"ל בכותב כל נכסיו ביחד לשני בני אדם לאו כתרי גופי נינהו מכיון דהנכסים אינן מחולקין כעדות אחת היא ולא פלגינן דיבורא אבל בכותב נכסיו לעבדו אע"ג דלכאורה טפי מסתברא לומר דכגוף אחד הוא מ"מ הואיל והנכסים דבר אחד והעבד דבר אחר כתרי גופו חשבינן להו וכן נראה מדעת הרב בעל העיטור ז"ל הביאו הרשב"א שם אבל דעת הרא"ש ז"ל בסוף פ"ק דמכות דהא דקאמר הכא וייבא כהדא כו' היינו דתלייא בפלוגתייהו כדפרישית בפנים וכתב שם בשם רבינו יואל דרבא פליג אהאי תלמודא דמדמי להו אהדדי אלא דמודה ר' יוחנן בכותב כל נכסיו לעבדו דעצמו קנה נכסים לא קנה וטעמא דהתם גבי כותב נכסיו לשני בני אדם ביחד אמרינן מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה משום דאתי לאחלופי בשטרות דעלמא שלא אמרו קרוב כשר להעיד אבל בגט שיחרור לא חיישינן לאחלופי הואיל וצריך לומר בפ"נ ובפ"נ עכ"ל ואם דלענין האי דינא ליכא נ"מ בין פירוש הרמב"ן לפי' רבינו יואל דהא לב' הפירושים קי"ל כרבא בהא דעצמו קנה נכסים לא קנה וכן בההיא קי"ל כר' יותנן דהכא דמאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה וכמוסכם מרוב הפוסקים מ"מ נפקא לן מיהת בהא בדבר אחד לשני בני אדם. אם כתרי גופי הוי ופלגינן דיבורא או לא דלדעת הרמב"ן אע"ג דשני בני אדם הן כחד גופא חשיב להו הואיל והדבר א' כמבואר אבל לדעת רבינו יואל דלא פסיל בכותב כל נכסיו לשני בני אדם והן קרובין לזה וכשירין לזה אלא משום גזירה דאתי לאחלופי אבל בעלמא בכה"ג כתדי גופי מחשבינן להו ופלגינן דיבורא: