מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין א:א:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Gittin 1:1:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Gittin 1:1:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי גיטין · free full Hebrew text
Open in the reader →עד שיאמר בפני נכתב ביום כו'. עיין לעיל שכתבתי דאין שיטת ש"ס הבבלי כן:
מתנית' מסייע לר' יוחנן כל הגיטין כו'. בבבלי דף י"א גרסינן בעא מיניה ר"ל מרבי יוחנן עדים החתומים על הגט ושמותן כשמות העכו"ם מהו א"ל לא בא לידינו אלא ליקוס ולוס והכשרנו ודוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו אבל שמהתא אחרינא דשכיחי ישראל דמסקי בשמהתייהו לא איתיביה גיטין הבאין ממדינת הים ועדים חתומים עליהן אע"פ ששמותיהן. כשמות עכו"ם כשירין מפני שרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות העכו"ם התם כדקתני טעמא מפני שרוב ישראל שבח"ל שמותיהן כשמות העכו"ם ואיכא דאמרי כי מתניתא בעא מיניה ופשיט ליה ממתניתא ולפי פירוש רש"י ז"ל הבעיא היא בא"י אם להכשירו ע"י עדי מסירה וקא"ל ר' יוחנן לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס כלומר דדוקא בשמות מובהקין כאילו מכשרינן ע"י עדי מסורה משום דלא אתי למיסמך עלייהו. אבל בשמות שאין מובהקין אפי' ע"י עדי מסירה פסול משום דחיישינן דילמא אתי למיסמך עלייהו לחודייהו בלא עדי מסירה והקשה לו ר"ל מהברייתא דקתני סתמא אע"פ ששמותיהן כשם עכו"ם כשירין ומשמע אפי' בשמות שאין מובהקין ואפי' בלא עדי מסירה והשיב לו דדוקא בח"ל קאמר אבל בא"י דאין רוב שמותיהן כשם עכו"ם הילכך מספקינן דילמא עכו"ם נינהו ופסולין אפי' בעדי מסירה כרבנן דמתני' דלקמן הלכה ד' ע"כ לשיטת רש"י ז"ל. ומשמע מפירושו דהך מילתא כרבנן אתיא ור' יוחנן דהכשיר בשמות מובהקין בעדי מסירה אפי' לרבנן קאמר וכבר תמה הרשב"א ז"ל בחידושיו דהא לעיל אמרי' דר"ש הוא דמכשיר בשמות מובהקין אבל לרבנן אפילו בשמות מובהקין פסול גזירה אטו שאינן מובהקין אי נמי דגזרינן בשמות מובהקין גופייהו דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה והיכי אכשר ר' יוחנן בלוקוס ולוס משום דשמות מובהקין הך וע"ש שתירץ בדוחק משום דבכה"ג שהגט בא לפנינו ומספקא לן דילמא ישראלים נינהו כיון דשמות מובהקין הן דאיכא למימר דרובא לא סמכי עלייהו משום מיעוטא דאתי למיסמך עלייהו בכי הא דאיכא למימר נמי דילמא ישראלים נינהו כולי האי לא גזרינן ועיין במהרש"א שכתב ליישב פרש"י וחילק בין העכו"ם כאן ובין שאינם כאן דבכי הא אפי' רבנן מכשרי בשמות מובהקין משום דהוי כעין גזירה לגזירה שמות מובהקין משום שאין מובהקין ואין מובהקין גופא אם אין העכו"ם כאן דליכא למיחש למיסמך עלייהו אטו העכו"ם כאן והביא ראיה מדברי התוס' לעיל ד"ה לא נחלקו שכתבו שם קרוב לזה לרשב"ג וע"ש ואינו מוכרח כ"כ דהתוס' כתבו שם אע"פ דהוי כעין גזירה לגזירה מ"מ מיסתבר למקשה כיון דחיישינן כולי האי להא נמי הוי לן למיחש וכלומר דהא בלאו הכי ע"כ גזירה לגזירה איכא דגזרינן שמות מובהקין בעדי מסיר' אטו שאינן מובהקין ושאין מובהקין גופא גזרינן דילמא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה וכן נראה מפירש"י שם ד"ה אבל במקום שישראל חותמין וע"ש הרי דבמקום דבלאו הכי חיישינן כולי האי להא נמי חיישינן והתרצן שם נמי אית ליה האי סברא שהרי לא דחה אלא מטעמא שמא בשמא מיחלף אתרא באתרא לא מיחלף וע"ש וצ"ע לפירש"י ז"ל והתוס' שם פירשו לר"י בשיטה אחרת דכולה הך מילתא לר"ש אתיא ור' יוחנן לא הכשיר אלא בלוקוס ולוס דשמות מובהקין הן וכר"ש וכן היא שיטת הראב"ד הביאו הרא"ש ולכל הני פירושים הסוגיא בעדי מסירה מיתפר' אבל הרשב"ם ז"ל פירשה בענין אחר מביאו הרשב"א והרא"ש וז"ל בעא מיניה ר"ל כו' שמיעה זו יותר מארבעה לשונות ראיתי בה וכולן שיבוש דלא אתי ר' יוחנן ור"ל לקבוע הלכה כר"ש דמתני' ואין אדם יכול להעמידן ברם כך ראיתי לפרשה ושיטת רבינו חננאל כמוני בעא מיניה ר"ל מר"י עדים החתומים על הגט ושניותיהן כשמות העכו"ם מהו מי חיישינן שמא עכו"ם הם והשליח או הבעל לא דקדקו יפה והיו סבורין שישראל הם וטעו או שידעו שעכו"ם הן והחתימום במתכוין וטעו בין גט לשאר שטרות שחותמיהן עכו"ם שהן כשרין מי אזלינן בתר רוב שמות כאלו שהן עכו"ם ופסולין להאי גט כרבנן דמתני' דקי"ל כוותייהו או דילמא זיל בתר רוב גיטי ישראל דלא שכיחי להחתים עליהן עכו"ם ותלינן להו בישראל וכשר א"ל לא בא בידינו אלא גט שהיו חתומין עליו לוקוס ולוס והכשרנוהו דכיון דלא שכיחי ישראל בשמות הללו ודאי לא טעה השליח או הבעל להחתים אנשים כאלה שדומין בשמותם לעכו"ם עד שחקר ופשפש אחריהן ונודע לו שישראל הם והחתימום אבל שמהתא אחריני שדומין קצת לשמות ישראל שיכולין מכתיבי הגט לטעות בהן ולומר שישראל הם משום דשכיחי ישראל אחד מאלף דמסקי בשמהתייהו לא נכשירנו דחיישינן שמא טעו והחתימום בתורת ישראל עכ"ל והשתא לפי שיטת הרשב"ם סוגיא דהכא וסוגיא דהבבלי בחדא שיטתא קיימי ולא צריך לאוקמי בעדי מסירה אלא דעיקר הבעיא היא אם חוששין שמא טעו מכתיבי הגט וחתמו לעכו"ם בתורת ישראל ופסול אי נמי דצריך השליח שיכירן בשעת חתימתן ולהעיד בפנינו כדקאמר הכא והשיב לו בודאי צריך דאי לאו הכי פסול שהרי אנו רואין עכו"ם פסולין חתומים עליו וכלומר דחיישינן שמא עכו"ם הן ולא דקדקו יפה לחקור אחריהן כי אם דוקא בשמות מובהקין לא חיישינן דודאי ישראל הם והביא ראיה מהברייתא דדוקא בח"ל מכשרינן מפני שרובן כשמות העכו"ם והילכך לא חיישינן שמא עכו"ם הן אבל בא"י חיישינן כיון דליכא אלא א' מאלף דמסקי בשמהתייהו חיישינן שמא טעו להחתים לעכו"ם בתורת ישראל וכלישנא קמא דהבבלי דהבעיא היא בא"י ופשיט ליה התם כדקתני טעמא כו'. ויצא לנו עוד מזה שכתבנו דלשיטת הר"י והראב"ד דמפרשי הסוגיא אליבא דר"ש ע"כ דס"ל לר"ש להכשיר בשמות מובהקין בעדי מסירה אפי' בהדיוט דהרי הבעיא דר"ל לאו בערכאות מיירי והשיב לו ר"י דבשמות מובהקין כלוקוס ולוס כשר והיינו כפי האוקימתא בתרא דקאמר התם לעיל ואב"א סיפא אתאן לגיטי ממון וע"ש אבל לשיטת הרשב"ם דמילתא דר"י ור"ל אליבא דרבנן דמתני' מיתוקמא ובשמות מובהקין לעולם פסול ואפי' בעדי מסירה כי אם דוקא בגט שבא לפנינו ורואין אנו שמות מובהקין של עכו"ם חתומין בו כשר דודאי ישראלים הם דלא עבידי למיטעי בכה"ג וכך הוא מסקנת הפוסקים ועיין בטור סי' ק"ל ולר"ש דוקא בערכאות ובשמות מובהקין הוא דכשר אבל לא בהדיוט וכן מוכח מדלקמן הלכה ד' ועיין שם בד"ה הוי צורכא: