מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:י
Mareh HaPanim on Yerushalmi Demai 6:2:10 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Demai 6:2:10) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי · free full Hebrew text
Open in the reader →כהן שמכר שדה לישראל וא"ל על מנת שיהו המעשרות שלי וכו'. ברייתא זו היא המובאה בבבלי פ' המוכר את הבית (ד' סג) בן לוי שמכר שדה לישראל וכו' וזכרתי מזה בריש הלכה וכ"פ הרמב"ם בפ"ו שם בהל' יט. ובענין מה שהוקשו על דבריו דהא קיי"ל דעל מנת תנאה הוי ולא שיורא והוא בעצמו פסק כן בפ"ט מהל' בכורים בהלכה י"א בהתנה הכהן עמו שהוא שותף חוץ מן המתנות הרי המתנות לכהן וכו' דחוץ הוי שיורא אבל ע"מ תנאה הוי והואיל ולא שייר לו הכהן שותפות לא קנאן בתנאי זה והט"ז הניח זה בתימא בי"ד סוף סי' סא וכבר ישבתי זה בחבורי על סדר נזיקין בפ' איזהו נשך בהלכה ב' ד"ה על מנת שהמעשרות שלי ביארתי דדעתו ז"ל כדעת רבו הר"י מיגאש ז"ל הביאו הרמב"ן ז"ל בחידושי ב"ב שכתב לחלק בין דבר שבא לעולם לדשלב"ל דבמעשר שהוא דשלב"ל הלוקח גופי' מקנה לו המקום בעין יפה לשיור המעשר ובין דאמר חוץ ובין דאמר לו ע"מ שיורא הוי דכיון דתלו מקחו בזה ואם יבטל התנאי גם מקחו יהא בטל ולא קנה השדה משא"כ גבי מתנות דהתם דבר שבא לעולם הוא וקנה הלוקח מקחו אף שאין התנאי כלום וכדאמרי' בפ' הזרוע (דף קלד) ולפ"ז איכא למימר דלדעת הרמב"ם ג"כ בהבעל שדה ישראל היא ומתנה עם המקבל הכהן שיהו המעשרות שלו דהתנאי קיים ומטעם הנזכר וכדעת הרא"ש והטור בזה שזכרתי בדבור דלעיל אלא שלא ביאר בדבריו בהדיא כן:
לי ולבני ולי וליורשי וכו'. למאי דגריס הכא ולי וליורשי שפיר מדייק הוא מלישנא יתירא דאף ביורשין שאינן מדבר תורה המעשרות שלהן כדמסיק והרמב"ם העתיק הברייתא שם כמו שהובא' בבבלי שם ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו ומיהו י"ל דלאו דוקא לבנו וה"ה לאיזה יורש שלו ואפי' הוא יורש מדרבנן כמ"ש וכדפשיט הכא והכי משמע גבי פלוגתא דרשב"ג וחכמים בגיטין (דף עד) למ"ד לי אף ליורשי לאו דוקא בנו ה"ה לכל היורשים וא"כ ה"ה הכא אם פי' לי וליורשי דבזה כ"ע מודים וכדמשמע מדברי הפוסקי' שלמדו מההיא דגיטין לכל תנאי דלי ולא ליורשי הוא למאי דקיי"ל כחכמים דרשב"ג וא"כ אם פירש פירש וכמה שהביא הב"י בסי' ר"ט בשם הרמב"ן דמחלק בין דבר המסויים לשאינו מסויים וכגון באומר על מנת שדיוטא עליונה שלי וכיוצא בזה דבכה"ג לכ"ע אף שלא פירש לי וליורשי יורשין בניו זכותו אחריו וזה נלמד ג"כ מההיא דגיטין דדוקא בדבר שאינו מסויים כהאי דהתם פליגי רבנן עליה דרשב"ג ובמה שהניח הב"י בצ"ע על הרמב"ם במ"ש בפ"ג מהל' מכירה בהלכה ד' במכר אילן ושייר פירותיו לעצמו דבעין יפה שייר לעצמו ולא הזכיר מבניו אחריו דמשמע דלעולם ירשו בניו אחריו אע"פ שלא פירש והרי בפ"ו ממעשר כתב שדוקא אם פירש לו ולבניו ובכ"מ תירץ דשמא י"ל שסמך פה על מ"ש שם. ואין ספק שסמך ג"כ על מ"ש בהל' גירושין הלכה כ"ב בעל מנת שתתן לי מאתים זוז שאינה יכולה ליתן ליורשיו והרי כל עיקר דין התנאי בענין זה נלמד מההיא דגיטין כדאמרן: