מראה הפנים על תלמוד ירושלמי דמאי ו:ב:ח

פתר לה בתרומה שנפלה לו משל אבי אמו כהן. ובבבלי סוף פ' האיש מקדש מוקי לה בטבלים שנפלו לו מאבי אמו כהן דאי בתרומה פשיטא ומאי קמ"ל אבל בטבלים קמ"ל דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ועיין לעיל בפ"ד דפאה ד"ה המוכר את שדהו מה שנתבאר מענין מתנות שלא הורמו. תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו וכו'. והא קרקע לפניו וכו'. משמע דמדמי להו לענין שלא קנה אע"פ שאמר לו כן דהא באויר חורבה ודאי לא קני כדקאמר אויר חורבתו לא עשה כלום ופריך עלה ואיך אפשר וכו' וכלומר ומאי קמ"ל דלענין מאי מוכר לו האויר ומשני תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה וכו' והיינו כדי להוציא לשם זיזין וגזוזטראות כדפי' ולא קנה משום דאויר דבר שאין בו ממש הוא וכמ"ש הרמב"ם בדינים אלו בפכ"ב מהל' מכיר' בהלכה י"ג והטור חו"מ בסי' רי"ב ביאר להדיא כדברי הש"ס דהכא ומדברי הרא"ש שהביא כן בפ' המוכר את הבית והשתא הא דמסיים וכא באומר לו תלוש מן הקרקע וכו' נמי לא קנה ומשום דאין יכול להקנות לו דשלב"ל וכמדמי להו ברישא דלא עשה כלום כ"א דוקא לעצמו יכול הוא לשייר כדקאמר אלא מוכר לו שדה וכו' וכדפסקו הם ז"ל שם וזהו שרמזתי לעיל בריש הלכה דמשמע לענין דינא דלא מהני שיור למעשרות לחבירו משום דדשלב"ל הוא אלא דמדברי הרא"ש שם והביאו הטור בסוף סי' ר"ט דגבי תנאי מהני אף לדשלב"ל דאע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל מתנה הוא על דשלב"ל והיינו בתולה מקחו בהתנאי שאם לא יתקיים התנאי יהיה המקח בטל וכיוצא בזה כמבואר שם ולפ"ז גם במעשר כן שאפי' הישראל הוא בעל השדה ומתנה עם המקבל הכהן ולוי שיהו המעשרות שלהם התנאי קיים וזהו כדמשמע בריש הלכה והכא מיירי בלא תנאי כ"א שמוכר לו המעשרות שיבואו אח"כ דבהא הוא דלא קנה ומיהו בדעת הרמב"ם יש להסתפק דיש לדון מדלא הביא בפ"ו ממעשרות שום דין אחר בעניני תנאי המעשרות מהתוספתא ומהסוגיא כ"א דינא דמתני' ובעניני התנאי לא הביא כ"א בגוונא דהכהן הוא בעל השדה וא"כ י"ל דדוקא בכה"ג הוא דמהני אי משום דשיורי שייריה לעצמו מקום המעשר כמו שהוזכר בהלכה י"ט שם או משום דיכול לסלק עצמו מזכותו אף בדבר שלב"ל וזהו שהוזכ' שם בהלכה כ ישראל שקיבל שדה מכהן וכו' וזהו מוסכם לכ"ע כדמוכח מההיא דר"פ הכותב וכמה שזכרתי לעיל מזה ועיין עוד בדיבור דלקמן: