מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות ז:א:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Brachos 7:1:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Berakhot 7:1:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ברכות · free full Hebrew text
Open in the reader →שלשה שאכלו כאחת וביקש אחד מהן לילך לו. הרי"ף ז"ל הביא לזה עד אמר רב הונא תיפתר כרבי ישמעאל וכו' וביאר הוא ז"ל לפי פירושו וכמו שהעתקתי בפנים גם לסוגיא דהתם בענין זה דפליגי רב נחמן ורב ששת בדף מ"ו ע"א עד היכן ברכת הזימון וכו' דג"כ בענין זה מתפרש כדאמר הכא שאם אכלו שלשה והוצרך אחד מהן לצאת שיושב עד שיגמרו אותה ברכה ופליגי בה כדפליגי נמי הכא וכן בפי' הברייתות דמייתי התם תני חדא ברכת המזון שנים ושלשה ותניא אידך שלשה וארבעה ג"כ מתפרש על בני אדם לענין שישלימו לברכת המזון כולה וכבר הודו והסכימו לפי' הרי"ף בהא דהכא ובהא דהתם כל גדולי המפרשים ה"ר יונה והרשב"א והרא"ש ז"ל ובענין שרצו התוס' לפרש להא דעד היכן ברכת הזימון דקאי אדין אחד מפסיק לשנים דלעיל ולדעתם גם האי דהכא דקאמר וביקש א' מהן לילך לו מתפרש כמו כן כמו שסיימו שם וכפי' זה איתמר בירושלמי אבל הרא"ש הקשה על פירושם זה והעיקר דהכל מתבאר כפי' הרי"ף כמבואר בפנים. והרשב"א ז"ל אחר שהביא כל דברי הרי"ף סיים וכתב ולפי פי' זה הא דתני שלשה וארבעה הכין נמי מיתפרשא פעמים שברכת המזון עולה מג' מהן. ופעמים מארבעתן. והפירוש מחוור ועולה כהוגן אלא דקשה לי קצת למה לא תנינן שנים ושלשה וארבעה דבשלמא בברייתא קמייתא לא תני אחד ושנים ושלשה משום דאחד לאו חדושא הוא ולא תני אלא מאי דאית ביה חדושא דהיינו שנחלקת לשנים ושלשה אלא לאידך ברייתא מאי טעמא לא תני שנים ואי נימא דחדושא דרביעי אתא לאשמועינן דפליג אאידך ברייתא לא ליתני אלא ארבעה מברכין ברכת המזון עכ"ל הרשב"א. ויש לתרץ דקדוקו ז"ל דאי לא הוה תני אלא ארבעה ה"א דאתיא כהך תנא דס"ל הטוב ומטיב נמי דאורייתא היא כדבעי למידחי הכא תיפתר כר' ישמעאל וכו' וכן התם נמי כה"ג לסברת רב ששת והשתא למאי דקי"ל כהך מ"ד דברכת הזימון עד נברך וברכת הזן ברכה שניה וכו' וכדפסק שם הרי"ף הלכתא כרב נחמן וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה הלכ' ב' והטוב ומטיב לאו דאורייתא שפיר נוכל לומר דמהאי דיוקא גופיה דהרשב"א מוכרח כן דלענין מאי נקט בברייתא בתרייתא שלשה אלא דה"ק כמו אלו השלשה שמברכין ברכת המזון ומדאורייתא כך לפעמים ארבעה מברכין וג"כ הכל מדאורייתא וא"כ ברכת הזימון ממנין הברכות הן וכרב נחמן ולאפוקי ממ"ד הטוב והמטיב דאורייתא דא"כ ה' הוו ואי לא תני אלא ארבעה אתינן למטעי ולומר כמ"ד דס"ל דהטוב ומטיב נמי ממניינא הויא ולא ברכת הזימון ומיתורא דשלשה למדנו כדאמרן ודע דהרי"ף ז"ל לא העתיק הא דכתוב לפנינו אין תימר זו הזן את הכל קשיא אבל אין הכרח לזה ולמאי דנתבאר בפנים הכל ניחא ומ"ש הב"י בסוף סי' קצ"ד דהירושלמי כחולק בזה עם תלמודא דידן דהתם מתרץ האי ברייתא דשנים ושלשה אליבא דרב נחמן בפועלים עסקינן וכתב ואע"פ וכו' ע"ש ולאו דדייקא הוא דלא קאמר התם אלא דיכילנא לשנוייא לך הכי אבל לקושטא דמילתא פירוש הברייתות דהתם כדהכא ולפי פי' הרי"ף ז"ל: