מרחשת חלק ב תפ

עבדו שהשיור שהניח שייך בו עבדות וכן בעובר אם ירך אמו הוא חשוב שיור משום ששייך עבדות גם בהולד וכיון שעובר ירך אמו וכגופה חשוב הר"ז כמו שמשחרר חצי עבדו ואם עובר לאו ירך אמו הוא וגוף אחר הוא אף שמחובר בה לא חשוב שיור שאינו אלא כאלו דבוק בגופה חתיכת בשר בעלמא שאינו שייך לעבדות של האם אבל בבהמה שהשיור הוא בחומר שבה וכבשרה ולחד מ"ד בב"ק שם גם אם שייר קרניה הוי שיור ע"כ מיבעי לן כיון דמחובר הוא להאם חשוב שיור אף אם עובר לאו ירך אמו הוא כיון דמ"מ מחובר אצלה וחשוב כחתיכת בשר שלה

ג) אולם כ"ז במשחרר שפחה ומשייר עובר, אבל להיפך במשחרר עובר ומשייר שפחה דאין קיום להולד בלעדי אמו כ"ז שהוא בבטן אמו ולא תצוייר שום חיות כלל להעובר בלעדי האם אז ודאי אם משייר אמו חשוב שיור לגבי העובר גם בשחרור וע"כ שפיר פסק רבינו כאן אף אם עובר לאו ירך אמו שחשוב כמגוף השפחה ע"כ במשייר אמו הוי כמו שמשחרר חציו משא"כ להיפך באומר הרי את ב"ח וולדך עבד אין העובר שיור לגבי האם, ולא קשיא רישא לסיפא, וכיון דשיירו משוייר דעובר לאו ירך אמו הוא דבריו קיימין

ד) ומה שפסק רבינו דבכותב לשפחתו הרי את שפחה וולדך ב"ח דלא עשה ולא כלום משום דהוי כמשחרר חציו תיפוק לי' משום דאין העבד מקבל גט לחבירו מיד רבו שלו, כיון דלדידיה עובר לאו ירך אמו וכמו שמדייק בתמורה שם, לענ"ד לא קשיא דבגמ' תמורה שם דייק מדתני בברייתא האומר לשפחתו דמשמע בשמוסר לה הגט שחרור לשחרר את ולדה ע"כ שפיר מדייק דאם נאמר דעובר לאו ירך אמו הוא ונמצא דהעבד מקבל גט מיד רבו שלו לחבירו, משא"כ רבינו שכתב הכותב לשפחתו והיינו דקמ"ל יותר רבותא דרק שכתב בשטר כך אבל באמת זכה את השטר שחרור לא על ידה רק על ידי אחר וא"כ מצד שאין העבד מקבל גט מת"י רבו שלו לית כאן ע"כ כתב דמ"מ אינו שחרור דהוי כמשחרר חציו, וזה ברור

ה) ומה שהקשה הלח"מ שם על הראב"ד ז"ל שכתב דהא דאינו יכול לשחרר את העובר אף אם לאו ירך אמו הוא מטעם דהוי דבר שלא בא לעולם א"כ איך אמרו בגיטין ובתמורה שם דלמ"ד משחרר חציו קנה זכתה לו לענ"ד יש לומר משום דהגמ' שם ס"ל כמו דלמ"ד אדם מקנה דשלבל"ע הכ"נ מקנה לדשלבל"ע וכמו דס"ד בב"ב (קמ"א ב') ובכמה דוכתי וכיון דמוקמינן לה התם כרבי או כר"מ לפי הגירסא בתמורה שם ורבי הא ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע כדאיתא ביבמות (צ"ג א') ע"כ שפיר זכתה להעובר, משא"כ לדידן דקימ"ל המזכה לעובר לא קנה זולת בבנו שפיר כתב הראב"ד משום דהוי דשלבל"ע

ו) ולפמש"כ ניחא לי מה דקשה לכאורה למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא ובמשחרר שפחה ומשייר עוברה דבריו קיימין דמשמע דעד כאן לא נחלקו אלא במשייר עוברה אבל אם הי' משחרר שניהם כאחת אז כו"ע מודו דדבריו קיימין ובזה כו"ע לא פליגי, והא למ"ד עובר לאו ירך אמו הדבר הוא להיפך דהא אמרו בגיטין (מ"ב א') דאין שני עבדים משתחררין בשטר אחד וא"כ למ"ד עובר לאי ירך אמו הוא הוי שני עבדים ואיך משתחררין בשטר אחד, אולם לפמש"כ דבאמת האם חשוב שיור לגבי הולד גם למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא ואם שייר האם ולא שחררה ושחרר הולד הוי כמשחרר חציו וכיון דעדיין האם והולד קשורין זה בזה ואין שחרור הולד בלא האם מהני אין זה חשוב שני עבדים בשטר אחד כיון ששחרורן תלוי זה בזה מצד אחד

ו) ומה שהקשה הלח"מ לדידן דקימ"ל המזכה לעובר לא קנה א"כ אמאי אמר ר' יוחנן דזכתה הא זכוי לעובר לא מהני אלא בבנו, נלענ"ד ביישוב זה בהקדם דברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' גירושין שכתב דקטנה אינה יכולה לעשות שליח לקבלה מטעם דשליח לקבלה צריך עדים ואין מקבלין עדות על הקטנה יעו"ש והראב"ד ז"ל השיג עליו למאי הוצרך לטעם זה תיפוק ליה דאין שליחות לקטן ולקטנה בכה"ת כולה דאיש כתיב בפרשה ובאמת דברי הרמב"ם ז"ל מתמיהים דמאי הוצרך לבקש לו טעם אחר וכי כעורה זו משאר שליחות דקימ"ל אין שליחות לקטן ולקטנה

ח) והנראה בזה בעיקר דין שליחות האשה בגט, דהרמב"ם ז"ל הכריח דשאני דין שליחות באשה בגט משאר שליחות בכה"ת כולה לפמש"כ הרא"ש בנדרים (ע"ו) דבשמיעה לא שייך שליחות משום דבמידי דממילא לא שייך שליחות וכמו שהסביר זה הקצוה"ח סי' קפ"ג משום דאין גוף השליח נעשה לגוף המשלח ואין השליחות חלה רק על הפעולה ולא על הגוף יעו"ש, מעתה בשליחות לקבלה כיון דקימ"ל דונתן בעינן וטלי גיטך מע"ג קרקע לא עשה ולא כלום דעיקר הנתינה צריך להיות מצד הבעל ואין האשה צריכה לעשות כלום בפעולת הנתינה רק שהבעל צריך להניח תוך ידה את הגט, ועיקר הגירושין שצריך שהגט יהי' מונח בידה או בחצרה שהוא כידה, ויעוין גיטין (ע"ח) דערק לה חרציה ושלפי' וברא"ש שם, וכל פעולה מצדה מגרע כח הגירושין ופוסלם, וכיון שכן איך שייך בזה דין שליחות הא אין גוף השליח נעשה כגוף המשלח ומצד פעולת קבלת הגט אין כאן פעולה כלל, והיא קושיא עצומה לכאורה

ט) ולזה נראה לי דדין שליחות לקבלה בגט שונה הוא תכלית שינוי משאר שליחות דבגט אין השליחות הזאת מצד שליחות כמו בכה"ת כולה רק השליחות הזאת היא רק מתורת יד דהתורה אמרה דהאשה יכולה לעשות לה יד גם ע"י אחר אבל לא מצד שליחות כלל, והשליח הזה שמקבל הגט אין עליו תורת שליחות רק תורת יד יש על הקבלה הזאת והוי כמו ידה אריכתא ומה"ט באמת מצרכינן קרא בקידושין מ"א ושלחה מלמד שהאשה עושה שליח ולא ילפינן לה משליחות דאיש משום דאינו דומה דין שליחות דידה לדין שליחות דידיה, דשליחות דידה תורת יד יש על שליחות הזאת

י) ובזה מיושב קושית התוס' בגיטין (כ"א א') ד"ה אטו שכתבו וז"ל וא"ת רב שמי מאי קשיא ליה אטו לא ידע דשליחות מושלח ושלחה איתרבאי הא ברייתא היא בקידושין ומילתא דפשיטא היא לכו"ע יעו"ש ולפמש"כ לא קשיא מידי דהיינו באמת טעמו של רב שמי דגם שליחות גופא ג"כ אינו מתורת שליחות רק מטעם יד היא ושפיר פשיט רב שמי שם דמצינו שליחות דמדעתה איתא ומבעל כרחה ליתא דגם השליחות הזאת רק יד היא והרי מצינו יד דרק מדעתה הוי ולא בעל כרחה

יא) ונראה גם לאביי דס"ל התם אטו שליחות מידה איתרבאי מושלחה איתרבאי גם הוא סובר אף דהתורה רבתה אותו מצד שליחות מ"מ אחרי שהתורה רבתה אותה תורת יד עליה ולא תורת שליחות דאין תורת שליחות כלל בקבלת הגט וכמו שנתבאר, רק דאביי ס"ל דאין ללמוד חצר שנתרבה מקרא דונתן בידה משליחות שנתרבה מקרא דושלחה, אבל מ"מ גם אביי מודה דעל שליחות הזאת תורת יד עליה ולא תורת שליחות, ועפ"ז סרה ג"כ קושית התוס' שם באותו הדבור וז"ל: וא"ת בפ"ק דב"מ אמרינן דחצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות ובמציאה דזכות הוא לו קני אע"פ שאינו עומד בצד חצרו ולא הוי דומיא דיד דקני מכח שליחות דזכין לאדם שלא בפניו א"כ הכא דכתב לה שטר מתנה עליו אף דלא הוי דומיא דידה דמתנה ליתא בע"כ תתגרש מכח שליחות יעו"ש, ולפמש"כ הרי זה לא קשיא כלל דבגט לא שייך כלל תורת שליחות דכל שאינו מתורת יד שוב לא קנה מטעם שליחות כיון שאין כאן פעולה