מרחשת חלק ב תעז

שהוא בכור אין זו מיגו דחלק הבכור אינו יכול להנחיל לפשוט דהתורה אמרה לא יוכל לבכר) וע"ז משני בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן דכל שאינו ברשותו אינו יכול להנחיל וכמו בבכור שאינו נוטל מה שאינו ברשות האב בשעת מיתה וע"כ גם בשעה שבא להנחיל כיון שאין הנכסים ברשותו אינו יכול להנחיל דאז אם הי' מת לא הי' בכור נוטל פי שנים בנכסים הבאים לו לאחר מכאן לאחר מיתתו, וכמו דאמרו קל"א דאינו יכול להנחיל לדבר שלבל"ע, א"כ לא קשיא כלל דמעות שפיר יכול להקנות בתורת הנחלה דאם נפלו לו מעות בכור נוטל פי שנים וע"כ יכול ג"כ להנחיל, מכ"ז מבואר דכל שאינו בתורת בכורה אין בו ג"כ תורת הנחלה, לפ"ז לענ"ד בעובר שאביו מת טרם שנולד כיון דאמרו לקמן דבכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל חלק בכורה, וכיון שאין העובר זוכה בחלק בכורה בשנולד לאח"מ אביו ע"כ אינו ג"כ בתורת הנחלה ואין האב יכול להנחיל לבנו הנולד לאחר מיתתו, לפ"ז לא קשיא מידי, דקושית הגמ' דילמא ריוב"ב היא היינו דאמר אם תלד אשתי זכר וכו' דאיירי דנולד בחיי אביו טרם שמת וע"כ כיון דאיתא בתורת בכורה ישנו ג"כ בתורת הנחלה, אבל עובדא דרב הונא מיירי באופן שמת האב קודם שנולד הבן ואינו בתורת בכורה וכל שאינו בתורת בכורה אינו בתורת הנחלה, וגם לפי מה דפריך ולימא דריוב"ב היא וסבר כרי"ו דזוכה עובר בירושה וע"כ יכול להנחילו לא נצטרך לומר דרב הונא לית ליה דרי"ו דז"א דעובדא דרב הונא הוא בשנולד אחר מיתת האב א"כ אף דעובר יורש הוא מ"מ אינו יכול להנחילו משום שאינו בתורת בכורה, ודווקא בבת בין הבנות אף שאינו בתורת בכורה מ"מ יכול להנחיל היינו משום דאין כאן שינוי בהן כלל דכחה לא הורעה משאר הבנות ומשפטן שוה רק דהתורה אמרה דלית תורת בכורה בבנות אבל בעובר שנשתנה דינו משאר בנים לגריעותא שאינו כשאר אחין שהם ישנן בתורת בכורה אם הי' בכור ובו לית דין בכורה וגם אינו ממעט בחלק בכורה כדאיתא לקמן (קמ"ג ב') ע"כ אינו בתורת הנחלה, וצ"ע

ב) עוד נראה לתרץ זה דיש לומר ג"כ כנ"ל לפמש"כ הפוסקים דירושה אין לה הפסק גם בהשני ראוי ליורשו כמבואר בשו"ע חו"מ סי' רמ"ח, לפ"ז יש לומר דקושית הגמ' ולימא ריוב"ב היא היינו בשנולד קודם מיתת אביו ושפיר יכול להנחילו אבל עובדא דרב הונא מיירי בשנולד לאחר מיתת אביו וכיון דעובר אינו בר ירושה א"כ תיכף שמת האב נפלו נכסי קמי אחיו בתורת ירושה ושוב אי אפשר להנחילו עוד אחר שנולד כיון שאלו זכו בירושה קודם שנולד שוב אין לה הפסק, משא"כ משנתינו מיירי שנולד קודם שמת האב ע"כ הוא זוכה תיכף בירושתו אחר מיתת אביו, ויהי' מכאן ראי' לשיטת הפוסקים דבכל אופן אמרו אין לו הפסק אף במקום שאינו מורידו בתורת נחלה, אבל לדעת הרמב"ן שכתב דלא אמרו ירושה אין לה הפסק אלא באומר נכסי לך שמורישו ומורידו בתורת נחלה אבל כל שלא אמר כן יכול להוריש לאחר לאחר זמן א"כ לא יתכן זה, אבל לשיטת הפוסקים הנ"ל א"ש זה, ובאמת קשה לי לשיטת הפוסקים הנ"ל דבכל ענין אמרו ירושה אין לה הפסק א"כ איך בן הנולד לאחר מיתת אביו נוטל חלק ירושתו למ"ד שאין לעובר זכיה אף בירושה הבאה מאליה הא כיון שמת האב נפלו הנכסים לפני שאר היורשים בתורת ירושה ואיך הוא נוטל אח"כ כשנולד את חלקו כיון שאלו כבר נכנסו בחלקו בתורת ירושה וירושה אין לה הפסק, ומה"ט קשה לי ג"כ בגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו דדחי רבא הטעם משום דרפויי מרפי בידייהו ובאמת גם ירושה הבאה מאליה ג"כ לא זכי עובר, א"כ כיון שנכסי הגר נעשו הפקר משעה שמת כיון שאין העובר זוכה כלל גם בירושה ואיך נתעורר שוב כשנולד להחזיר לו ירושתו כיון שאלו כבר זכו בהן וכשנולד שוב אין כאן נכסים כלל לירש שכבר זכו בהן אחרים, וגם בשלא זכו בהן ג"כ קשה כיון שנעשה הפקר מהיכי תיתי תשוב אליו נחלתו כיון שאין כאן נחלה כלל שנעשה הפקר, שוב ראיתי ברשב"ם ד"ה חייב להחזיר שכתב וז"ל כיון דאשתו מעוברת עובר יורש הוי אלמא המזכה לעובר קנה עכ"ל משמע מזה שזה באמת ראיית הגמ' דעובר יורש הוי שאל"כ אמאי חייבין להחזיר כיון שכבר זכו בהן אלו ואף כשנולד אין לו עוד בהם כלום, אבל לא ידעתי א"כ מאי תירץ רבא דרפויי מרפי בידייהו דמ"מ קשה כיון שזכו אין חייבין להחזיר ולא שייך מרפי כיון דגם לאחר שנולד אין חייבין עוד להחזיר, שוב ראיתי בלח"מ פ"ב הי"ח מה' זכיה ומתנה שהרגיש בזה יעו"ש מה שכתב דרבא ס"ל דלכשתלד קנה וע"כ זוכה עובר לאחר שנולד משום דדמי כמו שאמר לכשתלד, אבל עדיין לבי מהסס איך יוכל להקנות כה"ג כיון שזה כבר מת ואין לו עוד כח בנכסים וגם כבר זכו בהם אחרים והוי כמקנה נכסיו לאחר מיתה דלא מהני כיון שאין המקנה בעולם, ועוד דאחרים הזוכים בינתים כבר הפקיעו זכותו ותו אין לו עוד מה להקנות ויעו"ש בה"ה ובלח"מ ואכ"מ להאריך, ולשיטת הפוסקים דס"ל דכל שאינו מורידו בתורת נחלה ירושה יש לה הפסק דמ"מ כיון דאין העובר זוכה כ"ז שהוא עובר א"כ כבר זכו היורשין האחרים בחלקו ואיך תו יוכל לירש כיון שאין לו מה לירש, זה לא קשה מידי דהיכי דאיכא יורשין שנוטלין חלקו בתורת ירושה שפיר דמי דכל שנוטלין חלקו בתורת ירושה תו אין להם זכות בהנכסים בתורת קנין מהפקר דאין קנין הפקר חל על זכות ירושה ומה שזוכים בחלקו הם זוכים בתורת ירושה מאביהם, וע"כ כשנולד אח"כ יש לה להירושה הפסק ואין קנין ירושתם קנין עולם, אבל בגר שפיר קשה כנ"ל, וסבור הייתי לומר אף דעובר אינו זוכה בירושה מ"מ זה אינו אלא כ"ז שהוא עובר אבל בשנולד שוב הוא זוכה למפרע משעת מיתת האב וע"כ שפיר בגר חייבין להחזיר ואין קנינם קנין משום שנפקע קנינם למפרע ושפיר אמרו ביבמות דעובר אין לו זכיה דאוכלין בשביל המשפחה כולה דאף דזוכה אחר שיצא לאויר העולם למפרע מ"מ שפיר קאכלי ממ"נ או משום המשפחה או משום דידיה דכיון דנולד זכה למפרע לא שייך עוד לאמר במעי אמו זר הוא או שאינו ילוד אינו מאכיל כיון שכבר נולד, ובזה הי' מיושב קושית התוס' כאן אמאי לא מוקי רב ששת בשהי' לו אשה אחת גרושה ויש לו בן ממנה ודוקא בן אבל עובר אינו פוסל, ולפמש"כ יש לומר דאף למ"ד אין זכיה לעובר מ"מ כיון כשנולד זוכה למפרע משעת מיתת אביו א"כ כשהבן חלל שוב אכלו העבדים תרומה למפרע בזרות וע"כ מוקי לה בשיש לו שתי נשים שאוכלין בשביל האחין, ולא חיישינן למיעוטא כמו שכתבו התוס', אבל מדברי התוס' אלו אין נראה כן, וצ"ע, ובאמת מש"כ הלח"מ דמשו"ה חייבין להחזיר בגר שמת משום דרבא ס"ל דלכשתלד קני ע"כ הוי בגר שמת כמו במקנה לכשתלד דבאמת זה אינו שאין אדם יכול להקנות דבר לאחר מיתה כיון שבשעה שזה קונה פסק כח המקנה ואינו עוד בעולם, ואי משום תקנת חכמים במתנת שכ"מ שקונה לאחר מיתה וה"נ בגר, זה אינו דאם אנו אומרים דמטעם ירושה אין הבן שנולד לאחר מיתת הגר זוכה רק מטעם דהוי כמו שאמר לכשתלד אין כאן מתנת שכ"מ דהא אמרו לקמן (קמ"ט א') דבגר דליתא בירושה ליתא במתנת שכ"מ, והכא נמי כאן כיון שאינו בתורת ירושה מה"ת שוב ליתא במתנת שכ"מ, בין לפירוש התוס' והרשב"א דהואיל שהגר אינו יכול להוריש אינו במתנת שכ"מ בין לבנו שלידתו שלא בקדושה בין לאחרים ובין לדעת ר"ה גאון והרי"ף והרמב"ם ז"ל שפירשו דהא דגר ליתא במתנת שכ"מ הוא בבנו דבבנו אין דין מתנת שכ"מ רק ירושה וירושה ליתא בגר והכ"נ דכוותיה. ובאמת קשה על הרמב"ן ז"ל שכתב בפ' אלמנה לכה"ג הביאו