מרחשת חלק ב תע

תיקון משום דאמרינן גיטה וחצירה באין כאחד, אף דלא זכתה כלל מקודם במקום הגט דהא אין לה קנין כלל בהמקום ורק ע"י הגט נעשית חצירה להיות מתגרשת בו, ולפ"ז אין זה אלא בגט דלא בעינן בו זכיה משום דהוי בע"כ, אבל לא לד"א כיון דבעינן זכיה מקודם ואיך תזכה היא במקום הגט ע"י הגט של הבעל, אדרבה כיון דהגט הוא של בעל זוכה הוא בהמקום וכמ"ש הרשב"א והר"ן דבקדם הכלי של המוכר לא קני בד"א משום שכבר קנה המוכר את המקום ע"י העמדת הכלי, א"ו רק דבגט אמרו כן משום דגיטו וידו באין כאחד וע"י הגט היא זוכה ג"כ בהמקום להיות מתגרשת בו, משא"כ בדבר אחר שצריך לזכות תחלה בהמקום ואח"כ יקנה אגבו את החפץ וזה אי אפשר, ולפ"ז כיון דאמרינן שם וכן לענין קדושין ומפרשינן טעמא התם משים דויצאה והיתה, הרי מבואר דבקדושין אף דלא הוי בע"כ מ"מ מכח היקש הכתוב דויצאה והיתה אמרינן קדושיה וחצירה באין כאחד *), מעתה בקדושין שפיר אמרינן חצר השותפין קונין זה מזה משום דע"י הקדושין נעשה מקום הקדושין חצרה ומתקדשת בו וכמו בגט דמהני בו חצר השותפין וכמו שנתבאר לעיל בכוונת הר"ן, ולא קשה מידי קושית התוס' על רש"י ז"ל בקדושין שם

ז) ועפ"ז מיושב קושית הקצוה"ח סי' קפ"ט על הפוסקים דס"ל דחצר הנפקד קנוי להמפקיד מהא דאיתא בקדושין (מ"ז א') דהאומר להאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך דאם נשתייר ממנו שו"פ מקודשת יעו"ש ואם חצר הנפקד קנוי למפקיד כי נשתייר מאי הוי במאי מקדשה כיון דמחסרא משיכה וחצירה אינה קונה כיון דחצר המפקיד הוי יעו"ש שנשאר בצ"ע, וגם הנתיבות שם התרה החזיק בראי' זו להשיג על הפוסקים הנ"ל, אולם לפמש"כ אין זו ראי' כלל דקדושין שאני דהמוהרי"ט הביאו הקצוה"ח שם הקשה על שיטת הפוסקים הנ"ל דס"ל דאין הנפקד קונה פקדון המפקיד במקום הפקדון משום שקנוי המקום להמפקיד, דמ"מ כיון דהמפקיד מקנה הפקדון א"כ נאמר חצירו ומתנתו באין כאחד וכמו דאמרו בגט, והקצוה"ח שם תי' כיון שהחצר של הנפקד קנוי להמפקיד כל זמן שהוא שלו אינו נקנה לנפקד בדבור בעלמא דלא אמרו גיטו וחצירו באין כאחד אלא בגט יעו"ש שרמז למש"כ בסי' ר' סק"ה והיינו כמו שנתבאר לעיל דלא אמרו כן אלא בגט שא"צ זכיה אבל במקום שצריך זכיה צריך לקנות מקודם המקום ואח"כ יקנה את החפץ מטעם חצירו, ולפ"ז אין ראי' ג"כ מקדושין, דבקדושין כבר נתבאר לעיל דאמרו קדושיה וחצירה באין כאחד מכח היקש הכתוב דויצאה והיתה, וע"כ היא מתקדשת בפקדון הנתון בחצירה משום דע"י שמקנה לה הפקדון שוב אמרינן קדושיה וחצירה באין כאחד וזוכה בחצירה וזוכה ג"כ בהפקדון להתקדש בו, ואין למדין לד"א

ח) ובזה לענ"ד יש ליישב קושית תוס' גיטין (כ"א א') ד"ה אטו שליחות שהקשו שם כיון דחצר משום ידה איתרבאי ולא גרע משליחות א"כ בכתב שטר מתנה עליו אע"ג דלא הוי דומיא דידה דמתנה ליתא בע"כ תתגרש מתורת שליחות יעו"ש, והנלענ"ד בזה בהקדם דברי הש"ך בחו"מ סי' ר"ב סק"ג שכתב דמשו"ה צריך לדין אג"ק בצבורין משום דאין חצירו קונה אלא כשהוא כבר חצירו משא"כ הכא דחצירו ומתנתו באין כאחד, ורבים הבינו בכוונתו דאין חצר קונה אלא בשקדם קנין החצר ואח"כ בא החפץ בחצירו, אבל בשהי' החפץ מונח בחצר קודם שקנה החצר תו אין החצר זוכה לו החפץ בשקונה אח"כ החצר ורוצה לקנות החפץ ג"כ, והנה מלבד שנעלם ממנו טעמו וסברתו הנה הדבר סותר כמה סוגיות שמבואר מהם שחצר קונה בכל אופן יעוי' בקצוה"ח ונתיבות שם והרבה נתלבטו בדבריו האחרונים ז"ל, ילענ"ד כוונת הש"ך הוא משום כשקונה אדם מטלטלין וקרקעות ביחד ובב"א, אם עשה קנין בדבר אחד לבד שלא קנה הדבר השני גם אותו הדבר שעשה בו קנין ג"כ לא קנה משום שלא גמר לקנות רק כולם ולא חציים וכמו דאמרינן כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור אפי' בסאה האחרונה, וכמו כן אמרינן בב"מ (מ"ז) בקונה פרה וטלה ולא הספיק למשוך את הטלה עד שמת הפרה דיכול לחזור בו אפי' בפרה יעו"ש, וכן בר"ן בגיטין גבי עציץ נקוב וזרעים כתב כן, ולפ"ז אני אומר היינו טעמא דהש"ך לפי מה שנתבאר לעיל דאין חצר קונה רק אם מקודם קנה החצר אז יוכל לקנות אח"כ החפץ המונח דמקודם צריך לקנות המקום ואח"כ יוכל לקנות ע"י החפץ אבל לא מהני לומר שיקנה החצר והחפץ בבת אחת, דכל קנין חצר הוא קודם קנין החצר ואח"כ כיון שנקנה החצר קונה ממילא החפץ אבל לא בב"א, ולפ"ז בקונה קרקע וחפץ בב"א אי אפשר לקנות הקרקע והחפץ ע"י חצירו כיון דכ"ז שלא קנה החפץ גם לא קנה הקרקע כיון ששניהם תלוים זה בזה, וא"כ אי אפשר לתפוס את הדבר בשני ראשין לומר דקנה הקרקע וממילא קנה החפץ ע"י חצירו דעדיין לא קנה החצר כ"ז שלא קנה החפץ וקנין שניהם בב"א הוא בא וזה אי אפשר, ולזה צריך קנין אגב קרקע דקנין אגב קרקע עושה קנין הקרקע והחפץ בב"א וע"י קנין הקרקע ע"י חזקה הוא קונה ג"כ החפץ והמטלטלין בב"א עם הקרקע ולא זה אחר זה, אבל בקנין חצר אי אפשר להיות אלא בזה אחר זה וכאן עדיין לא קנה החצר אם לא קנה המטלטלין, וזהו כוונת הש"ך

ט) ולפ"ז דכל קנין חצר לעולם הוא קנין החצר קודם ואח"כ קונה החפץ אבל לא בב"א ולפ"ז בכתב ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו מתגרשת בו יש לעיין לפמש"כ התוס' בגיטין (ע"ז ב') ד"ה תיחוד הא דלא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע דלא מהני משום דכיון דהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאלו נתנו לה, והנה אם נאמר דלעולם קנין החצר קודם א"כ לעולם הוי טלי גיטך מע"ג קרקע כיון דקנין החצר קדם רגע אחת אח"כ כשקונה הגט הרי הוא קונה אותה מחצירה ולא מחצירו וא"כ היא נוטלת אותו מע"ג קרקע שלה ולא מע"ג קרקע של הבעל, והוי זה טלי גיטך מע"ג קרקע

אמנם באמת אין זו קושיא דכ"ז שאמרנו דצריך להיות קנין החצר קודם הוא דווקא בעלמא, אבל בגט לפ"מ שנתבאר לעיל דאמרינן גיטה וחצירה באין כאחד בזה באמת קנין הגט והחצר באין כאחת, וא"צ שתקנה מקודם החצר *) והיינו טעמא משום דגם בקדושין א"צ זכי' מצד האשה שאין האשה עושה את הקדושין כלל דדווקא בקנין צריך זכי' מקודם משום שהלוקח עושה הקנין אבל בקדושין א"צ רק ביטול דעתה ורצונה כמו שכתב הר"ן בנדרים (כ"ט) וכיון שמבטלת דעתה ורצונה שוב זכיית וקנין הקדושין הוא כמו בגט שא"צ רק נתינה מצד הבעל ושפיר מקשינן הוי' ליציאה לומר דלענין עצם קנין הקדושין הוא דמי לגט שהכל בא מצד הבעל, כיון שכל קנין הקיחה הוא מצד הבעל, ומה"ט ס"ל להרבה פוסקים דטלי קדושך מע"ג קרקע לא מהני משום שצריך נתינה מצד הבעל ולא מצד האשה וזה ילפינן מויצאה והיתה, וכ"ז לענין זכיית ונתינת עצם הקדושין אבל במקום שאנו דנין לענין עצם הרצון ודאי לא נוכל ללמוד קדושין מגירושין וע"כ בקדושין (מ"ד א') שצווח ר"ל ככרוכיא ויצאה והיתה ולית דאשגח ביה גבי מחלקתם של רי"ו ור"ל בנערה דס"ל לרי"ו דנערה אביה ולא היא לדברי הכל דשם הוא הדין לענין עצם הרצון אם מהני גם של הנערה בזה אין ללמוד מגרושין, דבגרושין שא"נ רצון האב כלל ואף בע"כ של האב מתגרשת בזה גם נערה יכולה לקבל גיטה כיון שיש לה יד ואין צריך לזה רצון כלל שנאמר שלא מהני קבלתה את הגט בלתי רשות האב כיון שאין זה תלוי ברצון כלל, אבל בקדושין שהתורה זיכתה להאב וצריך דעת המקדש דברי הכל אביה ולא היא ול"מ רצונה כלל בלא רצון האב, וזהו שלא אשגחו ביה בר"ל אף שצווח ויצאה והיתה, והחילוק ברור: