מרחשת חלק ב תס

דהש"ך מיירי באופן שאין בעל הבהמה צריך לשלם להתוחב כגון שהי' עכו"ם וכדומה אבל במקום שצריך לשלם להתוחב שם ממילא צריך ליתן המעות לבעל הפירות, וצ"ע עוד בזה דמדברי התוס' שכתבו לחלק דבהא שתחב לו חבירו שחייב לשלם מה שנהנה משום שגופו נהנה ולכאורה בלא"ה כיון שצריך לשלם להתוחב ממילא חייב לשלם לבעל התרומה בכתובות שם, משמע דסבירא להו שא"צ לשלם להתוחב כיון שאין הממון שלו, ושפיר הקשה המח"א לדבריהם, ובאמת לא הבנתי דברי התוס' שתפסו בפשיטות דהא דתחב לו חבירו בבית הבליעה מיירי בתחב לו אחר לא בעל התרומה עצמו, וכן כתבו בכתובות (ל' ב') ד"ה ואי' וד"ה ל"צ שמדבריהם שם מבואר דמיירי שאחר גזל ותחב לו לזה התרומה, ואמאי לא ניחא להו בפשיטות שבעל התרומה עצמו תחב לו לזה בבית הבליעה ואעפ"כ חייב על הנאתו כמו שמבואר בחו"מ סי' רמ"ו סעי"ז בהגהת הרמ"א באומר לחבירו אכול עמי צריך לשלם ולא אמרינן מתנה קיהיב לו וא"כ אף אם תחב לו בעל התרומה בעצמו ג"כ חייב האוכל לשלם דמי הנאתו, וא"צ לאוקמי בשתחב לו אחר, וצ"ע

ולכאורה מזה יהי' מוכח כמו שכתב הקצוה"ח על קו' מוהרי"ט (סי' הנ"ל סק"ח) שהקשה על דין זה ממה שכ' התוס' בחולין קל"א דמשו"ה אוכל מת"כ פטור ולא אמרינן משתרשי ליה כמו באנסו מבית המלך גורנו בחובו משום דאע"ג דאכלן אפשר שהי' מתענה, וא"כ גם באכול עמי אמאי צריך לשלם לימא הייתי מתענה, ומוהרי"ט תי' דבמזיק מת"כ משום מזיק לא מחייב אלא משום נהנה וזה לא נהנה משום שהיל"ל הייתי מתענה, אבל באוכל משל חבירו משום מזיק מיהו מחייב, אמנם הקצוה"ח דחה דבריו מהא דמבואר ברמ"א סי' שס"ג באומר לחבירו דור בחצירי דא"צ ליתן לו שכר וכאן כתב שצריך לשלם וע"כ לומר דבדור מיירי בגברא דלא עביד למיגר דזה לא נהנה אלא דחצר קיימא לאגרא וזה חסר וכיון דאומר לו דור בחצירי פטור כיון דעבד מדעתיה תו לא מחייב משום מזיק משום דהוי מזיק ברשות בעלים שפטור אבל גברא דעביד למיגר וזה נהנה ודאי חייב אלמא מוכח דמשום נהנה הוא דמחייב דמשום מזיק מ"ש דור בחצירי שפטור, וע"כ כ' הקצוה"ח דודאי חייב משום נהנה ואע"ג דהי' מתענה טפי עדיף ליה אכילה, ודווקא גבי מת"כ פטור משום שכשם שאינו חייב על היזקו משום דהו"ל ממון שא"ל תובעין כך אינו חייב על הנאתו משום דהו"ל ממון שאל"ת אלא היכי דמשתרשי ליה עכשיו כמו בלוקח בית המלך את גרנו דמשתרשי ליה דאל"כ הי' נוטלים פירות אחרים משו"ה חייב לשלם עבור הריוח שהרויח הפירות שבביתו וברשותו ולזה הקשו התוס' דבאכילה ג"כ משתרשי ליה שהי' צריך לקנות פירות אחרים לאכילה לזה כ' דיכול לומר הייתי מתענה ולא חשיבי הני פירות שבביתו משתרשי ליה אבל משום הנאה אע"ג דאית ליה במה שלא הי' צריך להתענות במת"כ פטור וכו' יעו"ש בקצוה"ח

ד) ולפ"ז יש לומר דמשו"ה הוכרחו התוס' לפרש הא דתחב לו חבירו מיירי באחר ולא בבעל התרומה עצמו משום דכיון דמוקי לה הא דתחב לו חבירו בביה"ב באי אפשר ליה לאהדורי אם לא ע"י הדחק שוב אין ראי' מזה שבלע ולא אהדר שרוצה ליהנות דאפשר כיון שצריך להחזיר ע"י הדחק לא רצה לטרוח בזה וא"כ אין ראי' מזה שרצה ליהנות משל חבירו והוי זה כמו בגברא דלא עביד למיגר אף שנהנה מ"מ כיון דלא עביד למיגר לא חשוב נהנה, והכ"נ אין מוכח מזה שבלע שרוצה ליהנות כיון שהי' צריך לדחוק עצמו כדי להחזיר וע"כ אם בעל התרומה עצמו הי' תוחב לו בביה"ב הי' פטור לגמרי מלשלם אף דמי הנאתו דכיון דהוי ברשות בעל התרומה בעצמו א"כ משום מזיק הוא פטור ומשום נהנה ג"כ פטור משום דהוי כמו גברא דלא עביד למיגר דבאומר לו דור בחצירי פטור מהכל ולכן הוכרחו התוס' לפרש דמיירי באתר, וע"כ חייב דמי הנאתו לשלם דאף דמשום מזיק הוא פטור דחבירו תחב לו ולא הוא בעצמו וכמו שכ' התוס' בכתובות שם דמשום מזיק פטור מ"מ תחיב לשלם דמי הנאתו כמו בדר בחצר חבירו דקיימא לאגרא אף דגברא לא עביד למיגר דחייב לשלם דמי הנאתו אף שאם נעל ביתו הי' פטור משום דהוי מבטל כיסו של חבירו מ"מ כיון שנהנה הוא חייב משום דאכל חסרונו של חבירו וכמו שכ' הרא"ש בפ' כיצד בב"ק, וא"כ הכ"נ חייב האוכל משום אוכל חסרונו של חבירו שחייב לשלם כיון שנהנה וזה הוי מתורת מזיק כל שאוכל חסרונו של חבירו חיובו מתורת מזיק ודווקא באומר לו אכול עמי ואכל דמוכח שרוצה ליהנות ממה שאכל א"כ הוא חייב משום נהנה אף שאמר לו אכול עמי דכיון שלקח ואכל הרי מוכח שרצה ליהנות וע"כ חייב משום הנאתו כמו בגברא דעביד למיגר, ואין זו טענה דהייתי מתענה דמ"מ כיון שלקח ואכל הרי מוכח דניחא ליה בהנאת אכילה זו וחייב לשלם דמי הנאתו וכמו שכ' הקצוה"ח

ה) מיהו אי אפשר לומר כן בדעת התוס' שמשו"ה חייב הבולע בדמי הנאת התרומה משום דהוי כמו בגברא דלא עביד למיגר שחייב לשלם משום אוכל חסרונו של חבירו דהא התוס' בב"ק עצמם (ד' כ' א') לא ס"ל כן דס"ל דכל דלא עביד למיגר אף אם הוי חצר דקיימא לאגרא פטור ואינו חשוב מזיק משום שאכל חסרונו של חבירו, וא"כ הכ"נ אם נאמר דבתחב לו במקום דאי אפשר לאהדורי ע"י הדחק חשוב כמו גברא דלא עביד למיגר שוב לא הי' חייב על הנאתו כלל אף שאוכל חסרונו של חבירו וא"כ ע"כ צריך לומר דמ"מ כיון שלא אהדר חשיב נהנה וחייב לשלם דמי הנאתו וא"כ הד"ק גם בתחב לו בעל התרומה עצמו ג"כ הי' חייב לשלם דמי הנאתו כמו באכול עמי לפי דעת הרמ"א, ומחוורתא דהתוס' לא ס"ל כהרמ"א ובאומר אכול עמי הוא באמת פטור משום דמתנה קיהיב ליה ופטור מלשלם דמי הנאתו

ו) ולפ"ז אפשר לקיים מה שכתבתי לעיל לישב קושית המח"א על דעת התוס' בב"ק דכל שאינו נהנה ע"י מעשיו וע"י מעשה בהמתו אינו חייב לשלם על הנאתו מהא דב"מ דפריך והא קמשתרשי וכ' לחלק דשם חייב לשלם להסרסא וממילא חייב הסרסא לשלם אותן התשלומין להמפקיד משום דרי"ו שאין אדם עושה סחורה וכו' ואין סתירה עוד מדברי התוס' שכ' לחלק דבתחב לו חבירו חייב משום נהנה משום דהנאת גופו הוי ולא ניחא להו בפשוטו משום שמחוייב לשלם להתוחב וממילא התוחב משלם לבעל התרומה, אמנם לפי האמור דהתוס' ס"ל דבאומר אכול עמי פטור מלשלם משום דמתנה קיהיב ליה א"כ א"ש דלהתוחב באמת אינו מחוייב לשלם כלל דהא איהו מתנה קיהיב ליה ואינו מתחייב כלל כלפי התוחב בתשלומין וממילא הוא פטור גם מבעל התרומה משום שנהנה שלא ע"י מעשיו או מעשי בהמתו וע"כ הוצרכו לחלק דמשום הנאת גופו שאני וחייב, משא"כ בהא דב"מ בסרסיה דהסרסיה לא נתכיון לתת במתנה להנפקד את הכשות דהא בטעות עשה והי' סבור דשל עצמו הם וע"כ נתחייב בעל השכר לשלם להסרסא מה שההנהו וממילא אותם דמים מגיעים לבעל הרשות משום דרי"ו דאין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו ושפיר פריך הא קמשתרשי ליה, וזה נכון לענ"ד

ז) וע"פ דברי התוס' דב"ק הנ"ל שכל שנהנה שלא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשה בהמתו פטור הנהנה א"ש קושית השעה"מ סי' ע"ב סקל"ט על דין המבואר שם סעמ"ד בראובן שהי' לו משכון ביד עכו"ם המלוה ברבית ושמעון הוצרך למעות וביקש מראובן שירשהו ללוות ממנו על אותו משכון ועשה כן ונשרף המשכון ביד עכו"ם פטור שמעון מלשלם לראובן דמי המשכון יעו"ש הטעם שאין יכול ראובן לטעון לשמעון הא קא משתרשית שנפטרת מחובך ע"י משכוני תן לי משום דאמר ליה מה איכפת לך אי משמי' רחימו עליה דשמעון, והקשה השע"מ מהא דתנן נפלה לגינה באונס