מרחשת חלק ב תנד
Marcheshet part 2 454 · מרחשת חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →א) בדבר הפרעון של הסך 440 דולר שלא פרע הבעל בזמן בי"ד שניתן לו הנה כבר הערה כת"ר שתלוי במחלוקת הש"ך והמוהרש"ל בחו"מ סי' ע"ד ואם האמת כן הוא הי' נראה לדון בזה כדעת מוהרש"ל שכן הכריע השע"מ בסי' הנ"ל שהעיקר כדעת מהרש"ל והביא ראי' מירושלמי פ' הנושא הובא להלכה באה"ע סי' קי"ד ס"א בדין מקבל עליו לזון את בת אשתו ה' שנים שאם הבעל גרם ולא נתן המזונות בזמנו הוא משלם כשעת היוקר, הרי מפורש כדעת מהר"ל
ב) הן אמת שיש לדחות ראיית השע"מ מכאן לפי מה שראיתי מכבר בס' דברי חיים *) שהקשה בהא דהש"ס פ' הנושא מפרש הטעם שחייב הבעל לזון משום שהן הדברים הנקנים באמירה, למ"ל לטעם זה תיפוק ליה כיון שהאשה אינה רוצית להנשא אם לא שיקבל עליו לזון את בתה והיא נשאת לו ע"פ אופן זה, וא"כ מחוייב הוא מצד שכירות שאינה צריכה שום קנין, ותי' בס' הנ"ל שהנ"מ הוא במה שמתחייב הבעל מצד הדברים הנקנים באמירה אם האשה היתה מוחלת לו שאם מצד חיוב השכירות הי' פטור כיון שמוחלת, אבל מצד התחייבות הבעל הוא חייב לזון אף אם האשה מוחלת משום שההתחייבות היא לנגד בתה ואין מחילת האשה כלום כמבואר באה"ע הנ"ל סע"ב
ונמצא שבמקבל עליו לזון את בת אשתו אם אינה מוחלת לו יש כאן מלבד התחייבות הבעל מצד דברים הנקנים באמירה ג"כ חיוב מצד שכירות
ג) והנה הא בהוזלה המטבע שיכול לשלם לו באותה מטבע שהוזלה אמרתי מכבר שהטעם הוא משום שבע"ח דינו מה"ת בזיבורית, הרי שהורע כחו של בע"ת בזבורית אף שלא קפצו עליה זביני ומוכרח לפעמים למכרה בזול פחות מערך החוב שנתחייב לו הלוה, וע"כ גם זה שיכול לשלם לו אותה מטבע שהוזלה הוא ג"כ משום שדינו בזבורית ומטבע שהוזלה היא כמו בזבורית
מעתה במקבל עליו לזון את בת אשתו שיש כאן ג"כ חיוב מצד שכירות, ובשכירות הוא הדין שצריך לשלם לו ממיטב ועוד עדיף מנזקין, דאמרינן ליה אף באין לו טרח וזבין ואייתי זוזי כמבואר בתוס' ב"ב (צ"ב ב') וע"כ שפיר קאמר הירושלמי הנ"ל שצריך לשלם כשעת היוקר שאינו דומה לשאר חוב. **), אבל בחוב בעלמא אפשר לומר כדעת הש"ך שאף אם לא פרע בזמנו ג"כ יוכל לשלם לו אותה מטבע שהוזלה משום שדינו בזבורית
ד) ובזה אפשר לי ליישב דברי הש"ך חו"מ סי' רצ"ב סק"ט בהא דמבואר שם במפקיד אצל שלחני מעות מותרים שאם נשתמש בהם חייב באונסין וכ' שם הש"ך דהו"ל לוה עלייהו, ונ"מ אם נפסל המטבע צריך לשלם מטבע היוצאה באותה שעה יעו"ש, והוא תמוה שהרי הרמ"א בהגהה סי' ע"ד פסק היפך זה, שדווקא בהתנה חיב לשלם לו מטבע היוצאה באותה שעה אבל בסתם נותן לו כמו שהלוהו בכל ענין וכאן הא דסי' רצ"ב הוא כהלוה לו סתם, וכבר עמד בזה הגרע"א בהגהותיו לחו"מ סי' ע"ד הנ"ל הביאו הפ"ת שם והניח בצ"ע
ה) וראיתי להנתיבות בסי' רצ"ב הנ"ל שג"כ עמד בזה וכתב לפרש דברי הש"ך באופן שנפסלה המטבע לגמרי ואינה יוצאה בשום מקום, יעו"ש, ודבריו תמוהים, שזה דווקא בהתנה לתת לו מעות, אבל בהלואה סתם נותן לו מטבע שהלוה בכל ענין, כמו שכ' הרמ"א, ומה שהביא מהגה"מ הא שם בהלוהו על המטבע בהתנה וכמו שכ' הה"מ שם
ו) אולם לפ"ד נראה לתרץ דבדין זה דמפקיד מעות דכל זמן שלא נשתמש בהם יש לו להנפקד דין שומר ובשומרים הדין הוא שמשלמים חיובם מעדית כמו דאמרינן בב"ק (ה' א') כולם כאבות לשלם ממיטב, וא"כ גם בשנשתמש בהם שנעשה לוה עלייהו, מ"מ כיון שבתורת שמירה אתי ליד' לא נפקע חיובו לשלם בעדית גם כשנשתמש בהם ונעשה לוה עלייהו, וכה"ג איתא בסי' קע"ו ס"א בהגהות הרמ"א שם שאין הענין משתנה וכו', ואכ"מ להאריך בזה. ובזה נראה ליישב לשון הש"ס בב"מ (כ"ט א') הו"ל שואל עלייהו שעמדו על זה התוס' דהו"ל לומר דהו"ל לוה עלייהו, יעו"ש, ולפי האמור דייק הש"ס לומר לשון שואל כדי לגבות מעדית וכדי להורות אף שמתחייב באונסין מ"מ כיון דמעיקרא בתורת שמירה אתי לידי' שהוא שומר אבדה אף כעת שמותר להשתמש בדמים יש לו דין שואל שמשלם מעדית כשואל, כדאיתא בב"ק שם, ובפרט לפי שאמרו בגיטין (מ"ט ב') שהטעם שבע"ח דינו בזבורית שלא יראה אדם לחברו דירה נאה ושדה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי יעו"ש, לא שייך במפקיד כלל שהרי לא מסר לו מעיקרא בתורת הלוואה וא"כ הדר דינו לשלם מעדית שבנכסיו, מיהו משם אינה ראי' שלא תלקה תורה בבע"ח אף שלא שייך טעם זה וראי' מב"ק (ו' ב') באומר הרי עלי וכו' אף שלא שייך במחייב עצמו טעם זה יעו"ש
והשתא לפי"ד במפקיד מעות ונשתמש בהם צריך לשלם מעדית, א"ש דברי הש"ך שצריך לשלם לו מטבע היוצאה באותה שעה, משום שבע"ת זה לא הורע כחו לשלם לו בזבורית, וע"כ ג"כ דינו שאין משלמים לו מטבע שנפסלה או שהוזלה כמו בשאר בע"ח שדינו בזבורית
ז) ואם כנים אנו בזה לחלק בין חוב שכירות להלואה אזדא לה לכאורה הוכחת הרש"ל מתשו' מוהרמב"ב שהובא במרדכי פ' הגוזל קמא שאם לא פרע בזמנו ונפסלה אח"כ נותן לו מטבע היוצאה באותה שעה יעו"ש ביש"ש פ' הגוזל, ולפי האמור שם בחוב שכירות מיירי שהרי נדר לה ב' זקוקים כסף ע"מ שתקבל הגט ואם קבלה הגט נתחייב לה מצד שכירות, בזה ודאי אם לא פרע בזמנו אינו יכול לשלם לה במטבע שנפסלה או שהוזלה, וגוף תשו' מוהרמב"ב הנ"ל אינה מובנת וצריכה עיון וביאור לפי הגירסא שהיא לפנינו, ויעוי' ש"ך בסי' ע"ד מש"כ שם, אם לא שנאמר שדעת מוהר"ם שבחוב של שכירות גם אם פורע בזמנו ג"כ חייב לשלם כשעת היוקר, יעוש"ה, ודווקא בעובדא דידיה שבשעה שפרע עוד לא הוזלה אלא שעתיד להפסל
ח) ובנידון דכת"ר לכאורה נראה דגם בלא"ה המוהרש"ל יודה שיוכל לשלם לו מטבע שהוזלה אף אם תבע אותו ולא פרע בזמנו, שהרי נראה לכאורה שטעמו וסברתו של מוהרש"ל הוא משום דס"ל כל שזה תובע ולא משלם לו בזמנו דין הלוה כגזלן שמשלם כשעת הגזלה, שהרי הרמב"ם בפ"א מה' גזילה כ' כל שבא לידו ממון הבעלים ואינו נותן לו הר"ז עובר בלאו דלא תעשוק את רעך ואפי' בהלואה, וע"כ בהגיע זמנו וזה תבע ולא פרע הר"ז נעשה גזלן ע"ז וכמו בגזלן שמשלם כשעת הגזילה דכתיב אשר גזל שצריך לשלם כמה שגזל כמש"כ רש"י בפסחים (ל"ב א') הכ"נ בעושק שבזה נכנסה גם הלואה בכתוב אשר עשק שצריך לשלם כמה שעשק
ט) ולפ"ז אין זה אלא בהלואה שמסר לו ממון וזה אינו פורע לו כשהגיע זמנו, אבל בחוב בעלמא של נתחייב מחמת שהגיע לידו ממון חברו אלא מצד שקבל עליו והתחייב עצמו אין זה בכלל עשק ואין דינו כגזלן לשלם כשעת *) הספר הזה אינו תחת ידי אבל נזדמן לי אז במקרה לראותו
**) ודווקא בפורע בזמנו יכול לשלם לו אף אם הוזלה גם בחוב של שכירות משום דכיון דמשלם לו אותה המטבע שנתחייב לו יכול לומר לו נסתחפה שדך ומזלך גרם: