מרחשת חלק ב תנג

ט) אולם כ"ז בדיני נפשות דלרבנן גם שור ההקדש ושור ההפקר חייב מיתה אולם בנזקי ממון דבזה הכל מודים דשור ההפקר שנגח פטור כדאמרינן בב"ק (י"ג ב') שאם קדם וזכה בו אחר אינו יכול לגבות ממנו ולא אמרינן הוחלט השור וכמו שכ' הרא"ש שם, והיינו משום דבנזקי ממון כתיב כי יגח שור איש דבעינן שיהי' שור של איש ובעלים, וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' נז"מ ה"ד דשור ההפקר שהזיק פטור משום דכתיב שור איש עד שיהיו הנכסים מיוחדים לבעלים יעו"ש, וכיון דשור ההפקר פטור וכן שור ההקדש פטור מנז"מ א"כ כשנגח ואח"כ הפקיר או הקדיש שיצא ברשות הפוטרתו שאם נגח אז הי' פטור אין זה בעלים אחד כיון שנשתנה דינו, דבעיקר הדין דבעינן בעלים אחד בזה לא נחלקו חכמים ור"י כלל ושפיר כתב הרא"ש דבנז"מ גם רבנן מודו וכמו שנתבאר, והדברים מסתברים נכונים וישרים

י) ובזה מיושב נמי קושית הגרע"א מב"ק ל"ג מכרו מזיק הקדישו מזיק איכא ולדעת הרא"ש דבנז"מ גם רבנן מודו דפטור א"כ כשמכרו מזיק והקדישו מזיק אמאי מחייב הא הוי נגח ואח"כ הקדיש, וכן מכרו מזיק תקשי לשיטת רש"י ז"ל דס"ל דגם מכרו לאחר ג"כ אין זה בעלים אחד ופטור כמבואר בדבריו (מ"ד ב') ד"ה מכרו מכור א"כ גם במכרו מזיק יקשה הא פטור משום דאין כאן בעלים אחד לדעת הרא"ש דס"ל דבנז"מ גם חכמים מודים, ויעו"ש בתוספותיו על משניות שהניח בצ"ע

יא) והנה הקושיא מהקדיש אף שקושיא עצומה לענ"ד נראה ליישב בפשיטות לפי מה דקימ"ל כר"י הגלילי דב"ק ממון בעלים הם א"כ משכחת לה שהקדישה לשלמים דאז הוי ממון בעלים ואין זה נגח ואח"כ הקדיש וכמו דקימ"ל דשלמים שהזיקו גובה מבשרן כמבואר לעיל י"ג א"כ בקדשים קלים שבני חיובא נינהו בנזקים וממילא אין זה נגח ואח"כ הקדיש וחשוב שפיר בעלים אחד, וזה לענ"ד פשוט

יב) אולם הקושיא לרש"י ממכרו מזיק לענ"ד לפ"מ שנתבאר לא קשיא מידי, דע"כ לפי דברינו רש"י ז"ל ודאי לא ס"ל כדעת הרא"ש דגם רבנן מודו בנז"מ דהא לדעת רש"י דגם במכרו לאחר חשוב לר"י אין זה בעלים אחד, אלמא דרש"י ס"ל דהא דבעינן בעלים אחד אין זה דווקא שיצא ברשות הפוטרתו, אלא אפי' יצא ברשות אחר שגם הוא בר חיוב ג"כ אין זה בעלים אחד, וא"כ ממילא מוכח דרבנן דס"ל דנגח ואח"כ הפקיר חייב ע"כ משום דלא ס"ל כלל דרשה דר"י דבעינן בעלים אחד דאל"כ אמאי חייב בשנגח ואח"כ הפקיר וכו', אף דלדידהו שור ההפקר ג"כ חייב מ"מ הא דבעינן בעלים אחד הוא אף באופן שגם הבעלים השני ג"כ בר חיוב פטור לר"י לדעת רש"י ז"ל, א"כ ממילא מוכח דלרבנן דס"ל נגח ואח"כ הפקיר חייב ע"כ דלא ס"ל כלל דרשה דר"י דבעינן בעלים אחד, וכיון דלא ס"ל דרשה זו ממילא גם בנזקי ממון ג"כ ס"ל דנגח ואח"כ הפקיר חייב דכיון דלא ס"ל כלל דרשה דר"י מניין להם שנזקי ממונות כן, דעיקר קרא כתיב בנפשות ובזה פליגי ולא דרשי כלל כן ממילא לית להו נמי בנזק"מ, וכיון דרבנן פליגי על ר"י בזה ממילא הלכה כחכמים ושפיר אמרינן מכרו מזיק איכא בינייהו דלרבנן באמת לא בעינן בעלים אחד וחייב גם בנגח ואח"כ הפקיר והוא הדין באח"כ מכר, והדברים מאירים ונכונים בעז"ה

יג) ובאמת בעיקר הדין דצריך קרא לר"י דנגח ואח"כ הפקיר פטור לר"י ממיתה קשה לי למאי צריך קרא לזה הא מבואר בסנהדרין (ע"א ב') ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור ומבואר שם בגמרא דהטעם כיון דהשתא לאו בר קטלא הוא*) וכיון דקימ"ל כמיתת בעלים כך מיתת השור א"כ ממילא מבואר דכמו דבבעלים אם נתחייבו מיתה וקודם גמר דין באה שעה הפוטרתו שאם עשאה כעת הי' פטור נפטר ג"כ מחיובו הקודם ממילא גם בשור הדין כן כיון דכעת הוא הפקר והקדש ולא הי' נתחייב אם נגח כעת ממילא פטור ממיתה הקודמת

ומזה לכאורה מוכח כדעת רש"י ז"ל דהא דבעינן בעלים אחד הוא ג"כ בשמכרו לאחר אף דלא יצא לרשות הפוטרתו ג"כ פטור משום שאין זה בעלים אחד דלהפקר והקדש לא צריך קרא לר"י כיון דשור ההפקר והקדש פטור ממיתה לר"י ממילא גם בנגח ואח"כ הפקיר ג"כ פטור כמו בבעלים כה"ג, ואפשר דמזה עצמו הוכיח רש"י ז"ל כן

יד) אולם לדעת הרמב"ם הרא"ש והטור דס"ל דדוקא בהפקיר או הקדיש אח"כ פטור אבל לא במכרו לאחר תקשה כנ"ל דלא צריך קרא לזה דתיפוק ליה כנ"ל, ואפשר לומר דס"ל דמשו"ה יש לומר דעיקר קרא לנז"מ קאי ובאם אינו ענין לדיני נפשות מוקמי לה לנזק"מ, ומשו"ה באמת אמרינן בב"ק בפשיטות דלר"י נגח ואח"כ הפקיר פטור גם בנז"מ, אף דעיקר דינו של ר"י נאמר בנזקי נפשות, והיינו משום דלענין נפשות לא צריך קרא ומוקי לה באם אינו ענין לנזק"מ

ולפי דברינו יש להסתפק אם נאמר דגם במועד הדין דנגח ואח"כ הפקיר וכו' פטור ולא כמו שצדדנו לעיל, לפ"ז יש לומר דבמועד שהזיק ואח"כ מכרו לאחר לפי מה דקימ"ל בב"ק (ל"ט א' ב') דרשות משנה וחוזר לתמותו ולפ"ז במועד שהזיק ואח"כ מכרו יש לומר דאינו משלם רק חצי נזק משום דיצא לרשות הפוטרתו מנזק שלם דאם הוא הי' נוגח כעת לא הי' מתחייב רק חצי נזק וחשוב רשות הפוטרתו, או יש לומר דמ"מ כיון דגם אצל האחר ג"כ אם יתועד הי' חייב נזק שלם אם כן גם אצל האחר הוא נעשה מועד וחשיב בר חיובא וחייב נזק שלם, והכי מוכח בב"ק (ל"ג) שם מועד שהזיק מכרו מכור משום שאינו משלם אלא מן העליה ואם נאמר דחשוב רשות הפוטרתו א"כ אמאי משלם מן העליה דהא כעת שהוא תם הי' משלם מגופו אם הי' מזיק, וצ"ע

סימן לד. הוד כבוד חרב הגאון המפורסם וכו' שליט"א רב בעיר.. אד"ש מעכ"ת בכבוד ויקר, הנה קבלתי מכתבו, בעניותי לא באתי לידי מדה זו להיות כשלחני להרצות לפני מעותיו וספיקותיו ודי לפני להפקיע את עצמי בספקות ושאלות שיבואו לפני במקומי, אבל מפני הכבוד, כבוד רו"מ, ומפני תו הדואר שהליט במכתבו מוכרח אנכי להשיב, אבל לא אוכל לבא בארוכה ובהרחבת דברים כחפצו, מפני שקשה עלי לעת זקנתי הכתיבה בכלל וביחוד מפני ליקוי מאורות עיני שהעיון והבדיקה בספרים קשה עלי, והנני משיב לכת"ר כפי אשר עלה במצודתי כעת על ראשון ראשון: בדבר *) ועיין דברי רש"י ב"ק (צ' א') ד"ה ראשון ישנו בדין יום או יומים אבל שני אם הכה בתוך שלשים יום הללו שהי' בבית ראשין אינו בדין יום או יומים ונהרג עליו אפי' מת מחולי זה לסוף ג' שנים וכו' וצ"ע הא לסוף ג' שנים כבר נכנס לרשות השני והוא כעת בדין יום או יומים אם הכה אותו והוא השתא לאו בר קטלא ונשתנה דינו ופטור וצ"ע לחלק: