מרחשת חלק ב תמט

דזה אינה חזרה כלל כיון שלא נכנסה לרשות הנגזל דעדיין ברשות הגזלן היא כיון שהיא ע"ג צמרו שא"י לזכותו בע"כ שוב ממילא אין כאן חזרה ובפרט לפמש"כ התוס' דתורת פרעון בגזילה אינה אלא בדמים ולא בשאר דברים, וזה ברור לענ"ד, וזה ממש כמו שכתבתי כאן שאין הנגזל יכול לזכות בע"כ, וכיון שלא זכה הכהן בהחולין בע"כ ובפרט שמן הדין אינו יכול לשלם בשאר דברים זולת מעות, א"כ אין כאן השבה וחזרה כלל ואין כאן נתינה לכהן

יא) אולם לפמש"כ לעיל דבאמת לא עסקינן כלל בתשלומי גזילה דלא מיירי כלל באופן שנתחייב לשלם דמי גזילה מלבד תשלומי כפרה, דבאמת מצד תשלומי גזילה אין כאן תשלומין כלל דמיירי באוכל תרומה שעדיין לא זכה בו כהן שמצד דין גזילת ממון אין כאן דמזיק ואוכל מת"כ פטור ועיקר החיוב כאן הוא משום תשלומי כפרה אלא דתשלומין אלו צריכין להיות כאופן תשלומי גזילה היכא דשוי מעיקרא ד' ולבסוף שוי זוזא דמשלם כמעיקרא, אבל התשלומין הם הכל מצד תשלומי כפרה, א"כ אין כאן טענה מצד דגזילה צריך לשלם במעות ולא בשאר דברים, דאדרבה דכאן עיקר התשלומין היא בחולין מתוקנין ולא בשאר דברים דתשלומי כפרה גזירת הכתוב היא שצריכה להיות בזה האופן, וגם יכול לשלם בע"כ של כהן וחשוב נתינה דתשלומי כפרה הם ג"כ כמו שאר מת"כ שזיכתה בהם תורה את הכהן וקרא דונתן לכהן את הקדש הוא ג"כ כמו שאר זכיות של מת"כ שזיכתה בהם תורה א"כ בזה גם נתינה בע"כ שמה נתינה כמו שכ' הקצוה"ח סי' רמ"ג דמת"כ הוי נתינה בהם בע"כ וא"צ זכיה כלל ויצא ידי נתינה גם בע"כ יעוש"ה, ונכונים וקיימים דברי היש מפרשין שהובא בחי' הרשב"א ז"ל, ואף שאין הכהן זוכה בע"כ דלא אמרו נתינה בע"כ שמה נתינה אלא שיפטור הנותן מחיובו אבל אם המקבל אינו רוצה אינו זוכה וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בפ' מי שאחזו הביאו הקצוה"ת שם מ"מ כיון דיצא זה ידי נתינה שפיר קרינן ביה ונתן לכהן את הקדש ויצא ידי כפרתו, ולא איכפת לן בזכיית הכהן או לא, ועיין קצוה"ח שם שנשאר בקושיא מהא דקדושין עגל זה לפדיון בני אין בנו פדוי משום דצריך שומא וכתבו התוס' שם דללישנא קמא מייתי ראי' והא ללישנא קמא הטעם משום דלא סמכה דעתה וכיון דלענין מת"כ ופדיון הבן נתינה ופרעון בע"כ שמה נתינה ופרעון מאי איכפת לן בסמיכת דעת הכהן כיון דבע"כ ג"כ יוצא ידי נתינה ופרעון יעו"ש שהניח בצ"ע, ולענ"ד לא קשיא מידי דנהי דמתנות כהונה ופדיון הבן נתינה ופרעון בע"כ שמה פרעון היינו משום דחשוב כחוב ובחוב קימ"ל דפרעון בע"כ שמיה פרעון וכיון שכן נדון מינה ומינה וכמו כשכתוב אין פרעון בע"כ שמיה פרעון רק אם הוא פורע לו כדינו אבל אם פורע לו שלא כדינו אין זה פרעון כלל ועדיין לא יצא ידי חובו, וכיון שכן נחזי אנן כמו בחוב הדין הוא דצריך לשלם לו במעות משום דמעות נטל ומעות משלם ודינו של בע"ח הוא בזוזי ואם יש לו זוזי אינו יכול לסלקו בשאר דברים, כמו כן פרעון של פדיון הבן כיון שהתורה אמרה לפדות בכסף חמשת שקלים עיקר דינו של פדיון הבן הוא בכסף כמו דינו של בע"ח אלא דמרבינן בכלל ופרט וכלל שיכול לפדותו גם בשאר דברים המטלטלין אבל אין זה אלא לענין שיכול הכהן לקבל שוה כסף ככסף בפרעון הפדיון, אבל עיקר פדיון הבן הוא בכסף דלא גרע משאר בע"ת וצריך לשלם לו כדינו, וא"כ בנותן לו עגל תמורת פדיון בנו, אין זה פדיון רק אם הכהן מקבל שוה כסף ככסף בפדיונו, אבל דינו הוא כבע"ת בזוזי ובע"כ אינו יכול לסלקו בשאר דברים, וע"כ בעגל אם לא סמכה דעתו של כהן אין זה פרעון כלל דדינו הוא בזוזי כשאר בע"ת, ועיין תוס' קדושין (ב' א') בענין דין שוה כסף ככסף, ובר"ן שם תי' דאיצטריך קרא לרבויי ישיב לרבות שו"כ בע"ע משום דגבי עבד סד"א כיון דמגרע פדיונו ויוצא בע"כ של רבו דלימא ליה רבו טרח וזבין ואייתי זוזי להכי איצטריך קרא לרבויי, וא"כ ודאי אין ללמוד פה"ב מע"ע דאפי' בע"כ דמה לע"ע שכן פודה עצמו בקרקע משא"כ פדיון הבן, וא"כ ודאי בע"כ אין אנו יכולין לכוף את הכהן לקבל פדיון בשוה כסף דיהי' פדיונו פדיון ויוצא ידי נתינה ודו"ק, אבל כאן בפרעון תשלומי כפרה שדינו של כהן הוא בחולין מתוקנים והוא נותן לו כדינו בזה פרעון בע"כ שמיה פרעון ויצא ידי פרעונו וקרינן בו ונתן לכהן את הקדש והדברים ברורים לענ"ד

יב) אולם בעיקר תפיסת התוס' על רש"י ז"ל ותירוץ היש מפרשין והפנ"י לענ"ד דברי התוס' צודקים ואזלי לשיטתם, דהנה בעיקר דין תשלומי תרומה שהם נעשין תרומה אימתי הם תרומה איתא מחלוקת בתו"כ ובירושלמי הובא בר"ש פ"ו דמס' תרומות מ"א דרבי ס"ל דנתינתו מקדשו ור"א ב"ר שמעון ס"ל אף הפרשתו מקדשו יעו"ש, הרי מבואר דלרבי בנתינתו ליד כהן הוא נעשה תרומה ולא מקודם ולדעת ראב"ש הוא נעשה תרומה קודם שבא ליד כהן ובהפרשה לבד נעשה תרומה כמו שאר תרומה שנעשה קדש בקריאת שם לבד, ודעת התוס' בכתובות (ל' ב') ד"ה זר כתבו דעיקר הכפרה תלויה בההפרשה ובכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה וכו' שאם אכלו תרומה אין משלמין קרן וחומש היינו דודאי צריכין הם להפריש אבל אין נותנין לכהן ולאחר הפרשה יכול הכהן למחול להם יעו"ש, א"כ ודאי בהפרשה לבדה היא נעשית קדש כיון דעיקר הכפרה תלויה בה ודאי הפרשתו מקדשו, וכיון שכן שפיר הקשו התוס' דאינו יכול לשלם לו בחולין טמאין כשיעור תרומה טהורה דכיון דמשעת הפרשה כבר נעשה קדש והוי תרומה טמאה גם קודם שבא ליד כהן א"כ כשמשלם לו לא קרינן ביה ונתן לכהן את הקדש כיון שמשלם לו פחות ממה שאכל ושפיר השיגו על רש"י ז"ל לשיטתם, אבל דעת רש"י ז"ל כדעת יש מפרשין שהיא דעת רבי דנתינתו מקדשתו ובשעת נתינה עדיין חולין הוי ושפיר יצא ידי תשלומין בחולין טמאים וכנ"ל

יג) ובדברי התוס' שכתבו שהכפרה תלויה בהפרשה לבדה ואחר ההפרשה אם רצה הכהן למחול מוחל צ"ע טובא איך הכהן יכול למחול כיון שעדיין לא הגיע לידו דבתרומה שלא בא עדיין ליד כהן ודאי אין הכהן יכול למחול כדאיתא בגיטין (ל"א א') דכל זמן שלא מטי לידיה אינו יכול להתנות עליה ולהפריש על חלקו ועדיין לא יצא ידי נתינה, ואף בתשלומי תרומה שבא ליד כהן ג"כ נראה שאינו יכול למחול אחר ההפרשה דהא מבואר בתוספתא באוכל תרומה שבא לידו מאבי אמו כהן שמשלם קרן וחומש לכהן אלא שנוטל דמים, והביאה הרמב"ם ז"ל בפ"י הכ"ב מה' תרומות, הרי אף שהתרומה שלו אינו יוצא בהפרשה לבדה דאל"כ הי' לו לזכות בהתרומה לעצמו כיון דשלו היא שירשה מבית אבי אמו ואמאי צריך ליתנו לכהן, א"ו אף אם נאמר דבהפרשה לבדה יצא ידי כפרתו מ"מ צריך לקיים בו מצות נתינה ואינו יכול ליטלה לעצמו

וע"פ המבואר כאן דתשלומי תרומה לרבי נתינתה מקדשתה וקריאת השם אינו מקדשה, מקום אתי לפרש מה דאיתא בנדרים (נ"ט א') דתרומה דאתי ליד כהן אינו יכול להשאל, וכבר טרחו רבים להבין טעם הדברים נהי דזכה בה כהן מ"מ אמאי לא יוכל להשאל על קריאת השם של תרומה ויחזיר טבל למפרע, ואף אם לא יוכל לחזור ממתנתו להכהן מ"מ קדושת התרומה תפקע ע"י שאלתו דמ"ש אם בא ליד כהן לענין שאלה, ויעויין באחרונים מה שהרבו לפלפל בזה

אולם לפי מה שנראה כאן מדברי רבי דתרומה יכולה להיות קדש לא ע"י קריאת שם רק ע"י נתינה, והנתינה גורמת לחול עליה קדושת תרומה אף במקום שקריאת השם