מרחשת חלק ב תמח

שווי הממון אף אם לפי מדה משלם, וכל היכא דמעיקרא שוי ארבעה ולבסוף שוי זוזא משלם כדמעיקרא, א"כ מכש"כ במשלם תרומה טמאה תחת טהורה דודאי לא יצא ידי חובת תשלומי תרומה, ושפיר השיגו על רש"י ז"ל

ז) והנה ראיתי להפנ"י שכתב ליישב קושית תוס' על רש"י ז"ל משום דכיון דלפי מדה משלם א"כ מדאורייתא נפיק ידי כפרה כיון דמשלם לפי מדה והא דמשלם ארבעה היינו משום דעל המותר הו"ל כגזלן וכיון דכאן דמשלם לו חולין טמאים דלא גריעי מתרומה טהורה נפיק נמי ידי גזילה, ואי משום דסו"ס החולין טמאים נעשין תרומה טמאה ביד הכהן וא"כ מפסיד לכהן טובא בהכי לא מיקרי גזלן ולא מפסיד בידים דלוא יהא אם טימא טהרותיו בידים דפטור בשוגג והכ"נ כיון דשלם בשוגג שפיר תשלומין הוי ויצא ידי הכל יעו"ש, והנה מלבד לפי מה שכ' זה באמת אינו דלעולם תשלומי כפרה מצד עצמם צריכים להיות כתשלומי גזל, גם על העיקר שדן שיצא ידי גזילה במה שמשלם חולין טמאים ששוין כמו תרומה טהורה יש לדון בזה הרבה דמ"מ אין כאן השבת גזילה ג"כ דהא בשעה שבא ליד כהן הוא נעשה תרומה טמאה נמצא דשלם לו תרומה טמאה תחת טהורה, ואף שקודם שבא ליד כהן הוי חולין טמאים מ"מ כיון שעם נתינתו ליד כהן נעשה תרומה נמצא דלא שלם לפי גזילתו, ולא דמיא לתרומה ונטמאת דאומר לו הר"ש לפניך דשם שלו מחזיר וכיון דלא קנה הגזלן בשינוי משום דהוי השא"נ אומר לו הר"ש לפניך, אבל כאן שאכל של הנגזל וצריך לשלם לו אחרת תשלומי מעליין צריך לשלם לו והוא מחזיר לידו חספא בעלמא שאינו שוה דמי היזקו, אלא שבזה יש לומר דלעולם אין החולין נעשה תרומה רק אחר נתינתו לכהן דלאחר שזכה בו כהן אז הם נעשין תרומה ולא עם הנתינה היא שנעשה תרומה, ובשעה שזכה הכהן אכתי חולין הוי והיו שיין דמי תרומה טהורה שאכל א"כ כבר החזיר לו דמי גזילתו, ואי משום דנעשה אח"כ תרומה טמאה מ"מ כבר יצא ידי השבה מקודם, והוי כמו שהוזל אח"כ בידו של הנגזל דאין הגזלן חייב משום שכבר יצא ידי השבה, אלא שגם אם נאמר כן עדיין יש לפקפק בזה דנהי שבשעה שמחזיר לו וזכה בו כהן אכתי תשלומין מעליא הוי משום דאכתי חולין הם מ"מ כיון דזה ברור לנו דאח"כ יהי' נעשה תרומה טמאה ויהי' נפסד ממחירו, א"כ לכחתלה אין השבה מעליא דהא שנינו בב"ק (קי"ח א') הגוזל את חבירו ביישוב לא יחזירנו במדבר או בדרך דלעולם צריך להחזיר במקום המשומר כמו שנטל ממנו, ואם החזיר לו במקום מסוכן אין זה חזרה כלל, הרי שאם מחזיר לו במקום שיוכל להפסיד ממנו אחר החזרה אין זה חזרה כלל לכתחלה, א"כ מכש"כ וק"ו הוא אם מחזיר לו חולין טמאים שידוע וברור לנו שאחר כן יהי' נפסד ממנו שודאי אין זה חזרה לכתחלה כלל לכאורה

ח) אלא שגם בזה יש לחלק דכיון שמה שיהי' נפסד אח"כ הוא היזק שאינו ניכר דלא שמיה היזק, וכיון דלא שמיה היזק חשוב שפיר מקום המשומר כיון דמ"מ מה שמחזיר לו יהי' נשאר בידו, ואי משום שנפסד ע"י שנעשה תרומה טמאה אין זה הפסד וחסרון כלל כיון שהשא"נ לאו שמיה היזק חשוב כאלו לא נפסד ממנו כלל, משא"כ במחזיר לו במדבר ששם יוכל להיות נפסד מידו בהיזק הניכר ע"י לסטים וגייסות חשיב תחלתו כסופו ומתחלתו אין זה חזרה, והחילוק ברור

מעתה יכולין אנו לקיים דברי הפנ"י ביישוב קושית התוס' על רש"י ז"ל לפמש"כ דהתרומה נעשה רק אחר זכיית הכהן וא"כ בשעת השבה חולין הוי והחזיר לו אז דמי גזילתו ומה שנעשה אח"כ תרומה טמאה אין הגזלן אחראי בדבר הפסד והיזק שנעשה אחר ההחזרה, ושוב מצאתי בחי' הרשב"א ז"ל שכתב ליישב כן בשם יש מפרשין דבתר שעת תשלומין אזלינן וכיון שבשעת תשלומין דמי קב חולין טמאין כדמי קב תרומה טהורה שאכל פטור ואף שנעשין תרומה לאחר מכאן היינו לאחר שנגמרו תשלומין של זה ובאו ליד כהן לכשיבאו ליד כהן יהיו הקדש עכ"ל, הרי מבואר בדבריו כמו שכתבתי שאין החולין נעשין תרומה רק אחר שבאו ליד כהן ע"כ הוי זה תשלומין מעליא, וכמו שכתב הפנ"י, ותמיהני על הפנ"י מדוע העלים עיניו מזה שבכלל דברי הרשב"א ז"ל דבריו

ט) ואולם אף אם יהיבנא להו סברא זו יש לדון בזה מטעם אחר, דהא כתבו התוס' בב"ק (י"א א') דאין שמין לא לגנב ולא לגזלן דגזלן צריך לשלם גזילה בעינה או דמים אבל לא סובין דלא יכול לשלם לו בכל מה שיש לו אם לא במעות, וכאן כיון שמשלם לו חילין טמאים שנעשין תרומה טמאה והכהן נפסד על ידו ודאי אין הכהן רוצה בתשלומין אלו, ויכול לומר לו תן לי מעות תשלומי גזילתי ואיני רוצה בדבר אחר ששוה דמי גזילתי, וא"כ איך יצא ידי תשלומין כיון שאין הכהן רוצה בכך אינו יכול לכופו וצריך לשלם לו תשלומין מעליא דלא גרע משאר גזילה וממילא לא יצא ידי כפרה כיון שלא זכה הכהן בע"כ בתשלומין ושוב לא הוי תרומה עדיין ולא קיים קרא ונתן לכהן את הקדש דעדיין לא נתן כלום, ועוד אף אם יכול לשלם לו סובין היינו שזה יצא ידי גזילתו אם מחזיר לו דמי גזילתו ונפטר ממנו ואינו עוד באחריותו דנתינה בע"כ שמה נתינה וכיון דזרק לפניו דמי גזילתו נפטר ממנו, אבל מ"מ הכהן אכתי לא זכה בהם דאינו זוכה בע"כ, וכיון שלא זכה בהם הכהן אכתי לא יצא זה ידי כפרתו דלא קיים ונתן כיון שלא בא ליד כהן, ואינו יוצא עד שיתרצה הכהן לקבל התשלומין, וודאי הכהן לא יתרצה עד שישלם לו תשלומין מעליא שלא יהי' נפסד ע"י

י) ועפ"ז מיושב קושית הגרע"א ז"ל בב"ק (ק"א א') בשאלת הגמ' שם אי יש שבח סממנין ע"ג צמר ומוקי לה באופן דגזל צמר וסממנין דחד וצבעיה לההוא צמר וקמהדר ליה ניהליה לצמר יש שבח סימנין ע"ג צמר וקמהדר ליה סמנין וצמר או דילמא אין שבח וכו' והקשה הגרע"א בגליונו שם דלמאי צריך לאוקמי דגזל צמר וסממנין דחד לוקמא כדמעיקרא דגזל סממנין שרויין וצבע צמר שלו והוזל הרבה עד שהצמר עם הצבע שעליו אין עולין לדמי הצבע כשהי' בעידן גזילה ואי יש שבח סממנין מהדר ליה הסממנין ואומר לו הרי שלך לפניך, ואי דבמאי נשקליה יאמר באמת החזק גם בצמרי ואי אין שבח סממנין לא הוי השבה על הסממנין וצריך לשלם כדמעיקרא, עכ"ל והניח בצע"ג, אולם לענ"ד אין זו קושיא כלל דדווקא בגזל צמר וסממנין דהצמר ג"כ של הנגזל והוא מחזיר לו שלו א"כ אם יש שבח סממנין ע"ג צמר הרי החזיר ליה צמר וסממנין דהא אין צריך לזכות בהצמר כדי שיהי' שלו וממילא גם הסממנין שעליו ג"כ שלו כיון ששניהם הוי שלו מקודם ושלו מחזיר לו, אבל באופן שצבע צמר שלו של גזלן, ונותן לו הצמר והסממנין ואומר לו החזק גם בצמרי, הא הצמר של הגזלן ואין הגזלן יכול לכופו לזכות בע"כ את הצמר שלו, דאין אדם זוכה בע"כ, וכיון שהנגזל לא זכה את הצמר של גזלן הרי ממילא אין כאן השבה לגבי סממנין כיון שהצמר הוא של הגזלן והסממנין הם ע"ג הצמר של הגזלן הרי עדיין הסממנין ג"כ הם ברשות גזלן, דהר"ז דומה לנותן גט ואומר לה הר"ז גיטך והנייר שלי דאינה מגורשת דכיון דהנייר הוא שלו ממילא אותיות פורחות באויר ואין כאן נתינה, והכ"נ כיון שהצמר הוא עדיין של הגזלן שהוא אינו יכול לזכות את הנגזל בע"כ במתנת הצמר שוב ממילא אין כאן חזרה דעדיין לא החזירו כלל שעל הצמר של גזלן הם ולא ביד הנגזל, ואין לומר פרעון בע"כ שמיה פרעון אלא היכא שבא בתורת פרעון אבל כאן בתורת פרעון אין כאן כדי שווי הגזילה, ורק הוא בא להחזיר מטעם דהרי שלך לפניך וגזילה בעיניה וכיון