מרחשת חלק ב תמב

ע"י שליח, תמה אני על כת"ר אחרי שכת"ר בורר דרך לעצמו בהבנת הדברים לאשורם, והטוב בעיניו מדברי הראשונים והאחרונים ז"ל יקבל והרע בעיניו לא יקבל, איך הוטבו בעיניו דברי הסמ"ע והש"ך כאן שכתבו דאם השליח מזיד בשליחות יד אז חייב השליח, ואני לא זכיתי להבין דבריהם ז"ל וכי בשליחות יד יש לחייב השליח מצד עצמו זולת חיוב השומר, הלא דין שליחות יד חלוק הוא מדין גזילה דעלמא דחיוב שליחות יד דפקדון הוא נוהג רק בפקדון, והיינו משום דהנפקד מחחייב על כל החפץ בחיובי אונסין ונעשה עליו גזלן גם אם שלח ידו רק במקצת הפקדון וכמו בחבית יין אם נטל מקצת יין ממנו הוא נעשה גזלן על כל החבית אף שלא גזל רק מקצתו כמבואר בב"מ ורק שצריך להגביהו כולו כמבואר במשנה (מ"ג ב') ויעויין רש"י ז"ל שם (מ"ד א') ד"ה דניחא ליה, א"כ אין דין זה רק בשומר שהטילה תורה עליו חיוב גזילה אף בגוזל מקצתו, אבל בשאר גזלן אם גזל מקצת יין מן החבית אז אינו מתחייב רק על המקצת שגזל אבל השאר שלא נטלו לגזול כולו אין עליו חיוב כלל ואם נגנב או נאנס פטור, א"כ אם באנו לדון לחייב השליח על ששלח יד במקצת הפקדון אין לחייב השליח אלא על המקצת שנטל ובזה באמת אינו מתחייב מתורת שליחות יד רק כמו גזלן דעלמא, אבל החיוב על כל הפקדון להתחייב באונסין ולהעשות גזלן עליו מוטל על השומר, וזהו דרבתה תורה שיתחייב ג"כ ע"י שליח, אבל אין שייך לחייב את השליח אף בהזיד כיון שאיננו שומר עליו א"כ בין יהי' שליח מזיד בין שוגג צריך קרא לרבות על חיוב שליחות יד של פקדון, ורק באותו מקצת שנטל השליח ונעשה עליו גזלן בזה יש להטיל על השליח חיוב גזילה וכמו גזילה דעלמא, אבל דין שליחות יד של פקדון לא שייך הכא כלל אצל שליח משום שהוא איננו שומר, ואולי כוונת הסמ"ע והש"ך ג"כ רק על אותו מקצת דגזילה דנעשה השליח גזלן גם מצד עצמו אבל שליחות יד דפקדון זהו דין אחר לגמרי ובאותו אין לחייב השליח אף אם הי' עושה על דעת עצמו לא על פי שליחות הנפקד, ובזה הכל מוטל על השומר ולא על השליח, ושוב מצאתי להקצוה"ח שם שהרגיש בזה וכתב כדברי

יא) ובזה אני מבין דברי הריטב"א ז"ל שהביאו הקצוה"ח סי' רצ"א שכתב דבשומר שמסר לשומר אין הראשון מתחייב על שליחות יד של השני וסיים ע"ז: ''הא לא דמיא אלא לאומר לשלוחו צא גזול דפטור המשלח דבטביחה ומכירה הוא דמרבינן מקרא דיש שליח אבל בעלמא לא", ותמה ע"ז הקצוה"ח הלא גם שליחות יד איתרבי ע"י שליח מעל כל דבר פשע והיך כתב דווקא טביחה ומכירה אבל בעלמא לא ויעו"ש שהניח בצ"ע, אולם ע"פ האמור נראה ברור דכוונת הריטב"א ז"ל לומר דחיוב שליחות יד אינו אלא במקום שאי אפשר לחייב השליח וכמו בשליחות יד של פקדון דשם אי אפשר לחייב את השליח דהוא איננו שומר ומי שאיננו שומר איננו מתחייב על שליחות יד של פקדון ע"כ הטילה תורה החיוב על המשלח כיון שאין לחייב את השליח, והחדוש הוא דיש שליחות לדב"ע בשליחות יד אינו בפטור השליח, דזה אינו דגם בלא"ה הי' פטור השליח וכנ"ל, רק בחיוב המשלח אף שאין שליח לדב"ע והי' צריך להיות שניהם פטורין, השליח מפני שאינו שומר והמשלח משום שאין שליח לדב"ע בזה אמרה תורה שמתחייב המשלח, אבל באופן שהשליח חייב בזה לא הטילה תורה כלל החיוב על המשלח, ובזה הדרינן לדין שבכה"ת כולה שאין שליח לדב"ע, ולפ"ז מאירין דברי הריטב"א שכתב שבשומר שמסר לשומר פטור הראשון על שליחות יד השני, והיינו דבשומר שמסר לשומר שגם השני הוא שומר והוא ג"כ מחוייב על שליחות יד בפקדון שוב החיוב מוטל על השומר השני כיון שיש לחייב את השליח לא הטילה תורה על המשלח כלל, וזה שכתב דבטביחה ומכירה הוא דמרבינן מקרא אבל בעלמא לא טעות קלה נפלה בדבריו, ותחת דבטביחה צ"ל ''דכטביחה'' בחילוף כ' תחת הב' והיינו לומר שדין שליחות יד בפקדון הוא דומה לטביחה ומכירה דשם ג"כ הטילה תורה החיוב על הגנב מטעם שאי אפשר לחייב את השליח משום שאין הטובח אחר הגנב מחוייב בדו"ה, הכ"נ בשליחות יד, אבל במקום שיש להטיל החיוב על השליח שם אין לחייב המשלח כלל, זה לענ"ד ברור בכוונת הריטב"א ז"ל

יב) עוד יצא כת"ר לידון בדבר החדש דשליחות בגניבה ילפינן משליחות יד דפקדון, ועפ"ז א"ש המשנה דב"ק בפשיטות, הנה מלבד מה שנתבאר דאין דין שליחות יד דומה לגניבה כלל ושם באמת בין שוגג בין מזיד השליח הכל מחוייב השומר משום שאין על השליח חיוב כלל, הנה מלבד כל אלה עיקר הלימוד מק"ו ק"ו פריכא היא, ואין כל שייכות ללמוד זה מזה, דפקדון שנתחייב בשמירתו ומחוייב בפשיעתו והוא עושה את ההיפך המוטל עליו ושולח יד בו הטילה תורה כל חיובי גזילה עליו ולא לבד בשולח יד בעצמו אלא אף בשולח יד ע"י שליח ג"כ חייב כיון שעליו מוטל שמירת הפקדון לבלי יבא לידי נזק והפסד, אבל בחפץ שת"י הבעלים שלא נעשה כל שומר עליו ואין מוטל כל חיוב עליו בשלימות החפץ ובשמירתו, מה שייך לחייבו מתורת שליחות יד אם יאמר לאחד טול חפץ פלוני של פלוני דכיון שאין שליחות לדב"ע אין הדבר מוטל עליו כלל ואינו נכנס כלל בשום חיוב משום זה, דשליחות יד לא נתרבה רק באומר השומר על החפץ המונח ת"י לשמירה אבל אם אחר שאינו שומר אם יאמר לאחד צא ושלח ידך בחפץ שת"י של השומר של פלוני האם יתחייב זה המשלח שאינו שומר עליו, זה לא שמענו כלל, שאין זה ענין כלל לשליחות יד של פקדון שנעשה במצות השומר המוטל עליו שמירת החפץ ולא באחר, וזה ברור לענ"ד וכן ג"כ מבואר במוהרי"ט שהביא הקצוה"ח שם

יג) עוד כתב כת"ר לפי שיטתו לחלק בין חיובי גניבה של אונסין ובין חיוב כפל דבכפל לא נתחייב ע"י שליח ורק בחיובי אונסין ילפינן משליחות יד דפקדון, גם בזה יש לפקפק דהא בב"ק (ק"ז ב') איכא מ"ד דאין טוט"ג חייב כפל עד שישלח בו יד הרי דשליחות יד של פקדון גורם ג"כ חיוב כפל בטוט"ג, ולדבריו ודאי גם בשולח יד ע"י שליח ג"כ חייב כפל בטוט"ג דהא קרא דעל כל דבר פשע דמרבינן מיניה שליח כתב ג"כ ע"ז דאשר ירשיעון אלקים ישלם שנים, ומבואר מזה דבשליחות יד מחוייב כפל גם ע"י שליח ולדברי כת"ר דלמדים אנו שליחות לדב"ע בגניבה מדין שליחות יד דפקדון א"כ יתחייב ג"כ כפל ע"י שליחות בגניבה כמו בשליחות יד, כמו כן לדברי כת"ר דילפינן גניבה מדין שליחות יד דפקדון א"כ לב"ש דס"ל דחייב על מחשבה כמעשה הכ"נ נאמר דאם חשב לגנוב אצל פלוני ג"כ יתחייב, אתמהה, א"ו שאין זה דומה לזה כלל וכמו שנתבאר

יד) עוד כתב כת"ר באות י"ג מקונטרסו דבאומר לאורחים טלו שתים דהשליח מעל על החתיכה הנוספת מדעתו אף שלא נתן להם כלום מידו לידם רק על פי צוויו נטלו מעצמם ואעפ"כ השליח מעל הרי דנקראו האורחים שלוחיו אף שהם עושים לצורך עצמם, הנה מכותלי דבריו ניכר שכת"ר תופס לו דחיוב המעילה על נטילת האורחים הוא מכת שליחות השליח ואי לאו דאמרה תורה י"ש במעילה לא הי' השליח עובר בנטילת האורחים, אבל לענ"ד לא פגע ולא נגע כאן בדיני שליחות כלל ורק עיקר החיוב הוא משום הוצאה מרשות לרשות, דהתורה חייבה על מעילה בהקדש בהוצאתו מרשותו לרשותו באותו אופן שנעשה הוצאה מרשות הדיוט להדיוט, וכמו במוכר וקונה אין צריך המוכר למסור את חפצו מיד ליד, וגם בשנוטלו הלוקח מע"ג קרקע קנה הלוקח כיון שנטלו ברשות המוכר שאמר לו משוך וקני הכ"נ