מרחשת חלק ב תכו

אינן חייבין קרבן דהוי כפירת דברים הא ליתא דרב כהנא ס"ל דהוי כפירה, ותי' מוהרש"א די"ל כמו שכ' התוס' לעיל בפ' שבועת העדות דבאיתנהו הנהו סהדי קמן לכו"ע הוי כפירת דברים, ול"פ ר"כ ורבה אלא בליתנהו קמן, וא"כ הנהו דמתרו בהם אינן יודעים שהם יודעים לו עדות, אך קשה דא"כ תקשי דבפקדון נמי כיון דע"כ בליתנהו הני סהדי קמן הכשרים דאל"כ הוי כפירת דברים וא"כ הו"ל התראת ספק דמי יודע שיש לו פקדון אצלו ויש ליישב עכ"ל מוהרש"א ז"ל

ונראה ליישב בפשיטות דזה שכ' התוס' לעיל דבאיתנהו קמן כו"ע מודו דכפירת דברים הוי הוא דווקא דבאיתנהו קמן בפני ב"ד כיון שישנן לפני ב"ד להעיד בלא"ה הוי כפ"ד, אבל אם הם שלא בפני ב"ד מה לי אם איתנהו קמי התובע או העדים כיון שאינן בפני ב"ד במקום הגדה, ולפ"ז ניחא בשבועת העדות דקימ"ל כרבנן שם דאין חייבין על שבועת העדות חוץ לב"ד וא"כ ע"כ הוי העדים שמשביעין אותן בפני ב"ד, וא"כ אם היו כאן עדים אחרים כשרים שיכולין להעיד תו הוי כפירת הראשונים כפ"ד בעלמא, וכקושית הגמ' שם הא קיימא שני', וע"כ שפיר כ' רש"י דבשבועת העדות הוי התראת ספק דמי יודע שיודעים לו עדות, כיון דבב"ד קיימינן וע"כ ליכא כאן עדים אחרים כשרים שיודעים העדות להתרות בהם וא"כ הוי הת"ס, משא"כ בשבועת הפקדון שחייב גם בחוץ לב"ד שפיר י"ל דהעדים מתרים אותו ואף שיש כאן עדים מ"מ לא חשוב כפירת דברים כיון דהוי שלא בפני ב"ד אין זה כפ"ד לרב כהנא, ואף לפ"מ שכ' התוס' לעיל (ל"א ב') ד"ה משביע דלרבנן נמי א"צ שתהי' השבועה בב"ד אלא הכפירה דאהגדה דווקא קפיד קרא דליהוי במקום הגדה, מ"מ לא משכחת לה כגון שהשביען חוץ לב"ד והתרו בהם העדים הכשרים היודעים שיודעים אותה עדות וכפרו אח"כ בב"ד דחייבין אח"כ קרבן שבוה"ע כדקתני במתניתין התם, שאם נשבעו חוץ לב"ד לשקר ויש כאן עדים שנשבעו לשקר שוב ל"מ עדותן בב"ד ואיך יחחייבו אח"כ קרבן שבוה"ע בכפרו בב"ד אח"כ דהא הטעם הוא משום דמהני עדותן אם הודו, וכיון שכבר נשבעו לשקר שוב הוי סופן בפסלות ופסולין הם לכל עדות שבעולם, והא דתני במתניתין דחייבין בשכפרו אח"כ בב"ד צריך לומר ע"כ בשהיו מושבעין מפי אחרים חוץ לב"ד דאז כ"ז שלא כפרו בב"ד אין זו שבועה כלל, ושוב מצאתי כן בקצוה"ח סי' כ"ח בשם אחיו ז"ל, אבל בסוגיין אי אפשר לומר כגון שהיו מושבעין מפי אחרים דא"כ אכתי לא היו חייבין מלקות דזה ודאי הוי התראת ספק דילמא לא יכפרו אח"כ בב"ד ולא עברו על שבועת שקר ול"מ, וא"כ ע"כ צריך אתה לומר בשהיו מושבעין מפי עצמן א"כ שוב הוי פסולי עדות ולא מהני עדותן אח"כ ולא היו חייבין קרבן, ואם בב"ד הוי קיימי תו הוי כפירת דברים בעלמא וא"כ בממ"נ לא משכחת לה האיבעיא בהזיד בשבועת העדות שיתחייב קרבן ומלקות, משא"כ בשבועת הפקדון שפיר מיבעי ליה והוי התראת ודאי משום דהעדים מתרין בו ולא הוי כפירת דמים לר"כ כיון שחוץ לב"ד הוי וז"ב

ח) מעתה יונח לן מה דקשיא לן דילמא רבה כרב ס"ל דשבועה קינה ובאו עדים אח"כ פטור וע"כ הוי זה כפירת ממון ולוקמא ברייתא זו דמקשה מינה לרבה בהשביע עליו בב"ד דאז פטור בבאו עדים אח"כ, דהא ליתא שאם בב"ד הוי א"כ איך אפשר לומר דילקה או יביא קרבן, דממ"נ היכי מיירי שאם יש כאן העדים שמעידים שיש לו פקדון אצלו והוי התראת ודאי תו הו"ל כפ"ד בעלמא כיון דבב"ד קיימינן ואיך יניחו אותו ב"ד לישבע כיון שיש עדים כאן, וכל שיש עדים אין כאן שבועת הדיינים כלל, ואף אם נשבע הו"ל קפץ ונשבע שאינו פוטר אותו כדאיתא בב"ק שם, ואם מיירי באין כאן עדים לפנינו תו הו"ל התראת ספק ואין כאן מלקוח, וא"כ לא משכחת לה בשבועת הפקדון בב"ד שיוכל להתחייב קרבן או מלקות ושפיר מותיב מינה תיובתא לרבה ועלתה לו בתיובתא, וזה נכון בס"ד לשיטת רש"י ז"ל

אבל כ"ז לשיטת רש"י ז"ל דכל דהוי ספק להמתרים הוי ג"כ התראת ספק אבל לסברת התוס' שם דכל שאין להמותרה ספק לא הוי הת"ס וא"כ שפיר משכחת לה כגון שאין העדים לפנינו ומתרים בהם אחרים בב"ד וע"כ אין זה כפירת דברים משום דלא יועיל עוד עדות העדים אח"כ והר"ז כפירת ממון ממש והדרא קושיא לדוכתא

ט) ואשר אחזה לי בזה והוא דעיקר סברת רב דס"ל שבועה קונה צריך להבין טעמא מאי, ונראה דרב לטעמיה בסנהדרין (ע"ב) דבא במחתרת ונטל כלים דפטור דבדמים קנינהו ומאור עינינו רש"י ז"ל הסביר לנו טעמא דרב והוא משום דרב ס"ל דכל גזלן קונה עצם הגזילה להיות שלו דאל"כ לא הי' חייב באונסין אלא ודאי שהגזלן קונה את החפץ הגזול אלא שהתורה אמרה והשיב והטילה עליו חיוב השבה ע"כ מתחייב הוא להחזיר את הגזילה ואם אינה בעין חייב לשלם דמיו וע"כ כיון דבעצם קנה גוף הגזילה רק דמוטלת עליו חיוב השבה א"כ כשקלבד"מ ובשעה שגזלה לא חלה עליו חיוב השבה שוב קנה גוף הגזלה להיות שלו, וזוהי סברת רב אבל רבא סבר שם דז"א אף שגזלן מתחייב באונסין מ"מ משו"ז לא קנה גוף הגזילה וכל היכי דאיתא ברשות מרא איתא ומה שמתחייב באונסין הוא מטעם דלא גרע משואל וע"כ ל"ש לומר בזה דבדמים קנינהו דהמיתה אינה עושה קנין וכמו שנתבאר

ועתה נאמר שגם זה דס"ל לרב דשבועה קונה הוא ג"כ מה"ט דכיון דבשעה שכפר ממון חבירו הוא נעשה גזלן וכמו דאמר רב ששת שם הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וקנה גוף הגזילה אלא שנתחייב בהשבה בזה אנו אומרים דשבועה קונה היינו פוטרתו מחיוב השבה וממילא קני ליה להממון לגמרי, ונראה דהא דנעשה גזלן לר"ש בכפירה לבדה לענ"ד היינו דווקא בשנפטר בהכפירה בב"ד ואין עליו עוד חיוב כלל, משא"כ בשחייב עוד שבועה אין זו עוד כפירה דהא צריך עוד לישבע ומי יימר דמשתבע ואולי יודה קודם השבועה ולא חשוב כפירה רק כשנשבע שאז נשלמה כפירתו, ולפ"ז לרב הוא נעשה גזלן באותו שעה שכופר ונשבע וקונה גוף הגזילה, אלא שאנו באים לחייבו בהשבה בזה אנו אומרים דשבועה קונה ופוטרת אותו מחיוב השבה וממילא קני גוף הגזילה ולא משלם מידי אף אם באו עדים אח"כ, זהו לדעתי ביאור סברת רב

י) וכיון שנתבאר דשבועה קונה היינו משום דבשעה שכפר ע"י שבועה נעשה גזלן וכר"ש וקני ליה גוף הגזילה ושוב השבועה פוטרתו מחיוב השבה, לפ"ז בשהתרו אותו על השבועה שוב אי אפשר שיתחייב קרבן שבועת הפקדון אם הודה אח"כ כיון דס"ל לרב בדמים קנינהו וא"כ בשהתרו בו על השבועה וחייב מלקות על השבועה ובאותה שעה שנעשה גזלן בכפירתו על הפקדון נתחייב מלקות על השבועה א"כ תו קנה לוה להפקדון משום דקלבד"מ לרב דס"ל דבדמים קנינהו, וכיון שאין כאן חיוב קרן תו לית כאן קרבן וחומש כמש"כ התוס' בפסחים (כ"ט א') דאם אין קרן אין חומש ואשם, והכא דליכא קרן משום שנפטר מהקרן בשעה שעבר על השבועה ונתחייב מלקות תו ליתא גם קרבן אשם וחומש וכמו במעילה, ואין לדחות כיון דהפקדון הי' אצלו מכבר וכבר נתחייב בפקדון קודם שכפר למ"ד חיוב שומר משעת משיכה תו אי אפשר למלקות דשבועה לפוטרו מחיוב הקרן משום שבקרן כבר נתחייב מקודם ולא בא בב"א והוי דומיא דאמרינן בכתובות (ל"ד ב') בהיתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת שחייב משום שכבר נתחייב