מרחשת חלק ב תכה

א"כ בשנשתנה דילפינן מאתנן דדבר שנשתנה חשוב כדבר חדש ואינו אותו החפץ שהי' מקודם אין ע"ז חיוב דוהשיב, דהתורה ל"א רק להחזיר מה שגזל אבל לא דבר אחר שלא גזל, וכ"ז אם נאמר א"ע מהני אבל אם נאמר א''ע ל"מ והוי כמו שנשתנה ברשות הנגזל והוי עדיין של נגזל ולא שייך שיהא השינוי קונה לגזלן, וזוהי ביאור הגמ', וגם כת"ר הבין כן, וע"ז משני דגז"ה הוא בגזל שיהא השינוי קונה ולא שקנה מצד הגזל שבתחלה רק מצד השינוי שנעשה דכיון שנעשה שינוי גז"ה הוא שאין חייב להחזיר את הדבר שנשתנה ורק חייב לשלם דמיו, וכמדומה שבזה נסתלקו השגות כת"ר עלי

ד) ובזה אמרתי לפרש דברי רש"י ב"ק (ס"ו א') אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא ופירש"י ז"ל שינוי קונה היכא ששינה בידים והוא תמוה דגם אם נעשה שינוי ממילא ג"כ שינוי קונה כמו גזל בהמה והזקינה דמשלם כשעת הגזילה, ואף דר"א ס"ל באמת לחלק בין שינוי דממילא ובין שינוי דבידים כמו שכ' התוס' שם (ס"ח א') ד"ה מה טביחה יעו"ש מ"מ מנ"ל לרש"י ז"ל לפרש גם אליבא דרבה כן ומה דחקו לזה, ואמרתי ע"פ מש"כ הקצוה"ח סי' ש"ס סק"ב לתרץ קושית התוס' ב"ק (ס"ה ב') ד"ה הן ולא שינוייהן דל"ל תרי קראי דשינוי קונה קרא דאתנן וקרא דאשר גזל, ותי' ע"פ סוגית הגמ' דתמורה דודאי מאתנן ידעינן דשינוי עושה את הדבר לחדש ואינו אותו שהי' קודם וע"כ באתנן הוא מותר למזבח שאינו עוד אתנן שנתן לה, אבל בגזל כיון דא"ע ל"מ א"כ אינו קונה בשינוי וע"כ צריך קרא מיוחד בגזל שקונה בשינוי יעו"ש, והיינו לפ"מ שנתבאר דא"ע ל"מ הוי כמו שנשתנה ברשות הנגזל ולא הי' הגזלן קונה ואינו אלא כמזיק או כמשביח שלא ברשות שאין הדבר נקנה להמזיק או להמשביח, וע"כ צריך קרא מיוחד דבגזל ג"כ קונה בשינוי, והנה רבה אמר שינוי קונה כתיבא ותנינא כתיבא והשיב את הגזילה אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי, תנינא הגוזל עצים ועשאן כלים וכו' משלם כשעת הגזילה אי נמי לא הספיק ליתנו עד שצבעו פטור אלמא שינוי קונה ע"כ דברי רבה, והנה מדהוצרך רבה ללמוד דשינוי קונה מקרא דאשר גזל מוכח דרבה ס"ל א"ע ל"מ דלמ"ד א"ע מהני א"צ קרא דאשר גזל, דשינוי עושה לדבר חדש ילפינן מאתנן וא"צ קרא מיוחד בגזל, א"כ ע"כ מוכח דרבה ס"ל א"ע ל"מ, והשתא נחזי אנן הא דצריך קרא בגזל דאי לא"ה הו"א דבגזל שינוי א"ק משום דא"ע ל"מ הא קשה קושית הקצוה"ח במשובב נתיבות סי' ל"ד הא שינוי דממילא ג"כ קונה וא"כ ל"ש בזה א''ע ל"מ כמו שכ' התוס' בתמורה (ד' ב') בצורם אזן בכור דמהני משום דלא גרע מנפל מאליו וא"כ גם שינוי כה"ג ומה תלה הש"ס בדין א"ע ל"מ, וע"כ צריך לומר כהסברת המשו"נ הנ"ל דמאי דלא מהני הוא על עיקר קנין הגזל דאם נימא דל"מ קנין הגזילה שוב הוי השינוי שנשתנה כמו שנשתנה ברשות הנגזל דלא שייך שיקנה הגזלן, ולפ"ז נחזי אנן איך הביא רבה ראי' לדבריו דשינוי קונה בגזל ממשנה דלא הספיק ליתנו עד שצבעו שפטור שמוכח דשינוי קונה, דלכאורה אין מזה ראי' כלל דבאמת אפשר לומר דלא דרשינן אשר גזל דשינוי קונה בגזל וא"כ הדר לדינא דשינוי א"ק בגזל, והיינו משום דבתחלתו ל"ק הגזילה בשעת הגזל וע"כ ל"ש אח"כ שינוי, והא דקנה בלא הספיק ליתנו עד שצבעו היינו משום דשם הוא באמת ממון הבעלים כ"ז שלא הגיע ליד כהן אלא שעל הבעלים מצוה לתת ראשית הגז לכהן וע"כ ל"ש לומר דלא קני במה שצבעו בתורת גזילה, שאין כאן גזילה שעדיין הכל של הבעלים, וכיון שנשתנה ונעשה דבר חדש הא זה ילפינן מאתנן דשינוי עושה לדבר חדש וא"כ גם כאן הוי הגז דבר חדש ואין זו הגיזה שמחוייב ליתנה לכהן, ואי משום דלא מהני שינויו משום דכיון דעבר על עשה שבתורה שהתורה אמרה לתת לכהן ראשית הגז והוא מבטל המצוה ורוצה להפקיע המצוה ממנו ע"כ אמרינן ג"כ בזה א"ע ל"מ ולא מהני חפצו ורצונו ומעשיו להפקיע המצוה, הא ליתא דכאן ל"ש כלל דין דא"ע ל"מ דלא גרע מממילא, ואם נשתנה ממילא הגיזה הי' פטור וע"כ גם בצבעו בידים פטור דלא גרע מנפל שינוי מאליו כמו שכ' התוס' בבכור, וא"כ קשה מאי ראי' מייתי רבה לדבריו דשינוי קונה בגזל מדין ראשית הגז, דאין זו ראי' כלל לגזל, דבגזל ל"מ שינוי משום דא"ע ל"מ ולא קנה גוף הגזילה משא"כ בראשית הגז דלא שייך זה וכמו שנתבאר, משום זה שיכל רש"י ז"ל לפרש דע"כ רבה ס"ל דשינוי אינו קונה רק אם נעשה בידים ולא בנעשה ממילא וא"כ שפיר מייתי רבה ראי' לדבריו דאם איתא דבגזל אין שינוי קונה משום דא"ע ל"מ א"כ גם בראשית הגז נאמר דא"ע ל"מ, ול"מ רצונו ומעשיו להפקיע המצוה דראשית הגז ולבטלה, ואי משום דלא גרע מנעשה ממילא זה אינו דאם נעשה ממילא שינוי א"ק וא"כ שייך שפיר לומר א"ע ל"מ והוי כמו נעשה מאליו וא"ק, א"ו דשינוי קונה גם בגזל מקרא דאשר גזל וע"כ ילפינן מינה ג"כ ראשית הגז דמהני שינוי אפי' במקום דאפשר לומר א"ע ל"מ, וז"ב לדעתי בכוונת רש"י ז"ל

ה) וכת"ר ידידי הקשה לרב אמאי אומר לו בחמץ שעבר עליו הפסח הר"ש לפניך כיון שקונה הגזילה, לא הבנתי לקושיתו דאחרי שאמרה תורה והשיב את הגזילה א"כ ל"ק גוף הגזילה מטעם קרא דוהשיב שמחוייב להשיב גוף הגזילה וע"כ בחמץ שפיר עביד לו השבה, ושלו של הנגזל מחזיר לו, ודוקא במקום דאיכא עשה דוהשיב אבל במקום דליכא עשה דוהשיב כמו בקילבד"מ דפוטר אותו מחיוב השבה דהשיב שוב הוא חוזר לדין דקנה גוף הגזילה וכמו שנתבאר

והנה מעכ"ת ידידי כ' דטעמא דרב דס"ל בב"ק (ק"ו) דנשבע ואח"כ באו עדים שפטור משום ולקח בעליו ולא ישלם לטעמו אזיל דס"ל בסנהדרין (ע"ב) דגזלן קונה גוף הגזילה, הנה שמחתי מאד כי גם בדבר זה הננו מזדמנים שנינו לפונדק אחד, שגם אנכי אמרתי שרב לשיטתו בזה בסנהדרין אך בארתי בסגנון אחר קצת לפי דרכי אשר בררתי לי בזה למעלה, ואעתיק לו בזה מש"כ בחדושי

ו) בשבועות (ל"ז ב') מקשה על רבה דס"ל הכופר בפקדון שיש עליו עדים פטור מהא דתניא לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה ה"ד דאי ליכא עדים אמאי לוקה אלא פשיטא דאיכא עדים וקתני תאמר בשבועת הפקדון שאינו לוקה מילקא הוא דלא לקי אבל קרבן מייתי, ומסיק בתיובתא לרבה

וקשה לי מאי מקשה מכאן לרבה הא אפשר לומר דרבה כרב רביה ס"ל דכופר בפקדון ואח"כ באו עדים פטור מלשלם אם לא שהודה, א"כ דילמא ברייתא זו מיירי בשכפר לו בב"ד שאז פטור מלשלם בבאו עדים אח"כ וע"כ חייב קרבן שבוה"פ דהא לא הוי כפירת דברים שאף אם יש עדים מ"מ הא לא מהני עדותן אח"כ, וא"כ כפר לו ממון ממש שלא יוכלו עוד העדים לחייבו וע"כ חייב קרבן, והא דרבה ס"ל דהוי כפירת דברים בעלמא מיירי בשכפר לו חוץ לב"ד דעדים מהני אח"כ וכדאיתא בב"ק שם דדינו של רב אינו אלא בשנשבע בב"ד, וע"כ הוי כפירת דברים בעלמא דהא העדים יעידו אח"כ ול"מ שבועתו ולא מידי, והיא קושיא עצומה לכאורה

ז) והנראה בזה הנה רש"י ז"ל שם ע"א ד"ה הזיד כתב הא דלא מיבעי בהזיד בשבועת העדות משום דהוי התראת ספק דמי יודע שהם יודעים לו עדות, ומוהרש"א בשם מוהריב"ל ז"ל הקשה דמאי קאמר מי יודע שהם יודעים לו עדות הא משכחת לה כגון דהוי עדים אחרים בהדייהו כשהעידו על אותה עדות, וא"ת א"כ אינן