מרחשת חלק ב תכג

רש"י ז"ל דמהני תפיסה אינו אלא בתפס מעות אבל במטלטלין ל"מ וא"כ מש"כ בסנהדרין דלא מהני תפיסה הוא בשתפס מטלטלין וכמו שנתבאר

ועפ"ז נראה ליישב קושית האחרונים בהא דרבא דאיגנבו ליה דיכרי במחתרתי דאהדרינהו ניהלייהו ולא קבלינה הואיל ונפק מפומא דרב והתוס' הקשו הא חייבים לצאת יד"ש ותרצו שלא היו רוצים להחזיר אלא א"כ יתחייבו בדיני אדם וע"ז הקשו האחרונים הא מהני תפיסה ואמאי לא זכה רבא בתפיסתו, ולפי האמור נראה ליישב והוא משום דיש להבין עיקר סברת רב דס"ל דבדמים קנינהו דהיכן מצינו שקלבדר"מ עושה קנין, שהרי סברת קלבד"מ אינו אלא שפוטר מחיוב אחר אבל לעשות קנין אין זה אלא דברי תימה, וכהלכתא בלא טעמא, אולם המעיין בדברי רש"י ז"ל בסנהדרין שם אחרי עומק העיון יתבאר לו כי רב ס"ל דגזלן קונה גוף הגזילה, והיינו דרב ס"ל אי עביד מהני וע"כ הוא קינה גוף הגזילה כדאיתא בתמורה (ה' א') שלמ"ד א"ע מהני הגזלן קונה גוף הגזילה יעו"ש היטב ובמשובב נתיבות סי' ל"ד מש"כ בביאור קושית הגמ' שם וא"ר להאריך, וע"כ לדידיה אי לאו שאמרה תורה והשיב אח הגזילה ונתקו לעשה לא הי' גזלן מתחייב כלל להחזיר את הגזילה ואף שאסור לגזול מ"מ אם גזל בדיעבד קנה את הגזילה ומאי דעבד מהני, אלא דמ"מ אי אפשר לומר שיהא הגזלן פטור לגמרי דודאי לא גרע מדין מזיק שמחוייב לשלם והכ"נ אף שגזלו וקנאו מ"מ הא מזיק מיהא הוי אלא שבזה הי' חילוק בדבר שאם היינו מחייבין אותו מצד מזיק אז לא הי' חייב רק לשלם אבל גוף הגזילה הי' קונה בגזלתו משום דעבד מהני וחייב רק לשלם ממון דמי היזקו שהפסיד לחבירו את חפצו, ועוד אם הי' מתרים בו בשעה שגזל שאם יגזול ילקה אז באמת הי' פטור מדין תשלומין ג"כ דכל הלוקה אינו משלם אלא שבאה תורה ונתקה לעשה שחייב להשיב גוף הגזילה משום והשיב ונתחייב ג"כ באונסיו משום עשה דוהשיב, אבל כ"ז אם לא קלבדר"מ אבל בבא במחתרת דקלבד"מ שאז אין עליו חיוב השבה וחיוב מזיק דחיוב אחר לא יוכל לחול עליו משים דקלבד"מ, וממילא כיון דלית ביה חיוב דוהשיב שוב קם ליה אדינא דקני גוף הגזלה ואינו מחוייב להשיב וכמו כן פטור מדין מזיק משום שאין מת ומשלם, זהו ביאור סברת רב, משא"כ רבא לטעמיה דס"ל בתמורה דא"ע ל"מ וע"כ ל"ש לומר לדידיה בדמים קנינהו שאין הדין דקלב"מ עושה קנין כלל רק פוטר מחיוב, וכיון שגוף הגזילה ל"ק משום דאי עבד ל"מ א"כ נהי שאין עליו חיוב השבה מטעם קלב"מ אבל גוף הגזילה מהיכן תהי' שלו ומאין קנה אותה

מעתה לפ"מ שבארנו דלרב באמת קנה גוף הגזלה א"כ אין החיוב לצאת יד"ש תלוי בעצם הגזלה דעצם הגזלה קנה מטעם דא"ע מהני אלא דמ"מ הי' מחוייב לשלם משום מזיק בעלמא ובקלבד"מ פטור מידי אדם, אבל לצאת יד"ש עדיין לא גרע ממזיק דעלמא היכא דקלבד"מ שמחוייב לצאת יד"ש, אבל אין זה שייך לגוף הגזילה שנאמר שמחוייב לצאת יד"ש להשיב גוף הגזלה דאין קנין גוף הגזלה מטעם קלבד"מ רק מטעם א"ע מהני ובזה ליכא דין דלצאת יד"ש כלל, ולפ"ז לפ"מ שחדשנו דתפיסה בקלבד"מ אינו אלא בתפס מעות אבל לא במטלטלין, וא"כ הכא בהנהו דיכרי שלדברי רב קנה הגנב גוף הני דיכרי ואינו חייב אלא לצאת ידי שמים לשלם לזה את היזקו א"כ אין זה אלא בשתפס מעות אבל הני דיכרי דהוי מטלטלין שנקנו להגנב לא מהני בהו תפיסה משום שלא יוכל לתפוס רק בתורת משכון וכיון שחיוב אין כאן משכון אין כאן וכאמור", עכ"ל בחדושי

איך שיהי' אם כנים אנו ביישוב קושית האחרונים בסנהדרין אם לא אבל זה ודאי לענ"ד דטעם רב דס"ל בדמים קנינהו אינו משום דקלבד"מ עושה קנין רק משום דרב ס"ל משום שכבר קנה גוף הגזלה ע"י הגזלה וכיון שלא חלה עליו עשה דהשבה משום דקלבד"מ ממילא הגזלה הוי שלו מצד שכל גזלן קונה הגזלה משום דא"ע מהני וכמבואר, ומעתה יראה מעכ"ת ידידי דלפי ביאורי בכוונת רב אין מקום למש"כ בסי' ד' מדבריו דמשו"ה הקשו התוס' בב"ק דל"ל קרא דעליו ולא על האדם תיפוק ליה דקלב"מ ולא תי' משום דצריך כדי לפוטרו לצאת יד"ש משום דלרב קיימינן ולרב דקלב"מ עושה קנין אי אפשר שיהי' חייב לצאת ידי שמים שזה הוי תרתי דסתרי, ולפי מה שנתבאר כ"ז אינו דלרב ג"כ מחוייב לצאת יד"ש וכמו שהקשו התוס' לרבא אף דלא רצה לקבל משום דנפק מפומא דרב, דאין קלבד"מ עושה קנין כלל אלא דפוטר מחיוב אבל מלצאת יד"ש אינו פוטר כלל, וכאמור, ומזה יראה כת"ר ג"כ דמה שרצה להעמיס בביאור דברי התוס' גיטין נ"ג דלרב חייב אשעת הגבהה גם על הניסוך וא"י לומר הרש"ל אחר הניסוך משים שאחר הניסוך כבר קנינהו בדמיה לרב וא"י עוד לומר הרש"ל, דזה אינו דכיון שבשעת הגבהה כבר נתחייב בהשבה שוב אין הניסוך שאחר כן פוטרו משום שכבר נתחייב להשיב מקודם והניסוך שאח"כ דקלבד"מ אינו עושה קנין כלל וכמו שנתבאר, וחיוב השבה חל עליו מקודם א"כ אין הקלבד"מ שאח"כ מוציאו מידי חובת השבה כיון שלא באו בב"א וזה ברור לענ"ד, ובביאור דברי התוס' דגיטין במחלוקת רב ושמואל יעיי' מר בתשובת הגאון רע"א ז"ל סי' קס"ד ובחדושיו לכתובות ל"ב

ד) כן הקושיא בב"ק (ד"ע ע"ב) על שינויא דרמב"ח באומר לו עקיץ תאנים מתאנתי ותיקני לי גנובותיך ופריך אמרי כיון דכי תבע ליה קמן בדינא לא אמרינן זיל שלים דמחייב בנפשו הוא מכירה נמי לא הוי וקשה דכיון דהוי בעין לא שייך כלל קלבד"מ א"כ הו"ל מכירה מעליא, וקושיא זו הקשה אותה הגרע"א ז"ל בגליון הש"ס, וכת"ר ידידי הלך בזה לשיטתו דכ"ז שלא ידע רבא דמחיייב לצאת יד"ש הי' סובר הש"ס ג"כ דקלב"מ עושה קנין וע"כ לא הוי מכירה ורק רבא הוא שחדש שמחוייב לצאת יד"ש ומשים זה באמת אין קלבד"מ עושה קנין וממילא הוי מכירה, ולפמ"ש כ"ז אינו דחיוב לצאת יד"ש אין זה נוגע כלל בדברי רב דס"ל דבדמים קנינהו וכמבואר וא"כ תשאר הקושיא בתוקפה מאי פריך הש"ס הא כ"ז שהוא בעין ל"ק כלל

ולענ"ד על עצם קושית הש"ס אינני רואה אפי' ריח קושיא כלל דנהי ודאי שהתאנים אם הם בעין לא קנה אותם הגנב משום דקלבד"מ, מ"מ כיון שבשעה שנעשה הקנין על הגנבה שמכר הגנב קלבד"מ להגנב וכיון שבשעה שקלבד"מ אין חל על הגנב שום חיוב אחר א"כ ממילא אז לא נתחייב הגנב לקיים מקחו וליתן להקונה משום שבשעה זו שקלבד"מ אין הגנב מתחייב בשום חיוב כלל וממילא גם הקנין והפיסוק שעשו ביניהם אין לו כל תוקף ועוז וממילא אין כאן מכירה כלל כיון שלא נתחייב אז להעמיד ולקיים מקחו, ואם יש להקשות הוא רק על דברי רש"י ז"ל שכתב ד"ה בדינא ''החזר לי תאנים שלקטת'' דמשמע שגם בזה אין הגנב מחוייב והא זה ודאי הגנב מחוייב להחזיר כיון שהם בעין, אבל באמת לאחר העיון גם זה לק"מ ל"מ אם נאמר דבכל מקח שאם נתן דמים מקודם אף שהמקח עדיין לא נקנה מ"מ מותר המוכר להשתמש בהם כמו שכ' התוס' בב"מ (מ"ג א') א"כ כאן שנתן להגנב התאנים בתורת דמים כמו שכ' התוס' כבר נקנו להגנב ולא נתחייב אלא דמיהם, וכיון שקלבד"מ אין חל עליו חיוב דמיהם כלל כמו שאין חל עליו חיוב לשלם שכר זונה שבא על אמו בידי אדם, אלא אפי' אם נאמר דכאן לא נקנו להגנב התאנים משום דכיון שלא נתחייב לקיים מקחו שוב לא נקנו הדמים להמוכר וכמו שכ' התוס' בב"מ לר"ל דכיון שכסף אינו קונה מה"ת שוב אינו רשאי להשתמש בהם והוי המעות פקדון מ"מ גם זה ניחא דמש"כ רש"י שאינו מחוייב להחזיר